אחרי קיץ חם ויבש מאוד, תושבי עכאר (Akkar) - מביעים חשש מפני שינויי האקלים ומחסור במים. החקלאי עבדאללה חמוד, בן ה-60, בילה את כל חייו בגבעות הירוקות של עכאר, תוך שהוא מגדל הכל, מעגבניות ועד תאנים, אך מודה כי בעיות סביבתיות פוגעות כעת בפרנסתו.
"מעולם לא חוויתי תקופה כה חמה, שגרמה לכך שאני ושאר תושבי המחוז איבדנו חלק מהיבולים שלנו", אמר חמוד לסוכנות הידיעות הצרפתית. מכיוון שאספקת המים הראשית של לבנון אינה יציבה, תושביה בכלל ואלה של עכאר בפרט, תלויים במעיינות לצרכי השקיה.
יחד עם זאת, קיים חשש רב בקרבם, שכן המים שהם מקבלים ממנו לא מגיעים בצורה סדורה. "אם ייגמרו המים, נצטרך לעזוב", הודה חמוד בכאב, זאת מכיוון שאספקת המים הכרחית לביתו למקור הפרנסה שלו כחקלאי.
כמות המשקעים הייתה נמוכה מהממוצע השנה בלבנון, אמר ל-AFP מוחמד קאנג' מהמחלקה המטאורולוגית הלבנונית. "גל חום בן 13 ימים בחודש שעבר היה החמור ביותר שנרשם בלבנון מבחינת מספר הימים, האזור המושפע והטמפרטורות החריגות", אמר קאנג'.
מחוז עכאר כבר היה אחד האזורים המוחלשים ביותר בלבנון לפני שהכלכלה הלאומית קרסה החל מאוגוסט 2019, מה שדרדר חלק גדול מהאוכלוסייה אל מתחת לקו העוני. המשבר הפיננסי, שנקרא גם משבר הנזילות הלבנוני, הוחמר בשל מגפת הקורונה והפיצוץ בנמל ביירות, שאירע בשנת 2020.
מחברי דוח שהתפרסם אשתקד מטעם האוניברסיטה האמריקנית בביירות מצאו שהאזור לא רגיש רק בפן הכלכלי, אלא גם בפן הסביבתי, עם עמידות שהוגדרה על ידי מחברי הדוח כנמוכה עד בינונית לשינויי אקלים. שריפות יער הרסניות השתוללו לפני שנתיים סמוך לעיירה קובאיאט (Kobayat) - שבה שוכנים בתים בין העצים בגבעות שמסביב - וגבו את חייו של נער בן 15 בזמן שעזר להילחם בלהבות.
"השריפות השפיעו עלינו מאוד, שכן חששנו מאוד לחיינו", אמרה ל-AFP נג'לה שאהין, בת ה-58, שהודתה כי מאז יש יותר מודעות והבנה כי נדרשים צעדים משמעותיים כדי להתמודד עם איומים סביבתיים מכיוון שמקבלי ההחלטות שאמורים לדאוג לנושא זה לא עושים את המוטל עליהם. שאהין ובנה סמי עושים את המרב מבחינתם על מנת להעלות את המודעות בקרב סביבתם עד כמה שניתן.
סמי בן ה-13 אמר ל-AFP כי ניסה להעלות את המודעות לנושאים סביבתיים בקרב מעגל חבריו הקרובים. שאהין הצעיר הביע דאגה מהשריפות ההרסניות ומהתייבשות של מעיינות מקומיים, אך גם מאיומים אקולוגיים אחרים כמו זיהום, במדינה שבה אנשים שורפים לעיתים קרובות אשפה באתרי אשפה לא מורשים, כשכל שתהליך המיחזור מבוצע באופן בלתי סדיר.
אנטואן דאהר, ראש המועצה המקומית הלא-ממשלתית לאיכות הסביבה - קוביאט, טען כי המחסור החמור במים נובע הן בשל מחסור בגשם והן בשל הביקוש הגובר, מה שגרם לו להפציר בתושבים לצמצם את הצריכה. דאהר אמר כי הגוף שהוא עומד בראשו הביא להקמת מגדל תצפית האש הראשון בלבנון לפני כ-25 שנה, שהוקם לצורך התרעה והגנה מפני שריפות (אם כי כיום, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות לאיתור מוקדי שריפות, ירדה קרנם של מגדלי התצפית במקומות רבים בעולם, לרבות ישראל, כך שרבים מהם כבר אינם מאוישים).
מגדל תצפית זה היה רק חלק מהמאמץ והשאיפה לחנך אנשים רבים בנושאים אקולוגיים. למרות המשבר הכלכלי ההרסני שפגע בלבנון, דאהר אמר ל-AFP כי אסור שנושא האקלים והפגיעה בסביבה ייזנחו. "שריפות נותרו איום גדול, לבטח כשזוהי שיאה של וענת השריפות במדינה (הסיכון פוחת החל מאוקטובר)", הסביר חאלד טאלב מעמותת שביל עכאר, שמוביל קבוצה בת 15 מתנדבים, אשר דבקים במשימתם ולומדים כיצד למנוע ולהילחם בשריפות.
השטח שבו פועלים המתנדבים כולל 200 קמ"ר של יער אשר מהווה בית ל-73 מתוך 76 מיני העצים של לבנון - מדינה שהסמל הלאומי שלה הוא ארז הלבנון, אשר מופיע בלב דגלה. "השריפות שהשתוללו באזור זה לפני כשנתיים, חירבו לבדן שטח של יותר מ-18 אלף דונם", אמר טאלב ל-AFP, תוך כדי שהוא נזכר כיצד הגישה למקורות מים כדי לכבות את הלהבות הייתה בעייתית עבור ועבור הצוות שלו.
5 צפייה בגלריה
מטיילים באזור העיירה קובאיאט שבמחוז עכאר בצפון לבנון, מקבלים הסבר על השפעות שינויי האקלים על אזור זה
(צילום: AFP)
שריפות רבות מתרחשות מדי שנה בלבנון, בעיקר בעונות הקיץ והסתיו. רבות מהשריפות שפרצו הן מעשה ידי אדם, אולם רובן מתרכזות באזור מחוז עכאר. באוקטובר 2019, הכישלון בבלימת השריפות ההרסניות מטעם הרשויות בביירות, היה בין הגורמים להתקוממות של תנועות מחאה כנגד מקבלי ההחלטות.
"ללבנון אין את היכולות הלוגיסטיות להתמודד עם שריפה ענקית", הודה טאלב. יחד עם זאת, הוא הביע אופטימיות נוכח העודה שיש נכונות מצד הציבור הרחב להתגייס למאמץ האזרחי. "לא נולדנו כבאים. עד לפני שלוש שנים לא ידענו כלום על כיבוי אש, אבל העדיפות העיקרית שלנו כעת היא להגן על הבית והסביבה שלנו מפני ההרסניות של משבר האקלים".
