הרבה גלגולים עבר ט"ו בשבט, מהאזכור הראשון במשנה כראש השנה לאילן (משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א') ועד לימנו אנו. הוא החל כיום המציין את החיבור אל אדמת ארץ ישראל ואל תנובת הארץ ומתאפיין באכילת פירות מקומיים, לצד קיום סדר ט"ו בשבט, שבו נאמרו דברי תורה בשבח ארץ ישראל ופירותיה. מאוחר יותר, גם יהודי הגולה החלו לציינו, ופיתחו את המנהג לאכול פירות יבשים שיובאו מארץ הקודש.
עם העליות הגדולות לפני קום המדינה, החג קיבל ביטוי פחות דתי ויותר לאומי, כשהמאפיין המרכזי היה נטיעת עצים, המסמלים את הרעיון הציוני להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ואת כיבוש השממה. לאחר הקמת המדינה, החג המשיך להיחגג בנטיעת עצים ואכילת פירות טריים ויבשים.
אולם ככל שגברו התיעוש, העירוניות והגלובליות, ואיתם גם הריחוק והניתוק שלנו מהטבע, כאשר רבים מהירקות ומהפירות שאנחנו אוכלים, הטריים או המיובשים, מגיעים ממרחקים, ט"ו בשבט נותר בעיקר יום לציון החיבור לטבע, הבתולי או עירוני.
בעשורים האחרונים, עם המודעות הגוברת לאיכות הסביבה ולחשיבות של הקשרים ההדדיים בין האדם לטבע, הפך החג לחג ירוק יותר, תרתי משמע, עם הרבה פעילויות בנושא איכות הסביבה, במעין רצון להפוך את סדר ט"ו בשבט לתיקון ט"ו בשבט, שעיקרו שיפור אורחות החיים והיחסים בין אדם לסביבה. והנה השנה, אחרי השבת השחורה ב-7 באוקטובר ועם המלחמה והפינוי של התושבים מאזור הנגב המערבי ומהצפון, ואחרי שרבים מאיתנו גילו את החקלאות המקומית ונענו לקריאות של חקלאים מכל הארץ לקטוף ולארוז תוצרת, ראוי להחזיר את ט"ו בשבט למקורות ולחגוג את החקלאות המקומית.
יתרה מכך, ההכרה בחשיבות של אזורים חקלאיים אלו לביטחון המזון שלנו, דווקא ברגעי שבר ומשבר, וההבנה שהחוסן הלאומי שלנו תלוי גם בגידולים שאנחנו יכולים לגדל, מחייבת אותנו לשאול ולדרוש כיצד תראה החקלאות בישראל בעתיד ולדאוג שתסייע בהבטחת קיומנו.
חקלאות, שהיא אחד מהעיסוקים הקדומים ביותר של האדם, מוגדרת ,כפשוטה, כאוסף של פעולות שמטרתן ייצור מזון לאדם. היא משתמשת במשאבי טבע בסיסיים, כגון אדמה ומים ובהם מינרלים, חמצן מהאוויר וקרינת שמש, לגידול של צמחים ובעלי חיים, ביבשה ובים.
עם השנים, כשהאוכלוסייה בעולם הלכה וגדלה ועמה גם הדרישה למזון רב יותר ומגוון, היה צורך לעבור מחקלאות קיום אישית או קהילתית לחקלאות אינטנסיבית ומתועשת ביותר, הכוללת שימוש בדשנים וחומרי הדברה ובטכנולוגיות שונות ומגוונות כדי להגדיל את הכמות ואת האיכות של התוצרת.
אך לצד התועלות הרבות של החקלאות, יש לה גם לא מעט השפעות שליליות על הסביבה הטבעית והאנושית, וביניהן שימוש מוגבר במשאבים לצד פליטות של מזהמים לסביבה בשל שימוש בכימיקלים בדישון ובהדברה וייצור פסולות חקלאיות. גידולים חקלאים גם קולטים פחמן דו-חמצני, שהוא גז חממה, בתהליך הפוטוסינתזה, אך פסולת חקלאית רקבובית יכולה לפלוט לא מעט פחמן דו-חמצני ומתאן, שהוא גז חממה אגרסיבי יותר, כשהיא מתכלה.
הפער הזה בין הצורך לשמור על הטבע ועל משאביו ולהרבות יבולים, הוביל לפיתוח של לא מעט מודלים וכיוונים להפוך את מגזר החקלאות לפרודוקטיבי יותר אך פחות פוגעני לסביבה. אחד המודלים הראשונים הוא מודל של חקלאות אקולוגית או חקלאות בת-קיימא, המבוססת על שימוש מושכל במשאבים מקומיים ומתחדשים תוך מינימום פגיעה במערכות האקולוגיות.
לדוגמה, חקלאות אורגנית שמבקשת למזער את התשומות החיצוניות ונמנעת מהוספת כימיקלים סינטטיים בתהליך הגידול, ובכללה חקלאות ביו-דינמית, שמשלבת גם תפיסה על פיה יש להתאים את הגידולים למקום, ולזרוע, לשתול, להשקות ולקטוף את היבול בהתאם לעונות השנה. גם מודל הפרמקלצ'ר דוגל בשימוש מושכל וטבעי במשאבים ובמניעת פגיעה במערכות טבעיות, ובנוסף קורא להגבלת הצריכה לצד מתן גישה הוגנת למזון לכל.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןבשנים האחרונות, עם הקדמה והטכנולוגיה, התפתחו כמה מודלים חקלאים חדשים. למשל, חקלאות מדייקת, המבקשת להשתמש באמצעים טכנולוגיים כדי לדייק את השימוש במים ובדשן, או אגרוטק, שמשלב מיכון ואמצעים טכנולוגים נוספים כדי להגביר את התנובה במינימום תשומות ופליטות לסביבה, משילוב של טפטוף אוטומטי ורובוטים ועד לאמצעי חישה שונים בקרקע ומעליה לייעול השימוש במים ובדשנים.
בתוך כך יש היום חקלאים רבים שמבקשים לשלב בין גישות חקלאיות מסורתיות וטבעיות, לבין טכנולוגיות מתקדמות, למשל, שימוש בביוצ'אר כתוסף טבעי שעוזר לפוריות של האדמה ולקיבוע מים ומינרלים בקרקע לצד התפתחות של מיקרואורגניזמים טובים, או שימוש בעזים ובכבשים לרעייה כשיטה לטפל בעשבים שוטים. בנוסף, בשל ההבנה שמשאב הקרקע הוא משאב יקר ועלינו להשאיר לטבע כמה שיותר שטחים פתוחים, כיום יש טכנולוגיות לגידול אנכי או בקומות וכן לדו-שימוש בקרקע החקלאית גם לייצור אנרגיה סולארית.
לחקלאות המקומית יש חשיבות רבה לכלכלה הלאומית ולחוסן הלאומי, אבל גם השפעה גדולה על הסביבה ועל בריאות האדם. כמו כן, במשך שנים ארוכות מדינת ישראל מפתחת שיטות וטכנולוגיות מתקדמות בתחום החקלאות, מהשקיה בטפטוף ושימוש במי שפכים מטוהרים ועד פיתוח זנים חדשים ועמידים יותר. ט"ו בשבט הקרוב נותן לכולנו הזדמנות נפלאה להתחבר מחדש לחקלאות הישראלית, לקנות תוצרת טרייה ומקומית, ללמוד על החידושים בתחום ולקדם טוב משותף.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
