ירושלים היא אחת הערים המיוחדות, החשובות והיפות בעולם - ואולי גם הכי מורכבת. בשל כך, האיומים הגדולים שטומן בחובו עבורה משבר האקלים לאו דווקא קשורים למה שהטבע יעשה - אלא האנשים. משבר האקלים יכול להעמיק את השסעים שכבר קיימים בעיר, או שאולי דווקא יאחד אותה?
"יש פה אוכלוסיות מאתגרות, ולא רק בגלל החולשה הכלכלית", אומר ד"ר עמית טובי, חוקר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, העוסק בהיבטים האנושיים והחברתיים של שינויי האקלים, "זו עיר שמורכבת מאוכלוסיות שלא ממש מתקשרות אחת עם השנייה. הבעיות לא נובעות רק מיחסי הכוחות המסובכים והיכולות הכלכליות של התושבים. יש בירושלים אוכלוסיות שצריך לחשוב היטב איך מתקשרים להן את השלכות שינויי האקלים. המסר שהחילונים יבינו לא יעבור היטב לחברה הערבית או החרדית. הקורונה היא דוגמה מצוינת לכך. במזרח העיר, למשל, יש חוסר אמון בשלטונות הישראליים. יוכלו לטעון שם, למשל, ששינויי האקלים זה רק סיפור כיסוי ויש מאחוריו אג'נדה. העיר מורכבת וטעונה".
פרויקט: איך מתמודדות הרשויות עם משבר האקלים:
טמפרטורות קיצוניות, סופות חול: משבר האקלים והאתגרים של באר שבע
אבל לא הכל פסימי. לדבריו, אם הרשות המקומית תדע לפעול נכון מול המשבר, ייתכן כי זו תהיה הזדמנות לאחד את התושבים. "הטיפול במשבר האקלים לא חייב לייצר נפיצות", אומר ד"ר טובי, "אפשר לעשות את זה נכון. הרי מדובר באיום גלובלי שלא ישראל אחראית עליו ולא הפלסטינים. אפשר להציג אותו ככזה שכל חלקי העיר צריכים להתמודד מולו יחד. דווקא פה יש פתח מסוים לשיפור היחסים. אבל צריך לעשות את זה בעדינות ובחוכמה, בצורה שתאפשר שילוב של שחקני מפתח מכל הצדדים. אסור שזה ייעשה במסגרת שכובלת הכל ביחסי הכוחות הקיימים, כי זה עלול להחריף את המצב ולא לשפר אותו".
השריפות בקיץ, גדולות וקשות יותר מבעבר, היו דוגמה להשפעות של משבר האקלים על האזור, עדות לכך שהמשבר הזה כבר כאן ולא מדובר באיום ערטילאי.
הגורם המקצועי בעיריית ירושלים שפועל בתחום האקלים הוא המחלקה לאיכות הסביבה. ברשויות אחרות הביאו יועצים בתחום האקלים, אך בירושלים נותרו מעט מאחור. מירי רייס, מתאמת הבריאות העירונית, נכנסה לתפקיד הממונה על איכות הסביבה ממש לאחרונה. רייס, בעלת תואר שני בשימור ותכנון מאוניברסיטת בר-אילן, מסבירה כי ברשות החלו למפות את האיומים המרכזיים על העיר. "כמעט כל האגפים יחד השתתפו במיפוי האיומים על התשתיות הפיזיות והטבעיות. אנחנו מבקשים לראות גם אילו אוכלוסיות נמצאות בסיכון חברתי וגיאוגרפי, לאתר משקי בית במקומות שיש בהם סכנה להצפות ולשריפות".
"תהיה עלייה בתדירות, בעוצמה ובמשך גלי החום", מודיע ד"ר טובי, "זה פקטור משמעותי בעיקר לאוכלוסיות כמו קשישים. בישראל נוטים לזלזל בזה כי אומרים שלכולם יש מזגנים. אבל זה לא בדיוק עובד ככה. בנוסף, שינויי אקלים תורמים עוד יותר לאיי החום העירוני ועוד". ואכן, בניגוד למה שזוכרים ותיקי העיר, כיום פשוט חם בירושלים. בקיץ האחרון, לפי חברת "מטאו־טק", הטמפרטורה המקסימלית הייתה 36 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 30 מעלות. בעידן של התחממות, תושבי העיר יהיו חייבים מזגנים כדי לשרוד. בעיר ענייה זה לא מובן מאליו – ויש כאן פוטנציאל נפיץ.
בירושלים, כמו ברשויות רבות אחרות, מבקשים לפעול לקירור המרחב הציבורי, בין היתר באמצעות נטיעות, צמצום פליטות החום, תכנון אורבני נכון יותר והתחדשות עירונית. אבל עדיין אין תוכנית להתמודדות עם משבר האקלים. ההשקעה של הרשות בתוכנית לשינוי אקלים עומדת על כ-80 אלף שקל בלבד. זה לא מספיק לתכנון, שלא לדבר על יישום צעדים. בלי עזרת הממשלה כלום לא יקרה שם.
העשייה של הרשות גם לא מחפה על תוכניות בנייה שרבים מגדירים אותן כדורסניות. "יש קפיצה לפי תהום", אומר רון חביליו, תושב עין כרם ואחד הפעילים הסביבתיים הבולטים בעיר, "מגבירים את קצב סלילת הכבישים, יש גידול במשטחי הבטון והאספלט, פרויקטים מאסיביים של בנייה בלי מחשבה לגבי פיזור האוכלוסייה. יש גם כריתה של אלפי עצים והרס של שטחים פתוחים".
אחת הדוגמאות הבולטות היא של שכונת רכס לבן המתוכננת – עוד שכונת פרברים המרוחקת ממרכז העיר. "זה תכנון אורבני כושל", אומר חביליו. "בעולם כולם כבר יודעים שלא טוב לבנות על שטחים ירוקים ואיכותיים. השכונה הזו מתוכננת באופן אגרסיבי. האם אנחנו רוצים לספק רק את הצרכים הבלתי פוסקים של פוליטיקאים שרוצים להראות שהם בונים?"
האיומים / בנייה מואצת על חשבון שטחים פתוחים
משבר הדיור גרם לכך שרוב מיזמי הבנייה בישראל מתקבלים כמעין ישועה, אך בשעה שמחירי הדירות נותרים גבוהים ואנחנו ממשיכים לשלם עליהן המון – גם הטבע משלם מחיר כבד על אותה "התפתחות".
באזור ירושלים ישנן תוכניות רבות שמטרתן "קידום התחדשות עירונית". בפועל, הן עתידות להעלים את השטחים הפתוחים, שכה חשובים לקיום המערכות האקולוגיות המהוות את בסיס הקיום שלנו.
מתן נחום, רכז שמירת הטבע של החברה להגנת הטבע באזור ירושלים, אומר כי "על הרי ירושלים יש כל העת איומי פיתוח: פעם שכונה, פעם כביש, פעם אזור תעשייה. הרי ירושלים הם אחת הריאות הירוקות החשובות למרכז הארץ ולמטרופולין ירושלים, ההולכים ומצטופפים. הם אלה שיסייעו לנו במיתון הטמפרטורות ובמניעת אירועי מזג האוויר הקיצוניים, בעולם הולך ומתחמם. הם אלה שיסייעו לנו לספוח פחמן מהאטמוספרה. רק קידום של גן לאומי בהרי ירושלים יוכל לאפשר לנו לשמור על האזור עבור הדורות הבאים".
אחד הפרויקטים המפורסמים והשנויים ביותר במחלוקת הוא "שכונת רכס לבן": התכנון הוא לבנות שכונה של 5,250 יחידות דיור ברכס לבן, בדרום־מערב ירושלים, מעל מעיין עין לבן. השכונה תיבנה על חשבון שטחי יער ושטחים פתוחים בעלי ערך אקולוגי גבוה ותוביל לכריתה של אלפי עצים. הבנייה גם תייבש את עין לבן, ואחד הפתרונות שהוצע הוא להזרים אליו מים באופן מלאכותי. לטענת המתנגדים, בניית השכונה גם תבוא על חשבון פרויקטים של התחדשות עירונית בתוך ירושלים.
צבאים ברכס לבן
(צילום: דודו בן אור)
מאבק ירוק / תנועת המחאה שנלחמת על הצלת הרי ירושלים
"מצילים את הרי ירושלים" היא תנועת מחאה ציבורית הנאבקת על הקשר שבין סביבה, חברה ואקלים בירושלים.
התנועה קמה בתגובה לתוכנית הבנייה על רכס לבן בדרום-מערב ירושלים, תוכנית שעתידה להביא לכריתת 11 אלף עצים, לייבוש 13 מעיינות בהרי ירושלים ולהחרבת תא שטח טבעי ופופולרי ביותר – עין לבן. לאור הפגיעה החמורה בטבע והכשלים התכנוניים לכאורה, שלטענת התושבים עתידים לפגוע בהתחדשות העירונית בירושלים כולה, התאחדה קבוצת פעילים במטרה למחות ולהציף את הסוגיה בשיח הציבורי.
"תקופת הקורונה לימדה אותנו כמה אנחנו צריכים את השטחים הפתוחים, המעיינות והיערות, שהפכו להיות עמוסים מאוד", אומר עודד כספי, ממובילי המאבק, "ודווקא בתקופה הזו מקדמים תוכניות בנייה שמחסלות את הטבע הנדיר ליד העיר. לא יכולנו לאפשר לזה לקרות והתחלנו להפעיל לחץ ציבורי עצום".
תוך מספר חודשים גדלה הקבוצה, וכיום היא כוללת מאות פעילים ואלפי תומכים, שעם הזמן החלו להיאבק בשיתוף עם ארגונים ירוקים נוספים נגד כמה וכמה תוכניות פיתוח שמקודמות כיום בהרי ירושלים.
ב"מצילים את הרי ירושלים" חושבים קדימה ופועלים לקידום הכרזת השטח ממערב לעיר כגן לאומי, דבר שיבטיח את שמירת הטבע בדורות הבאים. השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, אימצה לאחרונה את הרעיון והכריזה כי תפעל להקמת גן לאומי בהרי ירושלים.
עם זאת, המאבק למען השטחים הפתוחים ותכנון חברתי בר־קיימא עוד רחוק מלהסתיים. "תוכנית רכס לבן היא רק הסנונית הראשונה של תוכניות בנייה הרסניות שמשרד השיכון מקדם בכל המרץ", אומרת שיר שרון, ממובילות התנועה, "לצערנו, אין אבן שהם לא הופכים, כולל הפעלת כלים תקדימיים ואנטי־דמוקרטיים".
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים מייחסת חשיבות רבה לערכי הטבע, המורשת והנוף ולשמירה על הסביבה. לפיכך, נעשות מגוון פעולות בתחומים שונים ובהן: צמצום פליטות והגבלת זיהום האוויר מכלי צמ"ה ופעילויות הסברה בנושא במסגרת תכנית חומש עירונית לשיפור איכות האוויר בעיר, הקמתם של למעלה מ-150 אתרי טבע עירוניים, פארקים עירוניים דוגמת עמק הצבאים, נחל זימרי ועוד, קידום מיזמי אנרגיה סולארית, עשרות תכניות לימוד ופעילויות עם התלמידים סביב משבר האקלים, הקמת מנהיגות נוער 'אקלימית' ועוד. הדבר מייצג אמונה, לפיה ירושלים הגדלה והמתרחבת למען תושביה ולמען הדורות הבאים, לא תוותר על שימור עברה ונופיה, ודאגתה לדורות הבאים משתקפת ועוד תשתקף גם בשמירה ובהגנה על הטבע ועל הסביבה".
לגבי רכס לבן, נמסר מהעירייה: "בסוף חודש מאי האחרון הכריז ראש העיר ירושלים, משה ליאון, שהעירייה תפעל בנחישות ובדחיפות להכרזה על עמק לבן והמעיינות שבו, ובהמשכו את נחל רפאים, כגן לאומי על פי חוק הגנים הלאומיים, דבר שיבטיח את שמירת העמק וערכיו לדורות".
