בדצמבר 2023 הרוחות בשבדיה סערו בעקבות מה שתואר כ"פשע הסביבתי הגדול ביותר" בחצי המאה האחרונה: 11 אנשים מחברת ניהול הפסולת NMT Think Pink - המוכרת בזכות שקיות האשפה הוורודות שלה - הואשמו בהטמנה והשלכה לא חוקית של עשרות אלפי טונות פסולת ברחבי המדינה הסקנדינבית, שריפות פסולת וחשיפה של תושבים לחומרים רעילים. גם אצלנו עלתה לכותרות חברת ורידיס, שנחשדת בהטמנה לא חוקית של פסולת אורגנית, וזוהי רק דוגמה אחת בישראל לתופעה בעייתית שלה השלכות סביבתיות וכלכליות חמורות.
טובעים בזבל
בזבוז מזון, צרכנות מוגזמת, שימוש בכלים חד פעמיים ועוד אינספור דוגמאות - אנחנו מייצרים כמויות עצומות של אשפה, ואלה רק הולכות ועולות. מה שאנחנו מכנים "זבל" זו המצאה של בני האדם, שכן זהו לא דבר שקיים בטבע בו לכל דבר יש תכלית, וכל "פסולת" - למשל צרכים ופגרים של בעלי חיים - היא חלק ממחזור החיים. בישראל אנחנו משליכים כמויות אדירות של זבל: מדי חודש הישראלי הממוצע מייצר לבדו כ-54 ק"ג של אשפה, ו-6.19 מיליון טונות פסולת עירונית ומסחרית מיוצרת בישראל בכל שנה.
המאבק בהשלכת פסולת במקומות אסורים
מלבד הכמויות העצומות של הפסולת העירונית, בישראל מיוצרים מדי שנה 7.3 מיליון טון של פסולת בנייה כתוצאה משיפוצים ובנייה חדשה. כ- 80% אחוז מהפסולת המיוצרת בארץ מגיעה למטמנה שם היא נקברת באופן מבוקר. מדובר בשיטת טיפול שאינה יעילה לטווח הרחוק מכיוון שהמטמנות מתמלאות במהירות, וישראל נמצאת במשבר פסולת תמידי בשל שטחים פתוחים מוגבלים בהם אפשר להקים מטמנות, סרבול תכנוני ובירוקרטי להקמה של מתקנים לניהול פסולת וריכוזיות של שוק זה.
אך לא כל הפסולת מגיעה לאתרים מוסדרים, ומדובר בתופעה בעלת השלכות שליליות על הכלכלה והסביבה. "קשה לכמת השלכה לא חוקית", אומרת נטע אלול, ראש אגף טיפול בפסולת במשרד להגנת הסביבה. אחת הדרכים להתמודד עם התופעה היא באמצעות המשטרה הירוקה, שהיא גוף האכיפה וההרתעה של המשרד להגנת הסביבה ותפקידו לפקח ולאכוף את החוקים והתקנות בנושא איכות הסביבה בישראל.
נטע אלול, ראש אגף טיפול בפסולת במשרד להגנת הסביבהצילום: שלומי אמסלם, לע"מ"לפי ההערכות - שמתבססות על תפיסות של המשטרה הירוקה - השלכה לא חוקית של פסולת עירונית עומדת על כ-300 אלף טונות בשנה, בעוד פסולת בנייה היא משמעותית אף יותר ועומדת על כמיליון טונות בשנה". לדברי אלול, חשוב להבדיל בין השלכה להטמנה, שכן פסולת שנזרקת באופן לא חוקי היא כזאת שלא מגיעה לאתר הטמנה מוסדר.
"השלכה פיראטית של פסולת מתרחשת יותר בדרום ובצפון בשל ריבוי השטחים הפתוחים באזור", אומר עבד מחאמיד, מנהל בפועל של המשטרה הירוקה במשרד להגנת הסביבה. לדבריו, אחת הסיבות שקשה לתפוס את כל עברייני הפסולת הוא שחלקם שורפים אותה כדי להעלים ראיות שמסגירות את המשליך. "המניע לעבריינות סביבתית מהסוג הזה הוא כסף - לכל סוג פסולת יש תעריף אחר; למשל לפסולת רפואית יש היטל הטמנה גבוה יותר ויצא לנו למצוא בדרום הארץ פסולת רפואית שהגיעה מבית חולים בצפון".
עבד מחאמיד, מנהל (בפועל) המשטרה הירוקה במשרד להגנת הסביבהצילום: המשרד להגנת הסביבההיטל הטמנה נגבה מחברות לניהול פסולת במטרה לשקף את המחיר האמיתי של הטמנת פסולת, הכולל השפעות סביבתיות כמו זיהום אוויר ותפיסת הקרקע. ההיטל מגולגל הלאה אל יצרני הפסולת - רשויות מקומיות וחברות וכספי ההיטל נועדו לפיתוח והקמה של מתקני ניהול פסולת חלופיים שעלותם גבוהה יותר מהטמנה, כמו מיחזור והפקת אנרגיה. לפי מחאמיד, אותם עבריינים שמשליכים את הפסולת בשטחים כדי להימנע מתשלום ההיטל, הם לרוב קבלנים פרטיים ולפעמים גם חברות גדולות שמחזיקות משאיות רבות. ״אם הם מצליחים לחמוק מתפיסה הרווח שלהם יכול להגיע גם למאות אלפי שקלים״, הוא אומר.
לזהם את הנוף
"לכולנו זכור אסון הכרמל - השריפה שם התחילה בטעות, על ידי שני צעירים שעישנו במזבלה בקרבת מקום", אומרת פרופ׳ אופירה אילון, מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה ומוסד שמואל נאמן בטכניון. לדבריה, השלכת פסולת שלא כדין גורמת למפגע סביבתי רציני, שכן הפסולת הזו מושלכת בצידי הדרכים, יערות קק״ל ובשטחים פתוחים ולפעמים היא אף נשרפת - בין אם באופן יזום ובין אם בטעות. "שריפה של חומרי בניין המכילים צבע ופלסטיק משחררת חומרים רעילים וגורמת לזיהום אוויר", היא אומרת. "בנוסף, אשפה שמושלכת בסביבה טבעית מזהמת מקורות מים, מסכנת בעלי חיים שנמשכים אליה, מעלה סירחון, הופכת למטרד נופי ופוגעת בבריאות הציבור".
השפעות סביבתיות ובריאותיות הן לא הבעיות היחידות של ההשלכה הפיראטית. "לתופעה הזו ישנן גם השלכות כלכליות, והראשונה שבהן היא אובדן היטל ההטמנה וכתוצאה מכך אובדן כספים לפיתוח והקמת אתרים חלופיים להטמנה", אומרת אלול. לדבריה, פעמים רבות הרשויות הציבוריות הן אלו שמפנות את הפסולת שאותם עבריינים משליכים – בין אם מצורך להכשיר שטח כלשהו לבנייה או בין אם מוטלת חובה על הרשות המקומית לטפל בכך - והדבר עולה למדינה ולמשלמי המיסים הרבה כסף. "בנוסף, במובן הרחב של כלכלה מעגלית, לחומרים שנמצאים בפסולת הבנייה יש ערך, ואפשר למחזר אותם או להפוך אותם לחומרי גלם שניוניים. כך שהעלות הכלכלית של האובדן שלהם היא גדולה", היא מסבירה. "איבוד החומרים הללו פוגע גם במתקני מיחזור הפסולת שתלויים בקבלתם, ולפיכך ישנה גם פגיעה בתעשיית המיחזור".
היטל ההטמנה שנגבה מהרשויות המקומיות ומקבלנים פרטיים שאחראים על פינוי הפסולת, מגיע לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה. "המדינה גובה את ההיטל הזה החל משנת 2007 והוא נועד לשרת את הפיתוח של פתרונות טיפול בפסולת שאינן הטמנה. למרות זאת, ב-17 השנים שעברו מאז, שיעורי ההטמנה כמעט ולא השתנו והם עדיין עומדים על 80 אחוזים", אומרת אילון. לדבריה, היטל ההטמנה שעולה מדי שנה, אמור לחזור לרשויות המקומיות על מנת שיקדמו פתרון מקיים לפסולת, אך עלויות הטיפול הגבוהות הכוללות את ההיטל מביאות לעיתים לתוצאה הפוכה והיא השלכת הפסולת בצידי הדרכים. "ה'חסכון' של הקבלנים עולה לנו בסביבה מלוכלכת ומזוהמת".
העתיד של הזבל
בכל הנוגע לטענה זו, אלול מסבירה שישנו עיוות כלכלי בשוק. ״הטמנה זולה יותר מכל טיפול מתקדם אחר בפסולת, וכדי לתקן את העיוות הזה המשרד להגנת הסביבה פועל בכלים של תמריצים כלכליים לתעשיית המיחזור, וסבסוד למתקני ניהול פסולת אלטרנטיביים להטמנה כמו מתקנים להשבת אנרגיה״. לדבריה, המשרד תומך בפתרונות קצה בתחום פסולת הבנייה, שכוללים למשל הקמת מתקנים בפריסה ארצית רחבה: פיזור המתקנים ברחבי הארץ מוזיל את העלות הכלכלית שנגזרת ממרחקי השינוע. ״אנחנו רואים שככל שהוקמו יותר מתקנים, כך - לפי הערכותינו - פחות פסולת הגיעה לשטחים הפתוחים. עדיין ישנם אותם גורמים עבריינים שיעשו כסף מהשלכה לא חוקית, אבל הקמת מתקנים בפריסה ארצית היא גורם שמשפיע לחיוב על נתוני ההשלכה שלא כדין״.
לדברי מחאמיד, נדרשת חקיקה שתהפוך את ההשלכה הלא חוקית לפיתרון לא משתלם כלכלית, ובתחילת חודש אפריל המשרד להגנת הסביבה העביר חוק פסולת בניין בקריאה ראשונה בכנסת. ״מטרת החוק היא להסדיר את הטיפול בפסולת בניין גם באמצעים דיגיטליים חדשניים, ולהפוך אותה לחומר גלם החוזר לענף הבנייה, ועל ידי כך למנוע עבריינות סביבתית לצד חיסכון של עשרות מיליוני שקלים בשנה״, הוא אומר. ״במקביל, המשטרה הירוקה עובדת בשיתוף עם משטרת ישראל, כמו גם גורמים אחרים - כמו רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים, על מנת למגר את התופעה הזו״. ועדיין, לדבריו, אי אפשר לייצר כוח אדם אינסופי. ״אכיפה לאחר מעשה היא לא הפתרון האולטימטיבי, לכן חינוך למודעות ומחויבות האזרח לסביבה יועילו רבות בשמירה עליה״, הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
