תארו לעצמכם שיעור חשבון בבית ספר יסודי' שבו קבוצה אחת מודדת את אורך הצמחים שנשתלו בערוגה, קבוצה שנייה בודקת מהי המהירות הממוצעת שלוקחת לנמלה להביא גרגר לקן, קבוצה שלישית מודדת את שטח הערוגה וקבוצה רביעית מחשבת את כמות המים הנדרשת להכנת תה צמחים עבור כל ילדי השכבה. לסוג השיעור הזה קוראים למידה חוץ-כיתתית, והוא יכול להתרחש בכל חורשה, פארק או גינה בסביבה הקרובה. נשמע כמו חלופה טובה לשיעור חשבון המסורתי, לא? אך האם זה מה שמחכה לילדינו באחד בספטמבר? כנראה שלא.
3 צפייה בגלריה
מחקרים רבים מדגישים את היתרונות של למידה בסביבה טבעית, מחוץ לכותלי הכיתה
(צילום: נעמה לב)
המחקר שערכנו – ד"ר איריס אלקחר, ד"ר דפנה גן, ד"ר נירית אסף, נעמה גור-לביא ואנוכי, כולנו חוקרות במרכז לחינוך לקיימות בסמינר הקיבוצים - פורסם לאחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה"; במסגרתו סקרנו מאות מאמרים בכדי לתת מבט מקיף על המדיניות בעולם בנושאי למידה חוץ-כיתתית.
בחוץ זה טוב
מחקרים רבים מדגישים את היתרונות של למידה בסביבה טבעית, מחוץ לכותלי הכיתה; שהייה זאת תורמת להתפתחות קוגניטיבית, פיזית, רגשית וחברתית של התלמידים. זאת ועוד, הלימוד והשהייה בחוץ מספקים חוויה רב-חושית שלא יכולה להתרחש בכיתה באופן דומה. מחקרים רבים מראים שלמידה חווייתית מסוג זה נחרטת יותר בזיכרון הילדים. בנוסף, הידע שנרכש במסגרת למידה כזאת הוא מוצק יותר. למידה בחוץ גם מספקת יותר עניין ומוטיבציה ללימוד עצמו: התלמידים חוקרים את מה שמתרחש בחיים האמיתיים שמחוץ לכיתה.
עוד כתבות בזווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
עושים בועות בחלל
ים הציפורים שמסביב
איך אפשר לעבוד בחום הזה?
בסקירה מצאנו שמדינות רבות בעולם מכירות ביתרונות הרבים של הלמידה החוץ-כיתתית ולכן הטמיעו אותה במסמכי מדיניות שונים. בבריטניה למשל, המניע לפיתוח למידה חוץ-כיתתית נבע מהרצון הלאומי לצמצם אי-שוויון בתחום בריאות הציבור על-ידי טיפוח מיומנויות אישיות וחברתיות; בסקוטלנד המדיניות החינוכית תומכת בהוראה זאת דרך תוכניות הלימודים למצוינות; בארצות הברית המדיניות מונעת בעיקרה מהיבטים בריאותיים של עידוד פעילות גופנית ומודעות לאכילה בריאה ובנורבגיה הלמידה החוץ-כיתתית היא חלק מתוכנית הלימודים הלאומית בהתאמה לעיקרון "Friluftsliv", שלפיו החיים בחוץ הם חלק מהתרבות. למרות הבנת החשיבות הגדולה של הוראה חוץ-כיתתית, המחקרים מראים שעדיין יש פערים בין המדיניות לשטח.
מה קורה בשטח?
הפער הראשון הוא זה שנמצא בין קובעי המדיניות למורים שנדרשים לבצע אותה בפועל: רבים מהמורים נמנעים מהוראה מסוג זה בגלל תפיסות קודמות או חששות שנובעים במקרים רבים מחוסר ניסיון ומהעדר הכשרה מתאימה. לדוגמה, במחקר שהתבצע בבריטניה המורים שהתנסו ביישום המדיניות העידו שהם אכן יוצאים יותר החוצה, אך עדיין באופן מוגבל: הם יצאו מהכיתה רק במזג אוויר טוב, לימדו בחוץ כמו שלימדו בפנים והחמיצו הזדמנויות רבות ללמידה שמזמנת הסביבה. מחקר אחר שהתבצע באוסטרליה הראה שיישום המדיניות תלוי במומחיות והכשרת המורים המלמדים ולכן חשוב לספק זמן ומשאבים להכשרה זאת.
הפער השני הוא בתוך המדיניות החינוכית, שמייצרת הנחיות סותרות למורים: קידום הישגים באמצעות מבחנים לעומת קידום למידה חוץ-כיתתית. המחקרים מראים שהכנה למבחנים ארציים שההישגים בהם נמדדים, מותירה את הלמידה החוץ-כיתתית מאחור.
3 צפייה בגלריה
רבים מהמורים נמנעים מהוראה חוץ-כיתתית בגלל תפיסות קודמות או חששות שנובעים במקרים רבים מחוסר ניסיון ומהעדר הכשרה מתאימה
(צילום: נעמה לב)
פער נוסף שמצאנו הוא תרבותי, והוא רלוונטי כשהסביבה החיצונית היא לא מאפיין בזהות התרבותית של המורים או התלמידים. הוא עשוי להיפתר בעזרת התאמה של המדיניות למרחבים גיאוגרפיים ותרבותיים ספציפיים. למשל, אם מורים ותלמידים חוששים או לא מורגלים לשהייה בחוץ – נדרש שלב מקדים של התיידדות עם החוץ לפני עצם הלימוד במרחבים אלה.
הפער האחרון שזיהינו נוגע למקור המדיניות: בין יוזמות מורים מהשטח לבין מדיניות שהוכתבה על-ידי הממשלה ולא הוטמעה דיה בקרב המורים. הסקירה הראתה הבדלים מהותיים בין מדינות כמו דנמרק, שבהן יש תרבות ארוכת-שנים של שהייה בחוץ, ועל-כן הלמידה החוץ-כיתתית מקודמת על ידי המורים עצמם, לבין מדינות כמו סינגפור שבהן המדיניות הגיעה משיקולים פרגמטיים ולאומיים.
בואו נלמד מזה
כמו במדינות אחרות בעולם, גם בישראל אין מדיניות סדורה ללמידה חוץ-כיתתית. עם זאת, במסמכי מדיניות חינוכית של משרד החינוך, בתוכניות לימודים רשמיות וברשויות המקומיות – קיימים אזכורים לחשיבות היישום של למידה מסוג זה. לאור העניין הרב ביישום ובשל היוזמות לקידומה, שהתרבו בשנים האחרונות – עולה חשיבות קידום המדיניות גם אצלנו.
3 צפייה בגלריה
כמו במדינות אחרות בעולם, גם בישראל אין מדיניות סדורה ללמידה חוץ-כיתתית
(צילום: נעמה לב)
ישראל היא מדינה מרובת-תרבויות, בעלת אזורים גאוגרפים מגוונים, היסטוריה רבת-שנים ומזג האוויר נעים ונוח ללמידה מחוץ לכיתה ברוב ימות השנה. עם זאת, מערכת החינוך בישראל מדגישה הישגים אקדמיים ושואפת להצלחה במבחני הערכה בין-לאומיים, מה שמעכב את יישום הלמידה החוץ-כיתתית על אף יתרונותיה הרבים.
מדיניות שתומכת בלמידה חוץ-כיתתית מטעם המדינה או הרשות המקומית היא תנאי הכרחי ליצירת שינוי. עבור הטמעה רחבת היקף של למידה חוץ-כיתתית בבתי הספר ובגני הילדים, לצד הלמידה המסורתית או במקומה, יש צורך בתמיכת מקבלי ההחלטות. חשוב לציין שקביעת מדיניות רשמית בתחום הלמידה החוץ-כיתתית תצטרך לכלול התייחסות לכל המאפיינים הייחודיים למדינה.
בעידן הנוכחי של משברים ואי-ודאות, מהקורונה ועד משבר האקלים, חשיבות הלמידה החוץ-כיתתית מתחזקת לאין שיעור: למידה כזאת יוצרת מפגש חברתי, מחזקת את החוסן האישי והקהילתי, מטפחת חשיבה גמישה ויצירתית ונחוצה כיום יותר מתמיד. עלינו לפעול כדי לקדם אותה, ויפה שעה אחת קודם.
נעמה לב היא חוקרת במרכז לחינוך לקיימות במכללת סמינר הקיבוצים ומרצה לחינוך לקיימות ולמידה חוץ-כיתתית במסלול הרב-תחומי במכללת תל חי.
