משבר האקלים מציב בפני האנושות אתגרים שמעולם לא התמודדה איתם. שלא כמו מגיפות למשל, שלבסוף מסתיימות, הדינמיקה של התפתחות משבר האקלים היא נעלם גדול, ובינתיים היצירתיות בטיפול בו מקבלת כמעט תמיד ביטוי טכנולוגי. הגיע הזמן להתייחס גם להיבטים החברתיים/פוליטיים שלו.
החדשות בדבר אי-יכולתה של ישראל לעמוד בצמצום יעדי הפליטות עד 2030 שאליהם התחייבה בוועידת גלזגו מדגישות את המכשולים המבניים העומדים בפני כל ניסיון לטפל בצורה אפקטיבית במשבר, ומוליכות למסקנה שהאנושות ניצבת בפני שוקת שבורה. מצד אחד כוחות כלכליים חזקים המעודדים עוד ועוד צריכה, הגורמת בתהליכי היווצרותה לזיהום על צורותיו השונות; מצד שני פוליטיקאים החושבים לטווח קצר ואינם מסוגלים ואפילו אינם מעיזים לחשוב בכיוון של התנעת תהליכים רדיקליים הנחוצים כדי לטפל ביעילות במפגעים האקולוגיים; ומצד שלישי, אמצעי תקשורת - העיתונות הממוסדת והרשתות החברתיות שלעתים קרובות אינם ממלאים את תפקידם כשומרי סף וכמתריעים בשער בגלל תלותם בכוחות הכלכליים המפרנסים אותם.
הפרדוקס הוא שברור מאוד מה צריך לעשות כדי להציל את כדור הארץ מהגורל האפוקליפטי הצפוי לו, אבל התלות ההדדית בין הכוחות הכלכליים, קובעי המדיניות והתקשורת יוצרים למעשה שיתוק בתהליכי קבלת החלטות בכיוונים הנחוצים, ומשמרים כיוון התפתחות של האנושות לקראת קטסטרופה.
מדיניות נקבעת על ידי פוליטיקאים, ומסגרת ההתייחסות שלהם היא מדינתם. משבר האקלים כידוע אינו מכיר בגבולות מדינתיים. תהליכי קבלת החלטות של פוליטיקאים כיום נסובים סביב סוגיות הקשורות לבסיס הכוח שלהם, כלומר לסוגיות המיידיות המטרידות את תושבי מדינותיהם כגון ביטחון, תעסוקה, חינוך וכו' הרבה לפני שהם עוסקים בנושא כמו משבר האקלים הנראה להם פחות דחוף.
מעבר לכל מה שכבר נכתב על הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא גם הוכיחה שהבעיה הגלובלית המשותפת לאנושות כולה והדורשת התגייסות של כל המדינות ופיתוח מנגנונים של שיתופי פעולה בינלאומיים, חשובה הרבה פחות מערכים של גאווה לאומית, הגמוניה מעצמתית ושימוש מסיבי בכלי משחית למיניהם, שהם כשלעצמם מזהמים קולוסליים של הסביבה.
(צילום: חגי דקל)
את הפלונטר הנוכחי צריך לפרום. הישועה לא תבוא מהמגזר העסקי, גם לא מהמרכיבים שלו המתאמצים בכנות לבנות עסקים ירוקים ואתיים. היא חייבת לבוא מהפוליטיקאים, אבל, מאחר שהם שבויים בסופו של דבר במסגרות המדינתיות וחושבים ראשית לכל על רווחת מדינותיהם ואזרחיהם, הם צריכים עזרה - מהחברה האזרחית.
תושבי היקום כולם שייכים למין האנושי לפני שיש להם שייכות לאומית (שגם אותה כידוע ניתן לשנות). שייכות גלובלית זו הייתה בעבר מובנת מאליה ולא הייתה לה משמעות. המצב הזה השתנה והאינטרס המשותף של כל תושבי כדור הארץ הוא לשמור עליו. אינטרס זה יכול וצריך לקבל ביטוי שיוכי וגם ארגוני של אזרחות גלובלית, המתווספת לאזרחות הלאומית.
אזרח, בשונה מתושב, הוא אדם המעורב בסביבתו. האזרח הגלובלי מעצם הגדרתו יביא לידי ביטוי את המורכבות של חיים על פני כדור הארץ במאה ה-21 והצורך שלו לאזן את חייו סביב צרכים מיידיים של מדינתו וצורכי הקיימות של כדור הארץ. לדוגמא, אזרח ברזיל, שם מדינתו כורתת את יערות הגשם, פעולה המנוגדת לאינטרס של קיימות כדור הארץ, יפעל בתוקף אזרחותו הגלובלית כדי לנסות למנוע זאת. אזרחים גלובליים מכמה מדינות שכנות יכולים לשתף פעולה בלחץ על ממשלותיהם בשימור נהר העובר בתחום כולן או בפיתוח שמורת טבע חוצת גבולות.
האזרחות הגלובלית תתבטא בשייכות לארגון בינלאומי עצמאי (לא האו"ם, המייצג מדינות), שלו יהיו סניפים בכל הארצות, כמו גם בדרג המקומי. ארגון כזה, שמטרת העל שלו היא לשמור על כדור הארץ מפני כליה, יסמן בכל מדינה (וגם ברשויות מקומיות) באמצעות הסניף המקומי, את המפגעים הסביבתיים ואת אופני הפעילות האנושית שיש להפסיק או לפחות לצמצם, וגם את הפעילויות החיוביות שיש לנקוט כדי להשיג את מטרת העל.
מאחר שחלק גדול מפעילות זו קשור בחקיקה או ברגולציה על צורותיה השונות, כל סניף לאומי או מקומי של הארגון יצטרך לגייס אזרחים גלובליים רבים שיוכלו להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. צביונו הבינלאומי של ארגון האזרחות הגלובלית יאפשר תיאום בין סניפיו השונים ולמידה הדדית מניסיונם של אחרים במאבקים הצפויים בכל הארצות בשינוי סדרי העדיפות הלאומיים על ידי הוספת שיקולים גלובליים.
פרופ' בנימין גדרוןהשלב הראשון בקידום רעיון האזרחות הגלובלית הוא שיתוף פעולה בין כל הארגונים לשמירת איכות הסביבה בעולם שיציעו לחבריהם לאמץ אזרחות גלובלית ויציעו להם דרכון סמלי המבטא זאת. ישראל, כאומת הסטארט-אפ והחדשנות, יכולה להיות החלוצה ונושאת הדגל של האזרחות הגלובלית וארגון-הגג של ארגוני איכות הסביבה בארץ יכול להיות היזם לרעיון זה, וממנו תצא הקריאה לארגונים דומים בארצות אחרות.
המאבקים של 2011 שהוציאו מיליונים לרחובות בכל העולם, הראו את כוחה של החברה האזרחית. התנהלות חכמה ומתואמת של המאבק הצפוי במוקדים רבים בעולם, תיצור מציאות שקובעי המדיניות לא יוכלו להתעלם ממנה. ואולי, על הדרך, שיתופי הפעולה בין אזרחים גלובליים ממדינות שונות סביב סוגיית הקיימות, יאפשרו תשתית לפתרון של כמה קונפליקטים לאומיים.
בני גדרון, פרופ' אמריטוס, אוניברסיטת בן גוריון והמכללה למינהל
