מה שהתחיל כטקסי הלוויה, הפך בחלוף כ-2,000 שנה לאחת התגליות המשמעותיות בהיסטוריה מסיבה אחרת לגמרי. כחלק מאותו טקס, שרידי השלד של אחד הגברים הוטבלו בנוזל בתוך כד אפר מזכוכית. הנוזל הזה, שעם הזמן קיבל גוון אדמדם, נשמר מאז המאה הראשונה לספירה, עד שצוות חוקרים מהמחלקה לכימיה אורגנית באוניברסיטת קורדובה, בהובלתו של פרופ' חוסה רפאל רואיז ארבולה, זיהה אותו כיין הנוזלי העתיק ביותר שהתגלה אי פעם.
בכך נשבר השיא שבו החזיק בקבוק היין שהתגלה ב-1867 בעיר שפייר (Speyer) שבגרמניה, שמתוארך למאה הרביעית לספירה (בן כ-1,700 שנה), ונשמר כיום במוזיאון ההיסטורי של פפאלץ. "הופתענו לגלות שהנוזל השתמר באחד מכדי הקבורה, למרות שחלפו כ-2,000 שנה", אמר הארכאולוג של עיריית קרמונה (בין קורדובה לסביליה), חואן מנואל רומן.
למרות שניתן לזהות יינות עתיקים מניתוח עקבות על דפנות כלים או סמנים ביולוגיים ספציפיים, נראה כי עד כה לא דווח על ניתוח של יינות כאלה במצב נוזלי. האתגר שניצב בפני החוקרים היה לאשר כי הנוזל האדמדם הוא אכן יין. לשם כך, הם הריצו סדרה של ניתוחים כימיים, שאת ממצאיהם פרסמו בכתב העת Journal of Archaeological Science: Reports.
החוקרים ניתחו את מידת החומציות (pH) של הנוזל, היעדר חומרים אורגניים, מלחים מינרליים, נוכחות של תרכובות כימיות מסוימות שיכולות להיות קשורות לזכוכית הכד או לעצמות המת, והשוו אותו ליינות שמיוצרים במונטילה-מורילס (Montilla-Moriles), חרז (Jerez) וסנלוקאר (Sanlúcar) שבאנדלוסיה.
4 צפייה בגלריה
הנוזל האדמדם שהתגלה בכד הזכוכית וזוהה בסופו של דבר כיין העתיק בעולם
(צילום: Juan Manuel Román)
4 צפייה בגלריה
הכניסה למבנה הקבורה הרומי בו נמצא היין העתיק בעולם
(צילום: Journal of Archaeological Science: Reports)
הממצאים סיפקו הוכחות ראשונות לכך שאכן מדובר ביין, אבל המפתח לזיהוי שלו היה תלוי בפוליפנולים, תרכובות אורגניות בעלות מבנה כימי דומה הקיימות בכל היינות. הודות לטכניקה המסוגלת לזהות את התרכובות הללו בכמויות נמוכות מאוד, מצאו החוקרים שבעה פוליפנולים ספציפיים, הקיימים גם בשלושת היינות הספרדיים מאנדלוסיה אשר נכללו במחקר.
למעשה, היעדר פוליפנול ספציפי - חומצה סירינגית - סייע בזיהוי היין כלבן, סוג שתאם מקורות ביבליוגרפיים, ארכאולוגיים ואיקונוגרפיים. יחד עם זאת, בהיעדר דגימות מאותה תקופה קדומה, התקשו החוקרים לקבוע את מקור היין, אם כי המלחים המינרליים הקיימים בנוזל הקבר תאמו את היינות הלבנים המיוצרים כיום באנדלוסיה, בייחוד יינות מונטילה-מורילס.
מבנה הקבורה הרומי שאת ממצאיו ניתחו החוקרים, היה למעשה מאוזוליאום שבו נמצאו שרידיהם של משפחה אמידה, שנבנה בסמוך לדרך שחיברה את קרמונה עם סביליה, בירת אנדלוסיה. אחד הממצאים המעניינים שגילו החוקרים נגע לעובדה ששרידי שלדי הגברים שנותחו הוטבלו ביין, בניגוד לשרידי שלדי הנשים.
4 צפייה בגלריה
מבנה הקבורה והכדים שנמצאו בו, והכילו בחלקם את היין העתיק בעולם
(צילום: Journal of Archaeological Science: Reports)
שניים מכדי הזכוכית במבנה הקבורה בעיירה בעלת העושר ההיסטורי, שכובשים רבים עברו בסמטאותיה העתיקות, המחישו את החלוקה המגדרית של החברה הרומית, לרבות בטקסי הלוויה שלה. באחד מהם הוטבלו שרידי עצמות גבר ביין, יחד עם טבעת זהב ושאריות עצמות נוספות ממיטת הלוויה עליה נשרף. בכד שהכיל שרידי עצמות אישה לא נמצאה טיפת יין, אלא שלושה תכשיטי ענבר, בקבוק בושם בניחוח פצ'ולי ושאריות של בדים, כאשר ניתוחים ראשוניים מצביעים על כך שהם עשויים ממשי.
היין, כמו גם הטבעות, הבושם ושאר האלמנטים, היו חלק מפרטי קבורה שהיו אמורים ללוות את הנפטרים במסעם אל העולם הבא, כשברומא העתיקה, כמו בחברות אחרות, הייתה למוות משמעות מיוחדת.
כ-2,000 שנה מאז קבורתם של הגברים והנשים ששרידיהם אוכסנו בכדי מבנה הקבורה הרומי, נראה כי הממצאים החדשים שפכו אור רב על טקסי הלוויה שהונהגו ברומא העתיקה, אך בעיקר תרמו לזיהוי הנוזל בכד הזכוכית כיין העתיק בעולם שנותר במצב נוזלי - עדות לטכניקות האחסון והשימור הרומיות המתקדמות, כמו גם לתנאי הסביבה הייחודיים שאפשרו את שימורו במשך כמעט 2,000 שנה.
