בעבר סיפרנו לכם על תופעות לוואי שליליות שמתפשטות בעולם המחקר, רובן ככולן פרי הבאושים של כשלים במנגנוני ביקורת העמיתים, לצד הלחץ העז המופעל על חוקרים ומדענים לפרסם כמה שיותר מאמרים לצורך קידומם. הלחץ הזה הוליד בין השאר בתי חרושת למאמרים - שוק שחור של קרדיטים, שבו חוקרים משלמים כדי ששמם יתנוסס על מחקרים שלא השתתפו בהם. תופעה קרובה ומשחיתה לא פחות היא העתקה של גרפים ותרשימים ממאמרים קודמים, בעיקר במדעי החיים וברפואה, כפי שחשפה אליזבת ביק, אולי הקול הנחרץ ביותר כיום נגד הצד האפל של המדע.
כעת מצביע כתב העת Nature על סוגיה מטרידה נוספת: תופעה חדשה של כותבים חרוצים או פוריים במידה בלתי סבירה, שמפרסמים מאמרים חדשים בתדירות גבוהה במיוחד, עד כדי קצב של מאמר כל ארבעה-חמישה ימים. אמנם ייתכן לכאורה שמדובר בגאונים משכמם ומעלה, כמו המתמטיקאים לאונרד אוילר או פאול ארדש, שפרסמו מאות רבות של מאמרים בימי חייהם, אך ברוב המקרים סביר יותר להניח שמדובר פשוט בנוכלים.
גם אצלנו: העתקות במבחנים
(צילום: דוברות המשטרה )
פס ייצור של מדע לא מדעי
מאמר חדש שעלה לאחרונה לקדם-פרסום במאגר bioarxiv, המאפשר לחוקרים לפרסם מאמרים שלהם לעיון הקהילה המדעית לפני שעברו ביקורת עמיתים, מספק נתונים מדאיגים על עלייה במספר הכותבים הפוריים בצורה מחשידה. החוקרים בחנו מאמרים שהתפרסמו משנת 2000 ואילך, ומצאו כי מאז שנת 2016 חל זינוק חד במספרם של כותבים כאלה. לצורך זה הם הגדירו "כותבים פוריים" בתור אלה שפרסמו 60 מאמרים ומעלה בשנה אחת, דהיינו מאמר חדש כל ארבעה ימי עבודה בממוצע.
אחד מכותבי המאמר הוא האפידמיולוג ואיש בריאות הציבור ג'ון יואנידיס (Ioannidis) מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. יואנידיס עצמו הוא מדען פורה מאוד, שהציון שלו במדד הירש, שמשקלל את כמות פרסומיו של חוקר ואיכותם, עומד על 254, שנחשב גבוה במיוחד. הוא ועמיתיו בחנו כמה תחומי מחקר, ובהם רפואה קלינית, טכנולוגיה, הנדסה, כימיה, חקלאות, מדעי כדור הארץ, מתמטיקה וסטטיסטיקה. הם נמנעו להתייחס לפיזיקה, בגלל הטיה מובנית הנובעת מפעילותן של קבוצות מחקר בינלאומיות גדולות סביב מתקני מחקר גדולים ויקרים, למשל בתחום פיזיקת החלקיקים.
במקרה כזה חוקר מסוים עשוי להיות חתום על כל המחקרים שמוציאה קבוצת המחקר שלו, ויהיו הרבה כאלו - כך שייראה כאילו הוא פורה בצורה בלתי סבירה.
הזינוק החד ביותר במספר הכותבים הפוריים במיוחד נרשם בתחום הרפואה. "חוששני כי הונאה ושיטות מחקר בעייתיות עלולות להימצא ביסודן של רוב מקרי הפוריות הקיצונית", אמר יואנידיס בראיון לכתב העת המדעי Nature, שפרסם כתבה על התופעה. "הנתונים שלנו מספקים נקודת מוצא לדיון בנושאים הללו בכל ענפי המדעים".
אליזבת ביק טענה בעבר כי הבסיס לנורמות האתיות הרעועות בתחום הרפואה הקלינית הוא מבנה שוק העבודה במקצועות הרפואיים במדינת מסוימות. מערכת התמריצים בהן בנויה כך שרופאים שמבקשים להתמודד על משרה בבית חולים, נדרשים להראות שפרסמו מאמר מחקרי בתחום התמחותם. היות שרופאים רבים אינם עוסקים במחקר רפואי במקביל לעבודתם הטיפולית, פועל עליהם לחץ מתמיד לזייף מחקרים. לא מן הנמנע ששיקול דומה עומד גם מאחורי פעולותיהם של המפרסמים הבלתי נלאים.
כשלים מבניים
ממצאי המחקר הראו ששתיים מהמדינות הסובלות במידה רבה מהתופעה הן תאילנד וערב הסעודית. בכתבה ב-Nature נטען כי לפחות חלק מהסיבה לכך הוא מערכת מימון המחקרים במדינות הללו. הכימאי דיוויד הרדינג (Harding) מאוניברסיטת סורנארי (Suranaree) לטכנולוגיה בתאילנד אמר כי "תאילנד עברה מהפך קיצוני בעיצוב סביבת המחקר שבה, בניסיון לשפר את התפוקה". במסגרת הזאת, הוא אומר, מערכת המימון עברה מתעדוף של קבוצות מחקר קטנות לתקצוב של קבוצות מחקר גדולות ורב תחומיות. בקבוצות כאלה, חוקרים יכולים לצרף את שמם ליותר מאמרים, בלי שתהיה אפשרות מעשית לברר עד כמה מרכזי היה חלקם בכתיבה ובמחקר.
4 צפייה בגלריה
תופעה חדשה של כותבים חרוצים או פוריים במידה בלתי סבירה, שמפרסמים מאמרים חדשים בתדירות גבוהה במיוחד. חוקר במעבדה
(צילום: shutterstock)
כך קרה שתאילנד זינקה בתוך שש שנים ממצב שבו היה בה כותב מאמרים פורה במידה בלתי סבירה אחד ב-2016, ל-19 כותבים כאלה ב-2022 - הקפיצה היחסית הגדולה ביותר. סעודיה עלתה באותה תקופה משישה מגה-כותבים ל-69, ובכך היא מובילה במספר האבסולוטי. איטליה והודו אף הן במצב מדאיג מבחינה אתית, עם קפיצה של עשרות אחוזים.
הרשויות בתאילנד לא עומדות בשוויון נפש לנוכח התופעה המתפשטת. בחקירה שיזם משרד ההשכלה הגבוהה, המדע, המחקר והחדשנות במדינה נמצאו ראיות לכך שלפחות 33 חוקרים משמונה אוניברסיטאות שילמו כסף כדי להוסיף את שמם לרשימת הכותבים של מאמרים שכתבו אחרים. חשדות דומים הועלו כלפי עשרות חוקרים נוספים, אך אין נגדם ראיות מספיקות.
יואנידיס מסכם ואומר כי כדי לבלום את הגאות במספר החוקרים הפוריים במידה בלתי סבירה, מכוני המחקר וקרנות המימון יצטרכו להתמקד באיכות עבודתם של החוקרים במקום בנפח העבודה שלהם. לדבריו, כך לא יוכלו מדענים חסרי עכבות לעגל פינות. נותר עדיין לראות אם אותם גופים מסוגלים, ורוצים, לעמוד במשימה הזו - שהרי הרבה יותר פשוט לספור מאמרים.
ומה בישראל?
נכון להיום, התופעות האלה כמעט שאינן קיימות בישראל. נראה כי הסיבה העיקרית לחוסן שמפגינה מערכת התקצוב והתמרוץ באקדמיה כאן היא התעדוף שניתן בה למחקרים איכותיים. הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, האחראית על חלוקת כספי המדינה המוקדשים להשכלה גבוהה בישראל, אומנם מאפשרת עצמאות נרחבת למוסדות האקדמיים בחלוקה הפנימית של התקציבים, אך גם עוקבת אחרי איכות המחקרים שמתפרסמים ומבקרת אותם. הבקרה מתייחסת לרמתם של כתבי העת שבהם התפרסם כל מאמר ולהיקף החשיפה אליהם, ליכולתם של החוקרים לגייס מענקים מקרנות מחקר בינלאומיות וליצור שיתופי פעולה חובקי עולם, וכמובן למדד הבסיסי ביותר: כמות הציטוטים של כל מאמר בידי חוקרים אחרים. לכך נוספים שיקולים בתחום איכות ההוראה, כמות מסיימי התארים המחקריים ועוד.
4 צפייה בגלריה
מכוני המחקר וקרנות המימון יצטרכו להתמקד באיכות עבודתם של החוקרים במקום בנפח העבודה שלהם. איש עובר על ערימה של מאמרי
(צילום: shutterstock)
למוסדות ההשכלה, שצריכים להציג את הנתונים הללו לות"ת, יש אינטרס לזהות חוקרים שאמינותם או איכות מחקריהם מוטלים בספק. אלה שאינם עומדים בסטנדרטים שהתקבעו בות"ת עלולים למצוא עצמם מחוץ למערכת האקדמית. עם זאת מדו"ח שפרסמה ות"ת ב-2012 עולה שמרכיב התקצוב המבוסס על פרסומים מחקריים יותר מהוכפל לעומת העבר, ועומד כעת על 34 אחוז משקלול התקצוב. מהמתרחש במדינות אחרות אנחנו רואים שככל שמשקלו של רכיב פרסום המאמרים רב יותר, כך תגדל הסכנה שיימצאו חוקרים שיבחרו לרמות.
מנתוני הקרן הלאומית למדע, שהיא הגוף המרכזי שתומך במחקר הבסיסי בישראל, עולה כי בשנים 2009-2006, ובשנים 2021-2018, התרחשה עלייה של כ-25 אחוז בתפוקת הפרסומים המדעיים של חוקרים ישראלים. באותו זמן, ה"אימפקט" של הפרסומים האלה, שמחושב על פי מספר הציטוטים מהם – מדד לאיכותם – עלה בכ-20 אחוז. משמעות הדבר היא שאיכות הפרסומים נשארה כמעט ללא שינוי למרות העלייה במספרם. עם זאת, במצב אופטימלי, שני המדדים הללו צריכים להיות זהים לגמרי, כך שיש מה לשפר.
"האקדמיה בארץ מושתתת על תרבות מדעית וחינוך מדעי שאינם מתפשרים עם תופעות של 'עשבי בר'". אמר לאתר מכון דוידסון פרופ' רשף טנא ממכון ויצמן למדע, שעמד בעבר בראש ועדת דו"ח מצב המדע של האקדמיה הלאומית למדעים. "נכון שהביקורת מטעם ות"ת מסייעת, אבל ככלל התרבות האקדמית-מחקרית שקופה למדי באוניברסיטאות המחקר בארץ". לדבריו, הקהילה המדעית כאן קטנה למדי, ונשענת במידה רבה על קשרים מדעיים ותרבותיים עם מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה, ששוללות באופן חסר פשרות תרמיות מדעיות.
תודה לפרופ’ דניאל זייפמן, יו"ר ההנהלה האקדמית של הקרן הלאומית למדע, על ההפניה לנתונים הרלוונטיים.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
