המגלודון, הכריש הגדול ביותר ששרידיו נמצאו אי פעם, חי עד לפני 3.6 מיליון שנה. עתה מצאו מדענים, באמצעות איזוטופים של אבץ, שייתכן כי קיימת חפיפה בין הטרף שלו לבין זה של כריש העמלץ הלבן - מה שאולי תרם להכחדת המגלודון.
התזונה של בעלי חיים שנכחדו עשויה לרמוז על אורח חייהם, התנהגותם, האבולוציה שלהם ובסופו של דבר על אופן הכחדתם. עם זאת, למידת תזונת בעלי החיים הללו לאחר מיליוני שנים, הינה קשה בגלל השימור הלקוי של אינדיקטורים תזונתיים כימיים בחומר אורגני מאותה העת. עם זאת, צוות בינלאומי של מדענים בראשות חוקרים ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה, יישם שיטה חדשה כדי לחקור את תזונתו של הכריש הגדול בהיסטוריה - המגלודון האייקוני. בשיטה חדשה זו נבדק ההרכב האיזוטופי של האבץ.
כריש מגלודון (Otodus megalodon), הידוע גם בכינוי "שן גדולה", הוא מין פרהיסטורי ממשפחת העמלצים, שחי מתקופת מיוקן עד תקופת פליסטוקן, (לפני כ-23 עד כ-3.6 מיליון שנה) באוקיינוסים מסביב לכדור הארץ. הארוך שלו נע בין 16 ל-28 מטרים. לשם השוואה, כריש העמלץ הלבן, נחשב למין היחיד ששרד בסוג קרכרודון (הסוג של המגלודון). הכריש הזה שוקל בין 520 ל-1,100 ק"ג ואורכו עשוי להגיע ל-6 מטר.
4 צפייה בגלריה
השוואת גודל שיניים בין שן מגלודון לבין שן כריש עמלץ לבן
(צילום: MPI for Evolutionary Anthropology)
גורמים רבים ניסו להסביר את סיפורו של המגלודון, לרבות כיצד הוא נכחד, כאשר התזונה שלו והתחרות התזונתית שאתגרה אותו, נחשבות לגורמי מפתח בהבנת הסיפור הכולל.
במחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, ניתחו החוקרים איזוטופי אבץ בשיני כרישים מודרניים ומאובנים מרחבי העולם, כולל שיניים של מגלודון ועמלץ לבן. שיטה חדשה זו מאפשרת למדענים לחקור את רמת ההזנה (הרמה הטרופית) של בעלי חיים ובכך להבין את מקומם בשרשרת המזון.
בהודעה שפרסם מכון מקס פלאנק הוסבר כי ניתוח זה של החלק בעל המינרליזציה הגבוהה של השיניים, דומה לבדיקת ניתוח איזוטופי חנקן של הרקמה האורגנית בדנטין השן, המשמשת להערכת מידת צריכת החומר מן החי. "עם זאת, בטווח הזמנים שאנו חוקרים, הקולגן אינו נשמר, ולכן ניתוח חנקן מסורתי איננו אפשרי", הסביר ג'רמי מק'קורמק, חוקר במכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג ובאוניברסיטת גתה בפרנקפורט. "אנו מדגימים, בפעם הראשונה, כיצד סימני איזוטופי אבץ הקשורים לתזונה, נשמרים ברקמה דמוית האמייל של שיני כרישים מאובנים", הוסיף פרופ' תומס טיטקן, מהמכון למדעי הגיאוגרפיה של אוניברסיטת מיינץ.
באמצעות שיטה חדשה זו, הצוות השווה את חתימת איזוטופי האבץ של השן של המגלודון הקדום (שתי תקופות שונות) עם אלו של כרישים מודרניים. "הבחנו בקוהרנטיות של איזוטופי אבץ בין הכריש המאובן לבין הכריש המודרני, מה שמגביר את הביטחון שלנו בשיטה ומצביע על כך שייתכן שיש הבדלים מינימליים בערכי איזוטופ אבץ בבסיס מארג המזון הימי, שהינו גורם מבלבל למחקרי איזוטופי חנקן", הסבירה פרופ' סורה קים, פרופסור מאוניברסיטת קליפורניה.
לאחר מכן, החוקרים ניתחו את יחסי האיזוטופים של האבץ בשיני מגלודון מתקופות שונות וכן בשיני עמלץ לבן, כדי לחקור את ההשפעה של מינים אייקוניים אלה על מערכות אקולוגיות ואחד את השני. "התוצאות שלנו מראות שהמגלודון אכן היה טורף על, בצמרת שרשרת המזון ממנה היה ניזון. אבל מה שבאמת היה מדהים הוא שערכי איזוטופי האבץ משיני כרישי הענק הללו, מרמזים על חפיפה רבה בין רמת ההזנה שלהם לבין זו של כרישי עמלץ לבן", אמר פרופ' מייקל גריפית'ס, מאוניברסיטת ויליאם פטרסון בארצות הברית.
"סביר להניח שתוצאות אלו מרמזות על חפיפה מסוימת לפחות מבחינת הטרף שניצוד על ידי שני מיני הכרישים הללו", מציין פרופ' קנשו שימאדה, מאוניברסיטת דה פול בשיקגו. "בעוד שיש צורך במחקר נוסף, נראה שהתוצאות שלנו תומכות באפשרות לתחרות תזונתית של כריש המגלודון עם כרישי העמלץ הלבן מהפליוקן המוקדם". שיטות איזוטופים חדשות כמו זו הנוכחית מספקות צוהר ייחודי לעבר. לדבריו של מק'קורמק, המחקר של הצוות עליו הוא נמנה ממחיש את ההיתכנות של שימוש באיזוטופי אבץ כדי לחקור את התזונה ורמת ההזנה של בעלי חיים שנכחדו לפני מיליוני שנים, שיטה שניתן ליישם גם על קבוצות אחרות של בעלי חיים מאובנים כולל אבות בני האדם.
