מחר (יום א') צפויה הממשלה לדון ב"ניהול סיכונים מזיהום בנפט של מי הים במפרץ אילת" כתוצאה מהפעילות של חברת קצא"א (קו צינור אסיה אירופה, לשעבר קו צינור אילת אשקלון). אולם בפועל מדובר בדיון בהצעת מחליטים לבטל את "מדיניות אפס תוספת סיכון", שהנהיג המשרד להגנת הסביבה לפני כשלוש שנים, ולהגדיל משמעותית את היקף שינוע הנפט דרך אילת. יתרה מכך, הדיון הוא למעשה על דמותה של הדמוקרטיה בישראל, על ביטחון לאומי, על קונספציות ישנות ועל הבטחות ש"יהיה בסדר", לא פחות ולא יותר.
מהרגע שהמשרד להגנת הסביבה הכריז על מדיניות של "אפס תוספת סיכון" במפרץ אילת, בשל חשש כבד לשפך נפט, שיגרום לפגיעה בשונית האלמוגים הייחודית ובמגוון הביולוגי במפרץ לצד זיהום אוויר ופגיעה ביכולת ההתפלה, ויוביל גם לפגיעה בבריאות הציבור, בתיירות ובכלכלה המקומית, משרד ראש הממשלה ניסה לבטל את ההחלטה.
צוות בין-משרדי, שקם במשרד ראש הממשלה על מנת לבחון את מדיניות המשרד להגנת הסביבה ולבטלה, הציג למול הנזקים גם תועלות, וביניהן שמירה על ביטחון אנרגטי ורציפות תפקודית, רווח כלכלי גבוה בשל שינוע נפט בין איחוד האמירויות לאירופה דרך ישראל, וחשיבות מדינית למימוש העסקה בין קצא"א לבין החברה האמירתית רד-מד.
הצוות, שהעדיף את התועלות על פני הסיכונים, טען שמדיניות המשרד לאפס תוספת סיכון לא מנהלת את הסיכונים אלא נמנעת מהם, וקבע שעל המשרד להגנת הסביבה לבחון את הדרישות לשינוע נפט ולתת הנחיות לצמצום ההסתברות לדליפת נפט, אך לא למנוע את הרחבת היקף שינוע הדלקים.
המשרד להגנת הסביבה דחה את מסקנות והמלצות הצוות הבין-משרדי, וטען שהדוח לא מתייחס לחוות הדעת הרבות של מומחים מתחומי הסביבה והבריאות, ושמדיניות המשרד לא מונעת שינוע נפט אלא מאזנת בין דרישות האנרגיה המקומיות, בשגרה ובחירום - ולראייה המשרד אישר הגדלת מכסות בזמן מלחמת חרבות ברזל, לבין הצורך להפחית את הסיכונים לסביבה.
מסקנות הצוות הבין-משרדי התעלמו גם מההתנגדות שהביעו בעבר משרדי הבריאות והתיירות להגדלת שינוע הנפט, ומהטענה של משרד האנרגיה שההגדלה המדוברת אינה לטובת המשק המקומי. זאת ועוד, בעוד שבקצא"א טוענים שאתגרי וצורכי הביטחון של ישראל עומדים בסכנה בשל מדיניות המשרד להגנת הסביבה, כשהם מתעלמים מהעובדה שהמשרד הגמיש את המדיניות נוכח המצב הביטחוני, הם ומשרד ראש הממשלה מתעלמים מהאיום ומהסיכון מפגיעה במכלית או במכל אחסון כתוצאה מטיל או כטב"מ.
חוף קצא"א באילת
(צילום: אסף הברי, רשות הטבע והגנים)
עובדה נוספת שחייבים לקחת בחשבון היא שהסיכונים מהגדלת הפעילות של קצא"א לא מסתכמים בסיכון לפגיעה במפרץ אילת, אלא גם בהרחבת הפעילות לשינוע ימי של נפט באשקלון ולפגיעה במי הים ובבריאות הציבור ואף במתקני ההתפלה שלחופי הים התיכון.
יתרה מכך, לאורך שנות פעילותה אחראית קצא"א, על גלגוליה השונים, לכמה אירועי זיהום משמעותיים, כשהגדול בהם היה בעין עברונה, לאירועי שפך באילת ובאשקלון, ואף לזיהום חוף קצא"א באילת ופגיעה בשונית באילת כתוצאה מעבודות תחזוקה. ומעל לכל, מסקנות הוועדה לא מתייחסות כלל לעובדה הפשוטה והמדאיגה שמדינת ישראל לא ערוכה לטיפול בשפך ימי.
ביום חמישי האחרון פרסם המשרד להגנת הסביבה ממצאים ראשונים ומדאיגים מאוד מסקר שבוצע לראשונה לאיתור ולמיפוי מזהמים כימיים במי הים והקרקעית של מפרץ אילת. הממצאים מצביעים שכבר היום יש זיהום כבד מדלקים במפרץ כולו, מפעילות שייט ככלל ובפרט מפעילות של קצא"א, זיהום במרכיבים שונים של נפט הרעילים מאוד לבעלי החיים ולאדם, שמצטברים בקרקעית המפרץ ונמצאו גם במים עצמם. המסקנה מכל אלו ברורה, הזיהום כבר עכשיו כבד ולכן מדיניות של אפס תוספת סיכון, שמשמעה מינימום תוספת זיהום, היא כורח המציאות.
אולם בהצעת המחליטים שעל הפרק יש סכנה אפילו גדולה יותר משפך ימי או יבשתי, כיוון שהיא מבטלת הלכה למעשה את הסמכויות המקצועיות שניתנו לאנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה ומחייבת אותם לפעול לפי מדיניות פוליטית של שרי הממשלה. אישור הצעת המחליטים יהווה פתח להמשיך ולנגוס בסמכויות המשרד להגנת הסביבה, אך גם בסמכויות של משרדי ממשלה אחרים, תוך פגיעה משמעותית ביכולת של משרדי הממשלה למלא את ייעודם ולשרת את הציבור.
ביטול מדיניות המשרד להגנת הסביבה לאפס תוספת סיכון כתוצאה משינוע נפט במפרץ אילת מסכנת את החיים במפרץ אילת ובאשקלון, אך לא פחות מכך היא מסכנת את הדמוקרטיה שלנו. השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, ראשי רשויות מקומיות, מומחים בתחום האקולוגיה והבריאות וארגוני ופעילי סביבה רבים, מושכים כבר זמן רב בדש מעילו של ראש הממשלה ומתריעים שהסיכון בהגדלת היקף שינוע הנפט דרך מפרץ אילת, צינור קצא"א ונמל אשקלון גבוה מהתועלת. האם ראש הממשלה ייקח הפעם אחריות ויקשיב לאזהרות או שימשיך עם הקונספציה הישנה והשגויה?
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
