לפני קצת יותר מעשור החוקר מייקל זנטי ועמיתיו מאוניברסיטת מערב אונטריו שבקנדה מצאו סלע זכוכית, שהכיל גבישי זירקון קטנים (מינרל קשה ומיוחד לגיאולוגים מכיוון שהוא לא נמס, גם בטמפרטורות שממיסות את כל הסלעים שמסביב) במכתש אגם מיסטסטין בקנדה. כעת, לאחר שסלע זה נותח ונחקר, אושר כי הוא נוצר בטמפרטורה של 2,370 מעלות צלזיוס כתוצאה מפגיעת אסטרואיד. חוקרים אמרו כי זהו "הסלע החם ביותר" המוכר עד כה.
במחקר החדש, שפורסם בכתב העת Earth and Planetary Science Letters, פורסמו תוצאות ניתוח דגימות שנאספו בין השנים 2009 ל-2011, שבהן הצליח צוות החוקרים בהובלת הפוסט-דוקטורנט למדעי כדור הארץ באוניברסיטת מערב אונטריו גאווין טולומטי ועמיתיו, למצוא ארבעה גבישי זירקון נוספים שאישרו כי התגלית משנת 2011 נכונה.
טולומטי וצוותו מצאו עדויות במיקום אחר בתוך אותו מכתש שנוצר בשל פגיעת האסטרואיד, לכך שהסלע שנבדק היה בעל טמפרטורה שונה לגמרי ממה שחשבו בעבר. "המשמעות הגדולה ביותר היא שאנו מקבלים מושג טוב בהרבה על מידת החום של סלעי ההיתוך הללו, שנוצרו בתחילה כאשר הסלע שהגיע מהחלל פגע במשטח. הדבר נותן לנו מושג הרבה יותר טוב על ההיסטוריה של ההיתוך וכיצד הוא התקרר במכתש המסוים הזה", אמר טולומטי. "זה גם יכול לתת לנו תובנה לחקור את הטמפרטורה וההמסה במכתשי פגיעה אחרים, כשרוב העדויות שנשמרו, כמו דגימות זכוכית ודגימות התכה, נמצאו קרוב לרצפת המכתש. לכן, אנחנו מתחילים להבין שאם אנחנו רוצים למצוא עדויות לטמפרטורות גבוהות כל כך, עלינו להסתכל על אזורים ספציפיים במקום לבחור אותם באקראי על פני מכתש שלם".
החוקרים מצאו כמה סלעים נוספים, שעדיין נשמרו בגבישי הזירקון, בנוסף לעדויות לכך ששניים נוספים התגבשו כשהטמפרטורות היו גבוהות מ-1,200 מעלות צלזיוס (שלב בו הריידיט כבר לא היה יציב). מינרל זה מאפשר למדענים להגביל טוב יותר את תנאי הלחץ המצביעים על כך שייתכן שהשיא נע סביב 40-30 ג'יגה-פסקל, ברגע שבו המטאוריט פגע במשטח באותה העת (ככל שהוא קרוב יותר לשטח, כך הלחץ הולך וגובר).
לדברי החוקרים מקנדה, נתון זה מספק מושג טוב יותר על כמות הלחץ שנוצר בעת הפגיעה, כאשר לחץ של מעל 100 ג'יגה-פסקל, יוביל להמסתו של הסלע לחלוטין או להתאיידות שלו. "בהתחשב בגודל הריידיט בדגימות שלנו, ידענו שהלחץ המינימלי שהופעל עליו היה בערך 30 ג'יגה-פסקל. אבל מכיוון שעדיין יש הרבה ריידיטים בחלק מגבישי הזירקון, אנחנו יודעים שזה יכול להיות אפילו מעל 40. זה מספק מושג טוב יותר על כמות הלחץ שנוצר מחוץ לאזור ההיתוך כאשר המטאוריט פגע במשטח", הסביר טולומטי.
קבוצת המחקר מתכננת להרחיב את היריעה ולבדוק מכתשים אחרים על כדור הארץ, כגון זה שבאגם Lac Wiyâshâkimî בקוויבק שבקנדה. טולומטי מעוניין להרחיב את עבודתו ולבחון את הדגימות שהוחזרו מהירח כחלק מתוכנית אפולו. "אם נמצא עדויות למיקרו-מבנים בגבישי הזירקון או גבישים אחרים בתנאי לחץ, נוכל לקבל מושג טוב בהרבה על איך נראים תהליכי מכתשי השפעה על הירח", אמר טולומטי. "זה יכול להיות צעד קדימה כדי לנסות ולהבין איך סלעים שונו על ידי מכתש פגיעה בכל מערכת השמש. לאחר מכן, ניתן ליישם את הנתונים הללו במודלים של השפעה כדי לשפר את התוצאות שאנו מקבלים".
