ניתוח של כלי אבן המיוחסים לתרבות האחמרית - תרבות פרהיסטורית של ציידים-לקטים, שהתקיימה בתקופה הפליאוליתית העליונה, מלפני 45 אלף שנים ועד לפני 25 אלף שנים, והוגדרה לראשונה בעקבות חפירות האתר ערק אל-אחמר שבצפון מדבר יהודה - הראתה שעצמים קטנים, מוארכים וסימטריים יוצרו באתרים הנפוצים של תרבות קדומה זו בדרום הלבנט (ישראל, ירדן וסוריה) בייצור המוני, שהיווה לדעת הארכיאולוגים את הצעד הראשון בדרך לשימוש בחץ וקשת.
הכלי האחמרי המוכר ביותר הוא חודי אל-וואד, להב מחודד עשוי צור. למעשה, מדובר על אחת מהגרסאות הנפוצות של חניתות או קצות ראשי חצים המתוארכים לתקופה הפליאוליתית העליונה המוקדמת. הממצאים החדשים מצביעים על כך שחודי אל-וואד, שהתגלו באתר אל-אנסאב 1, כ-10 ק"מ דרומית לפטרה שבירדן, נוצרו ככל הנראה כחלק מהניסיונות לעצב מחדש להבים א-סימטריים גדולים יותר כדי להגיע לסטנדרט של להבים שהיו קטנים וסימטריים יותר, שהועדפו לשימוש כראשי חניתות או חצים. כך הניח צוות המחקר שהורכב מד"ר יאקופו גנאי, מרסל שומל וד"ר יורגן ריכטר, מהמחלקה לארכיאולוגיה פרהיסטורית באוניברסיטת קלן שבגרמניה, במחקרם שפורסם בכתב העת Journal of Paleolithic Archaeology.
האתר אל-אנסאב 1, נחפר מאז 2009 על ידי הצוות מאוניברסיטת קלן בהובלתו של ריכטר. זהו אתר לו מיוחסת חשיבות רבה, מכיוון שהוא מהווה את אחת מהעדויות השמורות ביותר של התרבות האחמרית. משנת 2018 עד 2021, חלק מייצג מהחומר שנחפר נותח מחדש על ידי ד"ר גנאי, במטרה לנסות ולהבין את ההתקדמות הטכנולוגית שבוצעה בתקופה זו ומאופיינת על ידי הכנסת טכניקות חדשות לייצור כלי צור (שינוי הדגש מנתזים מוכנים לתעשיות צור מוכוונות להבים טוריים), המצאת החץ והקשת וייצור כלי אבן המיועדים לטחינת מזון ולהכנת צבעים.
החיצים או החניתות שימשו בסביבות הערבות הפתוחות של אותה תקופה כדי לתפוס פרסתנים (יונקים בעלי פרסות). הלהבים שהוכנו מאבני הצור מציגים אז את תחילתו של הציד לטווח ארוך, עם שינוי משמעותי משיטות ציד קודמות.
הממצאים החדשים מראים כי הלהבים הקטנים היו מרכזיים להצלחת ההומו ספיינס בתקופה הפליאוליתית העליונה. בהיותה סטנדרטית וחד פעמית, הטכנולוגיה הגמישה הזו ככל הנראה הקלה על פיזור מוצלח של המין האנושי ברחבי אירופה, מכיוון שהיא אפשרה לקבוצות לכסות מרחקים גדולים בטריטוריות שונות, ללא צורך להסתמך על מקורות של חומר גלם גדול ואיכותי.
3 צפייה בגלריה
האתרים העיקריים של התרבות האחמרית בלבנט (האתר אל-אנסאב 1 מסומן באדום)
(צילום: Journal of Paleolithic Archaeology)
"בתקופת הפליאוליתית העליונה, ישנו ריבוי של להבים, אולם השימוש בהם לא התבסס היטב בקרב התרבות האחמרית. אנו מקווים שהתוצאות החדשות ישנו את ההבנה לגבי התעשייה הפליאוליתית העליונה הקדומה ביותר של הלבנט - החלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט החלק המערבי של אזור הסהר הפורה - ויביאו לקיומו של מחקר חדש שמטרתו תהיה למצוא המקורות של התנהגות זו שנשארה עם ההומו ספיינס עד סוף התקופה הפליאוליתית", אמר ד"ר גנאי.
