אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן, אי שם בשנות ה-70 - אוסף זבל במהלך טיולים שנתיים. כבר אז הבנתי שמצב שבו בקבוקים, שקיות ושאר פסולת מלכלכים את הטבע - הוא בעייתי מאוד.
עם השנים, וככל שאני עוסק יותר בנושאי סביבה מתוקף תפקידי במשרד החוץ כשליח המיוחד לשינוי אקלים ולקיימות - גברה בי ההבנה שלכמויות הפסולת הרבות שאנחנו מייצרים יש השלכות קשות ביותר. כשברחבי העולם מציינים את יום הסביבה הבינלאומי היום (יום ב') - זוהי הזדמנות טובה לדבר על הקשר שבין הזבל שלנו למשבר האקלים.
אין דבר כזה זבל טבעי
נתחיל בעובדה שעשויה להישמע מפתיעה: בטבע לא קיים מושג כזה, "זבל"; במרחבים טבעיים, כל פסולת היא חלק ממחזור החיים ומשרתת את החי והצומח. למשל: הגללים של בעלי החיים השונים מזינים את הקרקע, עשביית החורף הקמלה חוזרת אל האדמה שממנה הגיעה - וכן הלאה. ולכן, המושגים "פסולת" ו"זבל" הם המצאות אנושיות; אלו תוצרי לוואי של אורח החיים שאנחנו מקיימים, של הייצור התעשייתי ושל תרבות הצריכה שלנו.
הנתונים בנושא לא מעודדים בכלל: ב-2020 ייצרנו כ-2.24 מיליארד טונות זבל, ולפי התחזיות הכמות הזאת עתידה להיות מוכפלת כמעט עד 2050. למצב הזה יש השפעה נרחבת על משבר האקלים: גזי חממה, בעיקר מתאן - שתרומתו להחרפת משבר האקלים גדולה פי 28 מזו של גז החממה השכיח יותר, פחמן דו-חמצני (לאורך 100 שנות שהות באטמוספרה) - נפלטים ממטמנות הפסולת ומגבירים את אפקט החממה. עד כמה המצב חמור? הפסולת גורמת לכ-20 אחוז מכלל פליטות המתאן בעולם.
בנוסף, כמויות פלסטיק אדירות שנשפכות בכל יום לימים ולאוקיינוסים מתפרקות למיקרו-פלסטיק ולננו-פלסטיק, מקטינות את יכולת הפלנקטון לספוח פחמן דו-חמצני - ובכך מחמירות את משבר האקלים. מחקרים מעלים שגופם של בעלי חיים ימיים רבים מדי כבר מכיל פלסטיק.
עד היום הצטברו כ 7.4 מיליארד טונות של פסולת פלסטיק בעולם, ובהיעדר שינוי במגמות - נתון זה צפוי לנסוק ל-40 מיליארד טונות עד 2050. זאת ועוד, כבר בימינו החומר ההרסני הזה גורם לפליטת 6 אחוזים מגזי החממה בעולם ועד 2050 גם הנתון הזה עתיד להכפיל את עצמו ואף יותר מכך. מה אנחנו עושים בנידון? שיעור מיחזור הפלסטיק העולמי עומד על 16-10 אחוז וכשליש מהפלסטיק המיוצר בעולם הוא לצרכים חד פעמיים. במילים אחרות: מעט מדי.
מה מצבנו בתוך סבך הפסולת הזה? הישראלים הממוצעים מייצרים בכל יום 1.7 קילוגרמים של פסולת - נתון שמציב אותנו בצמרת יצרניות הפסולת לנפש בעולם. ומובן שאת ההשלכות אנחנו מוצאים בצידי הדרכים, בנחלים ובשטחים הפתוחים, כמו שראיתי אני בתור ילד קטן – וכמו שכולנו רואים עד היום.
העתיד בפח האשפה? תהיו אופטימיים
אז מה אפשר לעשות? ברמה הבינלאומית והלאומית, עלינו לעבור לכלכלה מעגלית שבה נלקחים מהסביבה משאבים מועטים ככל האפשר והזיהום שנוצר הוא בהתאם – בכמות הפחותה ביותר. לשם כך נדרשים רגולציה, תמריצים ובעיקר: הטמעה של עיקרון עמוק וחשוב שלפיו לצד כל פיתוח של מוצר ומכירתו, יש לייצר את המנגנון שיידאג לאיסופו ולמיחזורו.
גדעון בכרצילום: Bradley D'couthoברמה האישית, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום לצמצום ייצור הפסולת: על ידי הפחתת הצריכה, שימוש בכלים רב-פעמיים, הפרדה ומיחזור, מניעת אובדן מזון, ייצור קומפוסט ועוד. וגם, כאשר אתם מטיילים בטבע או מבלים על שפת הים - פשוט קחו איתכם את הזבל.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
