בשל השפעתו המשמעותית, הישירה והעקיפה, על ההוצאות של כל משק בית בישראל, מחיר החשמל הוא אחד המדדים העיקריים ליוקר המחייה במדינה. תעריף החשמל, שנקבע על ידי רשות החשמל, מחושב על בסיס עלויות שונות בייצור החשמל, ממחירי הדלקים והשקעות בפיתוח המערכות ועד הוצאות תפעול ותחזוקה או מימון.
אבל הוא לא מגלם את העלויות החיצוניות של ייצור החשמל, כלומר העלויות המושתות על המשק בשל התחלואה והתמותה לצד הפגיעה במגוון הביולוגי ובמערכות האקולוגיות על השירותים שהן מספקות לנו או פגיעה בתחרותיות בשווקים, כתוצאה מפליטות מזהמי אוויר וגזי חממה.
בשנה האחרונה ידע תעריף החשמל עלייה חדה, בעיקר בשל עליית מחירי הפחם בעולם, וזאת על אף שהעליות מותנו על ידי המדינה, שוויתרה על חלק ממס הבלו על הפחם - מס בסכום קבוע המושת בישראל על דלקים מזהמים, אלכוהול וטבק במטרה להפחית את צריכתם. מאז, ובעקבות שינויים במחירי הפחם, עלה וירד מחיר החשמל שוב ושוב, כאשר בימים אלו מתכננת רשות החשמל הורדה נוספת בתעריף, וזאת בעיקר לאור הצלחת המכרז של חברת החשמל למכירת תחנת הכוח באתר אשכול באשדוד, וכחלק ממהלך להעביר לצרכנים את העודף ממכירת תחנות במסגרת "הרפורמה במשק החשמל".
אולם מאחורי התנודות במחירי החשמל, והמחיר הישיר והעקיף הגבוהים יחסית שאנחנו משלמים, מסתתרים כמה מהלכים לאומיים בהובלת חברת החשמל ויצרני גז המחצבים ובחסות משרד האנרגיה, ובמנוגד להחלטות ממשלה והתחייבות בינלאומיות של ישראל. מהלכים אלו כוללים את המשך השימוש בתחנות הכוח הפחמיות, היקרות יותר והמזהמות יותר, ואת היצוא המוגבר של גז מחצבים, שמסכן את אספקתו למשק המקומי.
על אף ההחלטה של ממשלת נתניהו הקודמת, משנת 2018, על "סגירת יחידות 1-4 לייצור החשמל באמצעות פחם בתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה, לא יאוחר מחודש יוני 2022" והפסקת השימוש בפחם עד סוף 2025, חברת החשמל מודיעה שוב ושוב שההסבה לגז נידחת, והפחם, על העלויות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות הגבוהות שלו, ממשיך לספק כ-23% מייצור החשמל בישראל.
הטיעון המרכזי של חברת החשמל לדחיות הוא חוסר הודאות באספקת גז למשק המקומי, בשל אישור מהמדינה לחברות הגז לייצא חלק ניכר מהגז, דבר שגורם כבר היום לאי ביטחון אנרגטי ועלול לגרום לעלייה ביוקר המחייה, כפי שהתריע הממונה על התקציבים באוצר, ואף עשוי להשאיר אותנו בלי מספיק גז בעתיד. בד בבד, לאורך השנים ובאישור משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, לא הותקנו כל אמצעי ההפחתה הנדרשים על היחידות הפחמיות, בטוענה שאין להשקיע בהגנות כיוון שהתחנות המזהמות יפסיקו לעבוד במהרה, ולכן הזיהום מהן מירבי.
יתרה מכך, המכירה של תחנת אשכול באשדוד, שהיא מהישנות והמזהמות בתחנות הכוח המונעות בגז בישראל, תנציח את המשך הפעלתה המזהמת, למרות שהיתר הפליטה שלה מסתיים בקרוב ושהיחידות המזהמות צריכות היו להיגרט. בשנה האחרונה התקיים מאבק מקומי סביב הפעלת התחנה במנוגד להיתר, שמטרתו לקבוע את כמות הפליטות שניתן לפלוט על מנת לאזן בין צורכי המשק ובריאות הציבור. משרד האנרגיה ביקש להתיר פליטות חריגות כדי למנוע שימוש נוסף בפחם ועליות מחירים, והמשרד להגנת הסביבה ותושבי אשדוד עמדו מנגד.
אולם עכשיו, כדי להימנע מוויכוחים ומפניות לבית המשפט, החליטה הממשלה בחוק ההסדרים לרמוס את חוק אוויר נקי ולייתר אותו, כשהיא מאפשרת לרשות החשמל להורות על הפעלת התחנות המזהמות תוך פליטה חריגה מעבר להיתר.
כלל הצעדים הללו מקבעים את הפגיעה בבריאות הציבור ובכלכלה המקומית, במנוגד לכל ההבטחות וההצהרות של כל הנוגעים בדבר. בתוך כך, לא רק שתעריפי החשמל לא לוקחים בחשבון את העלויות החיצוניות כתוצאה מהפליטות בשל שימוש בדלקים מאובנים בתחנות הכוח, המהלכים שהמדינה מקדמת מתירים את הפעלת התחנות הכי מזהמות ומעלים עוד יותר את העלויות החיצוניות.
משק החשמל הלאומי הוא מתורמים המרכזיים לזיהום האוויר ולפליטות גזי חממה בישראל. על פי דוח מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה הוא אחראי לפליטות של 55% מתחמוצות הגופרית, 33% מתחמוצות החנקן, 8% מהחלקיקים המזהמים, 5% מהחומרים האורגאניים הנדיפים וכ-3% מהתרכובות המסרטנות או החשודות כמסרטנות. תחנות הכוח גם אחראיות לכ-30% מפליטות גזי החממה במדינה. כמו כן, בין עשרים המפעלים בעלי העלות החיצונית הגדולה ביותר של פליטת מזהמים וגזי חממה לאוויר בישראל, ניצבות 14 תחנות כוח לייצור חשמל, כשבשני המקומות הראשונים "מככבות" התחנות הפחמיות אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון, האחראיות לכ-45% מכלל העלויות החיצוניות הללו.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאמנם מעבר מפחם לגז מחצבים מוביל להפחתה משמעותית בפליטות מרבית מזהמי האוויר ושל גזי חממה - בממוצע שריפה של פחם פולטת כפי 3.5 יותר חלקיקים, כפי 8 יותר תחמוצות חנקן וכפי 2 יותר גזי חממה לקוט"ש. אולם לפי דוח מרשם הפליטות האחרון "תחנות הכוח הפחמיות פולטות יותר תחמוצות גופרית, תחמוצות חנקן, חלקיקים ומזהמים נוספים מתחנות הכוח הגזיות ואילו בתרכובות אורגניות נדיפות וחומרים מוכרים או חשודים כמסרטנים המגמה הפוכה - הפליטה מתחנות הכוח השורפות גז גבוהה יותר".
מנגד, מעבר מייצור חשמל בתחנות כוח מונעות גז מחצבים או פחם לייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת עם אגירה, ובישראל בעיקר אנרגיה סולארית, יפחית את פליטות המזהמים וגזי החממה כמעט לאפס.
גם הסוג של תחנת הכוח ואמצעי ההגנה המותקנים בהן משפיעים משמעותית על הפליטות. למשל תחנת הכוח הגזית המיושנת באשכול פולטת פי 4.4 תחמוצות חנקן מתחנה גזית חדשה במחזור משולב.
מחירי החשמל בישראל לא משקפים את המחיר האמיתי של החלטות המדינה ושל אינטרסים צרים וזרים שפוגעים בבריאות הציבור ומובילים לכך שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד ביעדי הפחתת פליטות גזי חממה שהתחייבה אליהם, הנמוכים גם כך. העלות החיצונית של המשך הפעלת התחנות המזהמות בחדרה, באשקלון ובאשדוד, גבוהה הרבה יותר מההפחתה המתוכננת במחיר החשמל, בשל מכירת תחנת הכוח באשכול וירידת מחיר הפחם. אבל הבעיה הגדולה יותר היא, שאנחנו ממשיכים לבסס את ייצור החשמל המקומי על דלקים מזהמים, ואת המחיר של ההחלטות הללו ישלמו ביתר שאת ילדנו ונכדנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
