לא כל מדען זוכה בחייו להיות גם מנהיג - דמות מופת שחוקרים רבים הולכים אחריה, אדם שרשימת הישגיו אינה מתמצה רק במחקר, אלא גם בעיצוב יכולותיה המדעיות, ערכיה, רמתה, עקרונותיה, דמותה ותדמיתה של מדינה צעירה.
חיים ויצמן היה מנהיג כזה, כשהפך את משנתו המדעית והחינוכית לאבן יסוד בקיומה של הציונות, והכשיר לבבות רבים למען עצמאות ישראל דרך המחקר. מאז מותו ב-1952, כמה מדענים בעלי שם עולמי קשרו את גורלם בגורלה של מדינת ישראל. אחד הבולטים שבהם הוא יהושע יורטנר – שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה-90.
שפה משותפת
יורטנר נולד בטרנוב שבפולין ב-14 במרץ 1933, 54 שנים בדיוק אחרי אלברט איינשטיין, ובכך אולי אפשר לראות סימן לבאות. אך עוד בטרם הפנה את מחשבותיו למדע ולמחקר, הוא ספג - בעל כורחו - שורה של שפות שישמשו אותו בעתיד. הוריו קראו לו יהושע, על שם סבו.
בקיץ 1939 רשם אותו אביו ארתור לבית הספר היהודי "שפה ברורה" בעירם. יהושע הצעיר הספיק ללכת עם אמו רגינה לביקור בבית הספר, אך ביום שבו היה אמור להתחיל את כיתה א', 1 בספטמבר 1939, פלשו הנאצים לפולין ונפתחה מלחמת העולם השנייה. ההורים, שהיו בעלי בית חרושת לטקסטיל, ושני ילדיהם יהושע ולילי, נמלטו בעור שיניהם אל צ'רנוביץ שברומניה (כיום באוקראינה). יהושע, שדיבר פולנית, החל ללמוד גרמנית ממורה פרטית, ובהמשך למד גם רומנית.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
עם הפנים לעתיד: מדע בדיוני ישראלי
דגל ישראל על הירח
חצבת מאוסטריה עד אוסטרליה: מחלות ללא גבולות
צ'רנוביץ הייתה קרובה מדי לגבול, ובחששם מפני העתיד לבוא, החליטו בני הזוג יורטנר לעקור לבוקרשט בירת רומניה. שם התחיל סוף סוף יהושע ללכת לבית הספר באופן סדיר - שהשפה השלטת בו הייתה דווקא צרפתית. אז הוא למד גם אותה.
חודשים ספורים לאחר מכן הודיע ארתור יורטנר בהתרגשות כי יש סיכוי לעלות לארץ ישראל בקרוב. הילד חייב לדעת עברית - ולשם כך נשכר מורה פרטי. ואכן ב-13 בנובמבר 1940 הגיעו היורטנרים לחופי ארץ ישראל, והילד יהושע, שהיה אז רק בן שבע, כבר ידע חמש שפות.
מעבדה ביתית מאולתרת
המשפחה השתקעה בתל אביב. יהושע נקלט בבית הספר העממי תל נורדוי, ואת לימודי התיכון עשה בעירוני א'. שם ניטעה בו אהבת המדע ואהבת הכימיה בפרט, בזכות מורים בעלי ניסיון מחקרי ואקדמי עשיר. יורטנר הנלהב הקים עם כמה מחבריו מועדון כימיה ואף בנה מעבדה ביתית מאולתרת. אחד הניסויים שעשו בה אף כמעט העלה באש את בית הוריו. שלושה מחברי המועדון, יהיו לימים פרופסורים לכימיה: אסא ליפשיץ באוניברסיטה העברית, ראול קופלמן באוניברסיטת מישיגן, ויורטנר עצמו.
בגיל 18 החל ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית, לאחר שהתלבט בין כימיה לבין היסטוריה, תחום שהוא ימשיך לחבב כל חייו. אחת מבנות מחזורו הייתה רות ארז (רוזנברג), לימים פרופ' רות ארנון. ב-1955 סיים את התואר השני, והמשיך לדוקטורט בכימיה פיזיקלית על פוטוכימיה של תמיסות, כלומר באופן שבו יונים המוקפים במים, ובפרט יוני מתכת, מגיבים לאור. המנחה שלו היה גבריאל שטיין – מאבני הראשה של הכימיה בישראל באותה תקופה. כמו כן למד פיזיקה תאורטית אצל יואל רקח. בין לבין, וגם במקביל, שירת במשך ארבע שנים כקצין בחיל המדע של צה"ל.
ב-1960, עם סיום הדוקטורט, התקבל יורטנר למשרת מרצה באוניברסיטה העברית. אך זמן לא רב לאחר מכן הוא טס לארצות הברית להשתלמות פוסט-דוקטורט. המנחה שלו שם, סטיוארס רייס (Rice) מאוניברסיטת שיקגו, לימים חתן פרס וולף (2011), היה אחד מהכימאים התיאורטיים הבולטים במאה העשרים.
בשיחה עם אתר מכון דוידסון הפנה רייס לדברים שכתב לרגל יום הולדתו ה-70 של יורטנר – שהפך לחברו הקרוב: "יהושע הגיע לשיקגו בראשית החורף של 1962. כבר ביום הראשון נוצר בינינו קשר קולגיאלי שהתאפיין בדיונים תכופים אשר כיסו טווח רחב של בעיות מעניינות, במקביל לפעילות כמעט מטורפת – מעין קרבות דמיוניים שטבלו בחישובים אנליטיים וטכניים מפורטים. גם יצירתיות רבה הייתה שם... יהושע הפך למדינאי מדע עולמי, לא רק ישראלי. שמו נישא בעולם הן בזכות איכות תרומותיו למדע והן בזכות כישוריו בהנגשת המדע ובייצוג הפוטנציאל החיובי הטמון בו".
מעמד עולמי
ב-1964 שב יורטנר לארץ. עד מהרה שכנע אותו ג'ורג' וייז, הנשיא הראשון של אוניברסיטת תל אביב שזה עתה הוקמה, להצטרף לסגל האוניברסיטה הצעירה ולייסד בה את המחלקה לכימיה. בתפקידו זה הוא עבד בשיתוף פעולה פורה במיוחד עם ראש המחלקה לפיזיקה יובל נאמן. השניים המשיכו לעבוד כתף אל כתף גם בשנים הבאות, שבמהלכן נאמן קודם לנשיא האוניברסיטה ויורטנר מונה לסגנו.
שנותיו אלה באוניברסיטה היו עמוסות לעייפה. הוא השקיע את מרבית שעות יומו בניהול השוטף של האוניברסיטה, ובלילות עסק במחקר. נותר לו רק זמן מועט להקדיש לרעייתו רות, רופאה קרדיולוגית (כעת בגמלאות), ולילדיהם רוני ואיריס.
לאורך יובל שנות מחקר הרים יורטנר תרומות רבות ומגוונות לחקר הכימיה הפיזיקלית. בין השאר הוא חקר את התיאוריה של אלקטרונים ממוימים (מוקפים מים) ותהליכי המעבר של אלקטרונים בממסים ובמערכות ביופיזיקליות, את הדינמיקה של מולקולות גדולות שעברו קירור יתר, ועוד כהנה וכהנה. רבות מהן הספיקו בפני עצמן לזכות אותו בהכרה בינלאומית, אך התחום שבו זכה לתהילת עולם הוא חקר גלגולי האנרגיה במולקולות.
ב-1968 פרסם יורטנר, עם עמיתו למחלקה מרדכי ביקסון, את המאמר "מעברים פנים-מולקולריים לא קרינתיים". המאמר, שהפך לאבן פינה בחקר הדינמיקה הכימית וצוטט מאז בכ-1,500 פרסומים מדעיים, מתאר ומסביר את המפגש בין חלקיקי האור – הפוטונים – לבין מולקולות, ואת המרת האנרגיה הפוטונית לאנרגיית תנועה גרעינית. האנרגיה הזאת מניעה שורה ארוכה של תהליכים חשובים במערכות כימיות וביולוגיות בטבע. התחזיות התיאורטיות של ביקסון ויורטנר אומתו כעבור כמעט עשרים שנה, כשהכימאי המצרי-אמריקאי אחמד זווייל (Zewail) פיתח את הלייזרים האולטרה-מהירים הראשונים.
העשייה המדעית שלו הייתה מגוונת במיוחד. כשזכה בפרס א.מ.ת בשנת 2008 ציינו נותני הפרס בנימוקיהם כי "עבודותיו המקוריות והייחודיות [...] עיצבו תחומים רבים בכימיה הפיזיקלית ועיצבו את דפוסי המחשבה בתחומי הרלקסציה המולקולרית, תהליכי מעבר האלקטרון, הכימיה הפוטו-סלקטיבית והכימיה של צברים מולקולריים".
הרשימה הארוכה הזאת ראויה לפירוט. תהליכי רלקסציה בפיזיקה ובכימיה מתרחשים כשמשהו מפר את שיווי המשקל במערכת מסוימת ולאחר מכן היא מתחילה לשוב לשיווי משקל; שיווי משקל, לצורך העניין, הוא מצב שבו לא מתרחשים שינויים ספונטניים במבנה הפנימי של המערכת, לא פועלים עליה כוחות חיצוניים ולא עובר חום בינה לבין הסביבה. הרלקסציה המולקולרית שיורטנר חקר מתרחשת כשמולקולות פוגשות במטח פתאומי של אור ושואפות לשוב למצבן הרגוע והמאוזן בהיעדר הפרעה. התהליך הזה עניין את יורטנר במיוחד במערכות של חומר מעובה, דוגמת נוזלים ומוצקים, שקיימות בין השאר במערכות ביופיזיקליות.
את העיסוק בפוטוכימיה החל יורטנר כבר בעבודת הדוקטורט שלו, וחזר לעסוק בו גם בהמשך הדרך. התחום עוסק בתגובות כימיות שמופעלות על ידי אור, כגון התהליכים שפועלים בקולטני האור בעיניים שלנו וקולטני הצבע הירוק שמאפשרים לצמחים להמיר אור לאנרגיה כימית. גם חלק משימושיה ההנדסיים של הפוטוכימיה מוכרים לכולנו – צילום לא דיגיטלי, יצירת מעגלים מודפסים ועוד. הכימיה הפוטו-סלקטיבית שיורטנר חקר נוגעת לתגובות המושפעות באופן בררני מיחסי הגומלין בין מולקולות לאור. הוא אף ערך ספר עב כרס בנושא הזה עם עמיתיו רפי לוין וסטיוארט רייס.
תפוקה מדעית מרשימה
הפריון המדעי של יורטנר הוא חריג גם ביחס למניין שנותיו כחוקר. במשך השנים היה חתום על למעלה מ-720 מאמרים והיה שותף לעריכתם של 28 ספרים. כמו כן הנחה 50 דוקטורנטים ועוד עשרות פוסט-דוקטורנטים.
רבים מהחוקרים הוותיקים בבית הספר לכימיה של אוניברסיטת תל אביב היו דוקטורנטים של יורטנר. הרשימה כוללת את חתני פרס ישראל אברהם ניצן ויוסי קלפטר, שעוסקים כמוהו בדינמיקה כימית; הספקטרוסקופאים דני הופרט ואורי צ'שנובסקי; חוקר התהודה המגנטית גיל נבון וחוקר האלומות המולקולריות עוזי אבן. התיאורטיקן עוזי קלדור היה תלמידו לתואר שני. לא תהיה זו הפרזה לקבוע שכמעט כל הכימאים התיאורטיים הפעילים כיום בישראל, ורבים מהכימאים הפיזיקליים והפיזיקאים הכימיים הישראלים בכלל, התחילו את דרכם המקצועית בהדרכתם של יהושע יורטנר, של עמיתו רפי לוין מהאוניברסיטה העברית או של תלמידיהם הרבים.
הישגיו של יורטנר זיכו אותו בהערכה רבה. בפרס ישראל לכימיה הוא זכה לפני גיל 50 – הישג נדיר. בנוסף זכה בפרס ויצמן, פרס רוטשילד, פרס א.מ.ת., והיוקרתי מכולם – פרס וולף, בו זכה ב-1988 בצוותא עם לוין. שבע אוניברסיטאות בעולם העניקו לו תואר דוקטור של כבוד, ו-14 אקדמיות למדעים בחרו בו כחבר כבוד. בסוף שנות ה-90, שנים ספורות טרם צאתו לגמלאות, הוא אף כיהן כנשיא האיגוד הבינלאומי לכימיה טהורה ויישומית (IUPAC).
חוד החנית של האיכות המדעית
ב-1986 נבחר יורטנר לנשיא השישי של האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים. היה זה מינוי מתבקש, בהתחשב בניסיונו הניהולי הרב ומעמדו הבכיר בשדה הכימיה הפיזיקלית בעולם. הוא כיהן בתפקיד במשך קרוב לעשור, שלאורכו שימש גם יועץ מדעי לשלושה ראשי ממשלה – שמעון פרס, יצחק שמיר ויצחק רבין. האוזן הקשובה שלה זכה ממקבלי ההחלטות אפשרה לו לתרום רבות לגיבוש יתרונה האיכותי של מדינת ישראל בתחומי המדע והטכנולוגיה.
"מדינת ישראל היא ייחודית מבחינת התפקיד המרכזי שהמדע ממלא בה", ביטא יורטנר את השקפת עולמו ערב קבלת פרס א.מ.ת. "מדען אמריקאי חייב לדאוג אך ורק לרמה המדעית של אמריקה. מדען ישראלי חייב לתרום לחינוך המדעי, היות שמדינת ישראל מבוססת על יתרוננו האיכותי."
בתקופה הזו הכין יורטנר לבקשת ראש הממשלה פרס תוכנית אב להקמת קרן מענקים לאומית שתתמוך במחקר הבסיסי באקדמיה בישראל. כך נוסדה הקרן הלאומית למדע (ISF), שמחלקת מענקים נכבדים למאות מדענים ישראלים בשנה, על סמך הערכה מקצועית יסודית של איכות מחקריהם.
בשנת 2014 ערכה האקדמיה הלאומית למדעים ערב עיון לרגל הגעתו של יורטנר לגבורות. יורטנר, מוקף בבני משפחתו, חבריו ותלמידיו הרבים, שמע את הדוברים חולקים לו כבוד, כראוי לו, על עשייה מדעית מפוארת, על היותו שגריר האקדמיה במוסדות המדינה ושגריר המדינה באקדמיה.
תלמידו לשעבר, נשיא אוניברסיטת תל אביב באותה עת יוסי קלפטר, סיכם: "אנחנו מדברים הרבה על ישראל כ'אומת הסטארט-אפ', עם מוסדות אקדמיים וחוקרים ברמה גבוהה. כל הדברים האלה לא נוצרו יש מאין... יהושע היה מאלה שיצרו את המצע. אני חושב על יהושע כמי שקבע סטנדרטים למצוינות והראה דוגמה אישית להקדשה מירבית למדע, לא רק בתחום האישי שלו אלא למדע במדינת ישראל ככלל. יש לו השפעה עצומה על הסובבים אותו, ועד היום בכולנו יש יהושע".
בעשור החולף פרסם יורטנר רק מאמרים בודדים, ובאופן טבעי הופעותיו הציבוריות התמעטו עם הגיל. באחרונה ציין את יום הולדתו ה-90, וכמדי שנה קיימה לכבודו אוניברסיטת תל אביב את ההרצאה השנתית בכימיה הקרויה על שמו. אנו מאחלים לו בריאות טובה ואריכות ימים, בשם כל הקהילה המדעית בישראל.
תודות ליהושע ורוני יורטנר, אברהם ניצן וסטיוארט רייס.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
