תיירים רבים פוקדים אותה, כולל רבים מישראל, וכעת נחשף מידע חדש על קפריסין השכנה, שנוגע למועד שבו בני האדם הראשונים דרכו על אדמתה.
מסתבר כי איים גדולים בים התיכון היו יעדים אטרקטיביים ונוחים עבור עמים פלאוליתים, בתקופה פרהיסטורית, שהיוותה את החלק הראשון והארוך ביותר של תקופת האבן. בהקשר זה, התגלה העיתוי שבו התרחשה ההתיישבות האנושית הראשונה בקפריסין, זאת כחלק ממחקר שהתפרסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, בהובלתו של פרופ' קורי בראדשו מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה.
3 צפייה בגלריה
מפת 10 האתרים העתיקים ברחבי קפריסין, לפי מועד התיישבות אנושית בהם (התיישבות מוקדמת בצבע ירוק והתיישבות מאוחרת בצבע חום)
(איור: Flinders University)
ממצאים אלה מפריכים מחקרים קודמים, מהם עלה כי איים ים תיכוניים היו בלתי נגישים ובלתי מסבירי פנים עבור חברות ציידים-לקטים בתקופת הפליסטוקן, שהחלה לפני כ-2.588 מיליוני שנה ונמשכה עד לפני 11,700 שנה.
פרופ' בראדשו, ד"ר תיאודורה מאוטסיו וד"ר כריסטיאן ריפמאייר מאוניברסיטת ג'יימס קוק באוסטרליה ועמיתי מחקר נוספים, השתמשו בנתונים ארכאולוגיים, הערכות אקלים ומודלים דמוגרפיים כדי לחשוף את המועד שבו קפריסין אוישה לראשונה.
ניתוח של תיארוך ארכאולוגי מ-10 האתרים העתיקים ביותר ברחבי האי הצביע על כיבוש אנושי ראשון שהתרחש לפני 14,257 ל-13,182 שנים - הרבה יותר מוקדם ממה שחשבו בעבר. החוקרים אומרים שמדינת האי הים תיכונית יושבה במהירות באותה העת, כאשר המודלים האקלימיים הצביעו על כך שההתיישבות הזו חפפה לעלייה בטמפרטורה, במשקעים ובפרודוקטיביות הסביבתית, מה שסייע לקיומו של אורח חייהן של אוכלוסיות ציידים-לקטים גדולות.
בהתבסס על מודלים דמוגרפיים, מחברי המחקר הניחו שקבוצות גדולות של מאות עד אלפי אנשים הגיעו לקפריסין בשניים עד שלושה גלי הגירה עיקריים, בפרק זמן של פחות מ-100 שנים. "דפוס התיישבות זה מרמז על תכנון מאורגן ושימוש ביכולות שיט מתקדמות", אומר פרופ' בראדשו. למעשה, בתוך 300 שנה, או 11 דורות, התרחבה אוכלוסיית קפריסין לחציון של 4,000-5,000 איש.
לדבריה של ד"ר מאוטסיו, ממצאי המחקר מצביעים על כך שקפריסין, עם אפשרות גם לאיים ים תיכוניים נוספים, היוו יעדים אטרקטיביים עבור חברות פלאוליתיות של ציידים-לקטים - קביעה שעומדת גם כן בסתירה למה שהיה ידוע עד כה. "נטען כי פיזור ההתיישבות האנושית בקפריסין ובאיים אחרים במזרח הים התיכון מיוחסים ללחצים דמוגרפיים על היבשת לאחר ששינוי אקלימי פתאומי גרם להצפת שטחי חוף בעקבות עליית פני הים, מה שאילץ אוכלוסיות חקלאיות לעבור לאזורים חדשים מתוך הכרח ולא מתוך בחירה", אומרת ד"ר מאוטסיו.
ד"ר ריפמאייר הוסיף כי פרשנות חדשה זו באה כתוצאה מפערים גדולים בתיעוד הארכאולוגי של קפריסין, הנובעים משימור דיפרנציאלי של חומר ארכאולוגי, אי ודאות הקשורות לתיארוך ועדויות דנ"א מוגבלות. "המחקר שלנו, המבוסס על מספר עדויות ארכאולוגיות נוספות וטכניקות דגימה מתקדמות, משנה את התמונה לגמרי ושופך אור חדש על אותה תקופה קדומה", מסביר ד"ר ריפמאייר.
לדבריו של פרופ' בראדשו, ממצאי המחקר החדשים מדגישים את הצורך לבחון מחדש שאלות של הגירה אנושית מוקדמת בים התיכון, תוך בחינת תקפותם של תאריכי התיישבות מוקדמים באזור, שכן כיום ישנם אמצעים חדשים, כמו גם טכנולוגיות ושיטות מחקר מתקדמות, שעשויות לחשוף ממצאים מפתיעים ולשפוך אור חדש על הנושא, ממש כפי שקרה במחקר החדש על אודות ההתיישבות האנושית הראשונה בקפריסין.
