מבזק חדשות טובות
(צילום: שמוליק דודפור)
נפתח את מבזק החדשות הטובות עם הכוכב שלנו, טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שזיהה בפעם הראשונה אור מכוכבים שנמצאים בגלקסיות רחוקות מאוד, וקטנות יחסית, שמכילות קוואזרים.
קוואזר הוא גרם שמיים אנרגטי ובהיר במידה יוצאת דופן, אפשר לומר שבין האנרגטיים ביותר ביקום כולו. ההשערה הקיימת היא שהם נמצאים בגלקסיות צעירות שבמרכז שלהן אין שמש, אלא חור שחור גדול במיוחד, עם מסה של מיליארדי שמשות, להבדיל מחור שחור "רגיל" שמסתו בממוצע עם מאות אלפי שמשות.
ההישג הזה של ווב עשוי לעזור לחשוף עוד מידע על תעלומת החורים השחורים - ועל השאלה מה הפך אותם לכאלה מפלצתיים אי שם. כל הזוהר החללי הזה התאפשר בזכות האינפרא-אדום של טלסקופ החלל.
אז למה החור שחור כל כך זוהר ובהיר? מכיוון שכשהקוואזרים זוללים, הטמפרטורות הופכות ללוהטות והכוכבים שהוא אוכל זורחים מהתפוצצות. הם כל כך בהירים, שכל אחד מהם נראה כמו נקודת אור דמוית כוכב. אז עוד הרבה נסתדר על הגלוי, אבל האסטרונומים אופטימיים. "העובדה שאנחנו בכלל יכולים לראות את זה - מרגשת מאוד", הם אמרו.
ועכשיו, שמי טורקיה הוארו בשבוע שעבר בזכות סופת ברקים מחשמלת במיוחד. באמצעות שילוב של תמונות בודדות שנאספו על ידי צלם במשך 50 דקות – אנו נחשפים היום לצילום הזה - שלוכד 100 ברקים.
הצלם והאסטרונום החובב אוגור איקיזלר צילם את התמונה ליד ביתו, בסביבות חצות. בממוצע, נראה ברק בשמיים כל 30 שניות. "זה מראה מפחיד, אבל מפואר" אמר ל-Live Science. כשלפחות שלושה סוגי ברקים נראים בתמונה: האחד, ברק שמתחיל ונגמר בעננים, השני – שפוגע בקרקע; והשלישי - ברק שיוצא מהענן ומתנגש במים. אגב, המתח החשמלי הממוצע בין הענן לקרקע במהלך סופת הברקים הזאת עומד על מאות מיליוני וולט.
נסיים עם הקנגורו. חיית הכיס שהכי מזוהה עם הניתור, הקפיצה שלה עם הרגליים האחוריות. אפשר לומר שזה הסימן האייקוני של החיה האוסטרלית. אבל מדענים חושפים היסטוריה אחרת לגמרי. מסתבר שהקנגורו לא תמיד קיפץ.
מיני קנגורו גדולים שנכחדו השתמשו ככל הנראה בדרכים אחרות כדי להתקדם על הקרקע – הליכה על שתי רגליים, או על ארבעה גפיים. ניתוח חדש של מאובנים של שוקיים וקרסוליים של קנגורו על ידי חוקרים מבריטניה ושבדיה, גילה שהניתור הוא למעשה יוצא מן הכלל באבולוציה של הקנגורו (וזו אולי אחת הסיבות שדווקא הם שרדו את השינויים האבולוציוניים), וכי עד לפני 50 אלף שנה בלבד, מיני הקנגורו היו הרבה יותר מגוונים בתכונות שלהם.
הגודל והמשקל של מיני קנגורו גדולים יותר השפיעו על היכולת שלהם לקפץ (היו כאלה ששקלו מעל 200 קילו), לאחרים היו רגלים קצרות ורחבות, מה שגרם להם ללכת על ארבע ומאובנים אחרים שנבחנו דווקא הראו עצמות עקב רחבות, שהעידו על כך שהם עמדו זקופים יותר.
מבזק החדשות הטובות מתפרסם בימים ראשון, שלישי וחמישי
