מה קורה בטבע כאשר זכר שיש לו צאצאים צעירים מת, וזכר אחר מבקש לתפוס את מקומו ולהזדווג עם הנקבה, אֵם הצאצאים? סרטי טבע מאפריקה הכינו אותנו לתשובה אכזרית לשאלה הזו: הזכר החדש יהרוג את הצעירים כדי שאימם תוכל שוב להתרבות, כמה שיותר מהר. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא כנראה האריות. שם לעיתים זכר אחד הורג אחר במאבק על השליטה בלהקה, ואז ממשיך והורג את הגורים של האריה המת, וממהר להזדווג עם הנקבות. כך הוא מבטיח שהן יגדלו את הגורים שלו ולא של זכר זר, וזוכה להעביר את הגֵנים שלו לדור הבא.
מחקר חדש מראה שיש גם אפשרות אחרת. החוקרים עקבו אחר זוגות של תוכים בדרום אמריקה, וגילו שכאשר הזכר מת, זכר חדש בא לתפוס את מקומו – אך הוא לא בהכרח הורג את הגוזלים. בכמחצית מהמקרים, הזכר החדש שימש כאבא חורג מסור, האכיל את הגוזלים ודאג להם. בסופו של דבר, מצאו החוקרים, הזכרים שבחרו בדרך הזו העמידו לא פחות צאצאים מהזכרים שהרגו את הגוזלים.
המאבק על הקן
המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במשך 27 שנים על אוכלוסייה של כמה אלפי תוכים מהמין פרוטלט ירוק-שת (Forpus passerinus) בוונצואלה. אלו הם תוכים קטנים, שיוצרים קשרים ארוכי טווח עם בן או בת הזוג שלהם ומגדלים יחד את הגוזלים שנה אחר שנה. המעקב הארוך אחר האוכלוסייה הוונצואלית כבר הניב בעבר תגליות מעניינות, למשל שגוזלי התוכים נוהגים למלמל לעצמם, כמו שעושים תינוקות אנושיים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מהו מבנה האטום?
משחקים בגלוטן
צלחת גדולה, עיניים גדולות, גוף גדול?
במשך השנים תיעדו החוקרים יותר מ-250 קינים שבהם הגוזלים נהרגו במקוריהם של תוכים אחרים מאותו המין. ברוב המקרים לא היה מדובר באב חורג קטלני, אלא בסיפור אחר לגמרי. התוכים מקננים בחורים בעץ, אך אלו אינם נפוצים, ולעיתים קרובות הביקוש עולה על ההיצע. גודל האוכלוסייה של התוכים משתנה עם השנים – לעיתים יש ירידה במספרם ולעיתים עלייה, ובשנים שבהן האוכלוסייה גדולה, יש זוגות שלא מוצאים מקום לקנן בו. אלו עשויים לתקוף זוג שכבר יש לו ביצים או גוזלים, לסלק אותם מהקן ולתפוס את מקומם. במקרים האלו, הם תמיד הורגים את הצאצאים.
תקיפות מסוג זה מהוות כמעט 70 אחוזים מהמקרים שבהם תוכים הורגים גוזלים. "כשהאוכלוסייה קטנה, זה הכול שלום ואהבה", אמר קרל ברג (Berg), החוקר הבכיר החתום על המאמר, בהודעה לעיתונות. "אבל כשצפיפות האוכלוסין נהיית גבוהה, זה הופך למרחץ דמים. זה לא שהם רוצחים מלידה, אבל הדחף להתרבות הוא חזק מאוד. כשהמשאבים בסביבה לא מספיקים לכל הפרטים בשביל להתרבות, הם מחפשים אסטרטגיות חלופיות. למרבה הצער, זה כולל הרג של צאצאים תמימים".
גם אהבה וגם נדל"ן
הורים חורגים אחראים ל-30 האחוזים הנותרים של מקרי הרג הגוזלים. לפעמים זו נקבה שתופסת את מקומה של בת הזוג לאחר מותה והורגת את הגוזלים, אך זה נדיר למדי. ברוב המוחלט של המקרים מדובר בזכר ש"מחליף" זכר שמת, ממהר להיפטר מהצאצאים ומזדווג עם הנקבה – כמעט כמו אצל האריות.
סטיבן בייסינג'ר (Beissinger), שהוביל את המחקר, סיפר שבתחילה, הוא ועמיתיו לא הבינו מה קרה לגוזלים שנמצאו מתים בתוך הקן. "לא ידענו אם משהו תקף אותם, או אם הם מתו ממחלה, או ממשהו אחר", אמר. "אבל כשצפינו בקינים הללו, פתאום נכנס אליהם זכר שלא היה שייך לשם – שלא היה הורה בקן הזה – ויצא עם קצת דם על המקור שלו".
3 צפייה בגלריה
לאמץ אותם או להיפטר מהם? תוכי זכר בוחן את הקן שנבנה עבור המחקר
(צילום: קרל ברג, מתוך המחקר)
כל זה נשמע קודר מאוד, אבל למרבה המזל, יש גם אפשרות אחרת. כמחצית מהזכרים שנכנסים לזוגיות עם תוכית "אלמנה" לא פוגעים בגוזלים, ואפילו מטפלים בהם, מאכילים אותם ומגינים עליהם.
תוכית שבן זוגה מת לא נשארת לבדה זמן רב. באוכלוסייה יש משמעותית יותר זכרים בוגרים מאשר נקבות - נקבות צעירות נוטות למות יותר, מסיבות לא ברורות. כתוצאה מכך, יש לא מעט זכרים שאין להם בת זוג, והם ממהרים לקפוץ על כל הזדמנות. "תוך שעה ממות בן הזוג, נקבה בקן תהיה מוקפת בזכרים", אמר ברג בריאיון לכתב העת המדעי Science. יש לכך סיבה טובה: הזכר שיזכה בנקבה יקבל, כפי שאמר בייסינג'ר, "גם אהבה וגם נדל"ן", בדמות אתר הקינון היקר. בממוצע, לוקח לנקבה בין יום ליומיים בלבד לבחור בן זוג חדש.
החוקרים לא יודעים מה קובע אם אותו בן זוג חדש יתקוף את הגוזלים או יטפל בהם. בחלק מהקינים, הנקבה מונעת מהזכר את הכניסה לקן עד שהגוזלים גדלים ועוזבים אותו, ככל הנראה כדי להגן עליהם. אבל בקינים אחרים הזכר משמש כאב חורג מסור, נכנס ומאכיל את הגוזלים. היו אפילו מקרים שבהם הזכר הרג חלק מהגוזלים כשרק הגיע לקן, ואז טיפל באלו ששרדו.
התוכים, לרוב, נשארים עם בן או בת זוגם למשך כל חייהם. לכן, לאחר שהקן מתרוקן מגוזלים – במקרה הטוב, משום שהם גדלו ופרחו, במקרה הפחות טוב, משום שבן הזוג החדש הרג אותם – הנקבה ובן זוגה הטרי מעמידים עוד צאצאים. לפרוטלטים ירוקי-השת יש תקופת רבייה ארוכה, ולעיתים קרובות הם מגדלים כמה מחזורים של גוזלים כל שנה. בני הזוג החדשים עשויים לגדל גוזלים משלהם, אם כך, זמן קצר לאחר מות בן הזוג הקודם. החוקרים מצאו שאותם בני זוג חדשים הם לרוב זכרים צעירים מאוד, וההתחברות לנקבה שכבר יש לה קן עוזרת להם להתחיל להתרבות מוקדם מהרגיל.
3 צפייה בגלריה
נמצאים בסכנה מאבא חורג. שני גוזלים מציצים מתוך קן טבעי זמן קצר לאחר מות אביהם
(צילום: קרל ברג, מתוך המחקר)
זכרים שהורגים את הגוזלים של בת זוגם זוכים, כך נראה לפחות, ביתרון נוסף: הם יכולים להתרבות עם הנקבה מוקדם עוד יותר, כי הם לא צריכים לחכות שהגוזלים יגדלו. עם זאת, החוקרים מצאו להפתעתם שלאורך השנים, הזכרים הללו העמידו בממוצע אותו מספר צאצאים כמו הזכרים ש"אימצו" את הגוזלים של בן הזוג הקודם וטיפלו בהם. לא נראה שלהזדווגות המוקדמת הייתה השפעה של ממש בטווח הארוך.
"לנו אולי קל יותר לקבל את הרעיון של אימוץ מאשר את הרעיון של רצח גוזלים, אבל למעשה האימוץ הוא זה שקשה יותר להסביר, כי הוא מאתגר את מושגי הברירה הטבעית של דרווין", אמר ברג בהודעה לעיתונות. "זה היה מאוד מעניין לראות שמבחינת מספר הצאצאים, לא היה הבדל משמעותי בין אימוץ לבין הרג גוזלים. זה מצביע על כך שיש להם אסטרטגיה חלופית – אימוץ יכול להיות דרך לא אלימה להעברת הגנים שלך לדור הבא".
מה גורם לכך שהזכרים ה"מאמצים" מצליחים לא פחות מחבריהם האלימים יותר, למרות שהם נאלצים לחכות להזדווגות הראשונה שלהם? האם הנקבות גומלות להם בדרך כלשהי על התנהגותם, נשארות איתם זמן רב יותר או מגדלות יותר מחזורים של גוזלים בשנה? אולי הם אבות טובים יותר באופן כללי, ולכן יש להם יותר גוזלים ששורדים ופורחים מהקן? אנחנו עדיין לא יודעים, אך החוקרים ממשיכים לתצפת על התוכים הוונצואליים – ואולי בעתיד ימצאו את התשובות.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
