העולם הזה מידרדר.
אתם יודעים שהוא מידרדר. אני יודע שהוא מידרדר. כולנו סתם מבזבזים זמן על פסקת הפתיחה הזו, שאומרת את המובן מאליו.
כלומר, ברור. אם העולם לא היה מידרדר, על מה היה לנו לדבר רוב הזמן? אם כל מה שהכרנו כילדים היה עדיין בתוקף, גם הילדים שלנו היו קוראים ספרי מופת ומשחקים עם חברים ליד הבית במקום להרוג אותם על מסכים לאורך רוב שעות הערות, לצעוק דברים כמו "אין אינטרנט!! אבא, אין אינטרנט בבית! אבא!!" ולסרב לצאת לקייטנה.
כי העולם מידרדר.
מזג האוויר לא מה שהיה. אנשים לא מה שהיו. מנהיגים, איפה. אפילו רפורמות משפטיות מסוימות משווקות כיום לצרכן כפסטרמה בדבש פרוסה דק־דק.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה לא מה שהיה. העולם מידרדר, יש הסכמה בעניין – אלא אם פתאום, משום מקום, קופץ חוקר מוביל בשם ד"ר אדם מסטרויאני, ואומר: רגע, איזו הסכמה? מי מסכים? מי אישר לכם להגיד שהעולם מידרדר בלי לחשוב פעמיים או לבדוק? "אתה יודע, עבדתי על המחקר הזה חמש שנים ונדרשו לי כמעט 12 מיליון פריטי מידע כדי לקבל תשובה אפילו חצי הגונה לשאלה אם העולם מידרדר, אז הקלות שבה אנשים אומרים, בלי מחשבה, 'כן, דברים היום גרועים יותר משהיו פעם' לא בדיוק מעידה על זה שהם מדייקים", הוא מוחה.
טוב, בסדר, בחור צעיר. אתה רק בן 32 וקצת וחושב שהעולם לא מידרדר. בסדר גמור. בוא דבר איתנו בעוד 20 שנה, כשהשיניים שלך יהיו במצב פחות מרנין ואולי גם אשתך – שאיתה התחתנת השבוע (מסטרויאני מבשר לי בתום שיחתנו שבשבוע הבא הוא מתחתן) – תהיה במצב מעט פחות אופורי.
אבל לא; מסטרויאני מתעקש – כפי שמציעה כותרת המחקר המדובר ביותר של החודשים האחרונים, אותו פירסם בכתב העת המדעי Nature יחד עם פרופ' דניאל גילברט, שותפו מאוניברסיטת הרווארד – שהעולם בסדר גמור, תודה. "האשליה של הידרדרות מוסרית" היא כותרת המחקר, שצוטט מאז בערך בכל כלי תקשורת משמעותי בעולם, ואומר, בגדול, את מה שאף אחד לא מוכן לשמוע:
שהעולם – לפחות כשזה מגיע להתנהגות אנושית – אותו דבר בדיוק.
ולא, העובדה שבדרך לעבודה היום מישהו חתך אותך, נדחף לפניך בתור, הוציא לך אצבע משולשת, קילף לך סטיקר של "נאמנים למגילת העצמאות" היישר מהטמבון ו/או מכר לך מוצר פג תוקף בפרצוף רב־תוקף, עדיין לא אומרת שום דבר.
"בא לי לתפוס אנשים ולנער אותם: 'מאיפה אתה יודע שהעולם מידרדר? כאילו, שמעת אנקדוטה מקרית מסבא שלך? צפית בפרק של 'מד מן'?'" מסטרויאני כותב במאמר משעשע על המחקר שערך, אותו פירסם בבלוג האישי שלו באתר "סאבסטק", ואז אומר לי: "כל חיי שמעתי טענות כמו 'פעם יכולת לסמוך על מילה של אנשים' או 'פעם יכולת לצאת מהבית בלי לנעול את הדלת', וזה תמיד הטריד אותי, כי הבנתי שאם אנשים צודקים בקשר לזה, זה סיפור המאה. אם אנשים הפכו פחות טובים זה לזה, זה אולי האירוע האנושי החשוב ביותר במאה השנים האחרונות, ואנחנו צריכים לעשות משהו בקשר לזה, להבין למה זה קורה והאם אנחנו יכולים לתקן את זה. אבל אם זה לא קורה, יש לנו ביד סוגיה פסיכולוגית טובה מאוד לגבי למה אנשים חושבים שמשהו שלא קרה, קרה".
למה העולם מידרדר? כלומר, למה אתם חושבים שהעולם מידרדר? ובכן, חשוב להכיר קודם בעובדה שרובנו חושבים ככה ושאנחנו לא לבד בזה. לצורך המחקר, אספו מסטרויאני וגילברט מאות סקרים שנערכו מאז 1949 ב־59 מדינות וכללו למעלה מחצי מיליון נשאלים – 84 אחוז מהם טענו, אפילו מבלי לשמוע נאום בודד של דודי אמסלם, שבני אדם כיום פחות אדיבים, נדיבים, ישרים, נחמדים ורוחשי כבוד לזולת מכפי שהיו בעבר. הנשאלים היו בכל הגילים, מכל המינים – ליברלים ושמרנים, שחורים ולבנים – ורובם המכריע הסכים לגבי עניין אחד בלבד: תור הזהב של המין האנושי הרחק מאחוריו. במחקר של מכון "פיו" האמריקני, שנערך פעמיים – בשנים 2002 ו־2006 – ב־40 מדינות מסביב לעולם, טענו רובם המכריע של הנשאלים שהידרדרות מוסרית היא בעיה "גדולה למדי" של העולם.
למסטרויאני, במראה המגה־חנוני הזה שלו, הדיבור המהיר והטון הקומי, שהולך והופך מזוהה איתו, דברים כאלה גורמים לתפוס את הראש בייאוש. "אפילו הדור הצעיר חושב שהדור שבא אחריו גרוע יותר, ואני יודע שגם אני חושב ככה: 'הנוער היום, עם הטיקטוק שלו והרגלי האכילה המשונים שלו, אנחנו לא היינו כאלה!' כלומר, אתה אפילו לא צריך להיות מבוגר כדי לקבל את התחושה שהדברים משתנים בדרכים שאתה לא אוהב", הוא אומר.
מצד שני, האם העולם לא הידרדר מאז ומתמיד? מסטרויאני אוהב לצטט את ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוס, שכתב כבר לפני אלפיים שנה ש"העידן המודרני הוא תקופה הולכת ומחשיכה, שבה אנחנו מתקשים לשאת את חוסר המוסריות או להתמודד עם מה שדרוש כדי לרפא אותה". ומאז, כאמור, המצב רק החמיר.
5 צפייה בגלריה
''אתה לא צריך להיות מבוגר כדי לקבל את התחושה שהדברים משתנים בדרכים שאתה לא אוהב''. אתגרי רשת בטיקטוק
(צילום: מתוך טיקטוק)
או זה, לפחות, מה שרובנו מאמינים בו. גם מסטרויאני האמין, אבל עצר לרגע כדי לתהות אם אין דרך מסודרת יותר לוודא אם זה נכון, ואז צלל למחקר מקיף בנושא. לצורך ההגדרה המחקרית, הוא וגילברט החליטו ש"מוסריות" תתייחס לאופן שבו אנשים מתנהגים וניגשים זה לזה, כלומר לכל הטווח שבין האלטרואיסטי לברברי, מבלי לקחת בחשבון מקרי קצה נדירים יחסית כמו פשעים בלתי נתפסים או מעשי גבורה הרואיים. בפשטות: הדרך שבה אנשים רגילים מתנהלים בחיי היום־יום. כי אם זה באמת החמיר לאורך מאות שנים (או לפחות מאז שנת 2000, או מאז השבוע שעבר), בהחלט מדובר באזעקת אמת שדורשת פעולה מיידית.
שאלות מהסוג הזה הן בדיוק מה שהפך את מסטרויאני לאחד החוקרים המבריקים והמדוברים של השנים האחרונות. עם תואר ראשון מפרינסטון, שני מאוקספורד, דוקטורט מהרווארד ופוסט־דוקטורט בביה"ס למינהל עסקים של קולומביה (במסגרתו ערך, יחד עם גילברט, את המחקר הנוכחי), מסטרויאני הוא כיום כוכב רשת ואחת ההבטחות האקדמיות היותר מצוטטות. הוא נע בחופשיות בין פסיכולוגיה, היסטוריה, כלכלה והתנהגות, ושואל שאלות שאף אחד לפניו לא חשב להעלות, כמו "למה רוב השיחות בין בני אדם מסתיימות כשאף אחד מהצדדים לא מעוניין בזה, ולמה אנשים לא יודעים מתי הזמן לסיים שיחה פרונטלית?" – שהופכות בתורן למחקרים אקדמיים מבוססים.
עניין ההידרדרות העולמית שכולנו מוכנים להתחייב עליה בכל הקשור להתנהגות אנושית, נחמדות, אדיבות ואתיקה (את כולן מסטרויאני וגילברט מכנסים במחקר תחת שתי מילים שיש בהן יותר ניואנסים מכפי שהעברית יודעת להכיל: Morality ו־Civility) הִצריך חמש שנות מחקר. המסקנה? כלום ושום דבר. העולם די אותו דבר. כלומר, הוא השתנה, הוא משתנה מאוד, אבל אנשים הם עדיין, אתם יודעים, בני אדם.
זה אומר שהם משוכנעים שמאז שנולדו העולם רק מידרדר ושפעם היה טוב יותר, ובו־זמנית, למרות שהם חושבים ככה ואפילו יש להם הוכחות – תראו, תראו מה קרה להם רק הבוקר בדרך לעבודה! – הם טועים בעניין לגמרי.
5 צפייה בגלריה
''יכול להיות שיש כמות די קבועה של רשעות ונבזות בעולם''. אלימות בכביש
(צילום: דוברות המשטרה)
כדי להוכיח את הטענה הראשונה – לפיה רובנו המכריע נוטה לחשוב שפעם היה טוב יותר – ערכו מסטרויאני וגילברט בעצמם סקר ענק, במסגרתו שאלו אנשים מה היה מצב ה"אדיבות, כנות, נחמדות וטוב" בסביבתם, בטווח השנים שבין 2000 ל־2020 בלבד. "אנשים אמרו לנו שזה הידרדר, שזה מידרדר לאורך כל חייהם, מרגע שנולדו, ויותר מזה: שאפשר להרגיש את ההידרדרות אפילו בין 2016 ל־2020", כותב מסטרויאני.
אחרי שביססו את ההנחה – המבוססת ממילא – שכולנו מאמינים שהעבר היה טוב יותר, השניים יצאו לברר עד כמה כולנו, אולי, במקרה, צודקים. זה לא היה פשוט, בעיקר מכיוון שמלבד אמא שלכם, טרם נולד אמצעי המדידה האובייקטיבי לרמת ההתנהגות האנושית, אבל מסטרויאני וגילברט הגיעו הכי קרוב שאפשר: הם ריכזו מאות סקרים בינלאומיים שנערכו בין השנים 1965 ל־2020, הקיפו למעלה מ־4.4 מיליון נשאלים, וכללו שאלות יומיומיות כמו "האם נהגו בך בכבוד אתמול?" "האם אנשים סייעו לך או היו רק מרוכזים בעצמם?" ו"האם עזרת לזר שנזקק לעזרה בחודש שעבר?"
לאורך כל השנים, חלו קרוב לאפס שינויים דרמטיים בתשובות.
"הרבה אנשים מתלוננים על רדידות השיח בטיקטוק לעומת מה שהיה לנו פעם - אבל אלה דברים שנראה כאילו הם גרועים יותר, כי הם שונים. אין שום ודאות שהשינוי באופן שבו אנשים מתקשרים הוביל לירידה באיכות שבה אנחנו מבטאים רעיונות"
"כל שנה, סביב 70 אחוז מהאנשים טוענים שהמוסריות מידרדרת, אבל לאורך אותן שנים בדיוק, סביב 90 אחוז מהם עונים בחיוב לשאלות כמו 'האם התייחסו אליך בכבוד אתמול?' ו'האם אנשים עוזרים לך או דואגים רק לעצמם?'" מסטרויאני מעיד.
מסקנה: שום הידרדרות. "הגרף נותר נמוך ואחיד כל הזמן גם כשאנחנו שואלים, לאורך 20 השנים האחרונות, 'באיזו תכיפות נתקלת בגסות רוח ובחוסר יציבות בעבודה?'" הוא אומר. "ובזמן הזה טראמפ עלה, ויש טוויטר, וכל הדברים האחרים שאנחנו מאמינים שמחוללים חוסר יציבות, ועדיין הגרף שטוח. ואם באמת אנשים בכל העולם טוענים שלאורך כל חייהם חלה הידרדרות ובני אדם הפכו גרועים יותר, היית מצפה למצוא הוכחה כלשהי איפשהו, למשל בשאלה 'האם נהגו בך בכבוד לאורך כל היום אתמול?' אפשר היה לצפות לראות ירידה מסוימת לאורך השנים בכמות האנשים שעונים 'כן'. אבל עדיין, 90 אחוז מהאנשים אומרים 'לא'. וככל שהמידע נערם, זה הופך פחות ופחות סביר שאנשים צודקים בהנחות המוקדמות שלהם לגבי הידרדרות".
שמע, הילד שלי משחק GTA כל היום ומקשיב לראפרים ממש גרועים. אני בגילו קראתי ספרים. זו לא הידרדרות תרבותית לפחות?
"אתה יכול להגדיר דברים בדרכים מסוימות, שיגרמו להם להיראות כאילו הם טובים או גרועים יותר. הרבה אנשים מתלוננים, למשל, על רדידות השיח בטיקטוק לעומת מה שהיה לנו פעם – אבל אלה דברים שנראה כאילו הם גרועים יותר, כי הם שונים. אין שום ודאות שהשינוי באופן שבו אנשים מתקשרים הוביל לירידה באיכות שבה אנחנו מבטאים רעיונות, אבל קל להרגיש שהדברים גרועים יותר, כי הם פשוט שונים".
ייתכן שדברים שפעם נחשבו אקסצנטריים נחשבים כיום נורמטיביים, כלומר שהעולם מידרדר אבל אנחנו פשוט ממסגרים מחדש את התפיסות שלנו?
"זו הייתה בעיה גדולה במחקר שהיינו צריכים לפתור, כי דברים שונים נחשבו טובים או רעים בנקודות זמן שונות. בשנות ה־50, למשל, רוב האנשים חשבו שזה לא ראוי ללבוש מכנסי ברמודה קצרים בציבור. פתרנו את זה בזה שכל דבר שהייתה מחלוקת סבירה לגבי אם הוא טוב או רע – דברים כמו נישואים חד־מיניים, הפלות, שפה גסה בטלוויזיה, לבוש – השארנו מחוץ למחקר. נשארנו רק עם הדברים שכל אדם סביר יסכים איתם: כנות ואדיבות כדברים טובים, מעילה בכספים כמשהו רע וכדומה. וכשאתה נשאר עם הדברים האלה, אתה מגלה שאנשים נוטים להניח שהם הידרדרו, אבל אנחנו מראים שלא".
לא התייחסתם בנפרד לעניין הרשתות החברתיות ותאי ההדהוד שלהן, ולהנחה שהן מגבירות דרמטית קיטוב ואגרסיה בעידן הנוכחי.
"זו הנחה הגיונית לגמרי, אבל לא נראה שהיא מחזיקה מים: עובדה שאין שינוי בדיווחים של אנשים לגבי מצב הכנות, הידידותיות והנדיבות – אותה כמות אנשים אמרו שזה קיים ב־49' וכיום, למרות שהמון השתנה בעולם בטווח הזמן הזה. אנחנו לא רואים איזו נקודת שבירה ברצף סביב שנה כמו 2008, כשל־50 אחוז מהאמריקאים כבר היה פס רחב והמדיה החברתית התחילה להשתלט. למעשה, מאז 2000 ועד עכשיו אתה לא רואה איזה שינוי גדול בדיווחים. לרוב האנשים יש רשתות חברתיות, והקווים פשוט נשארים שטוחים. לדעתי, יכול להיות שיש כמות די קבועה של רשעות ונבזות בעולם, והיא פשוט משנה את מיקומה ואת האופן שבו היא באה לידי ביטוי. בשנים האחרונות היא זזה לרשתות".
העסק נעשה אקטואלי ומטריד יותר, אם לקחת בחשבון את טענתו המדויקת של מסטרויאני, לפיה האשליה של הידרדרות מוסרית מסייעת למנהיגים פופוליסטים להבטיח לעשות את אמריקה – או כל מדינה אחרת, לצורך העניין – גדולה שוב, להחזיר עטרה ליושנה, לשחזר איזה תור זהב דמיוני – ולקחת את כל הקופה בקלפי על בסיס הבטחת הסרק הפופוליסטית הזו.
"זה טיעון חזק שעזר לאנשים להגיע לשלטון ולהישאר בו: 'דברים היו טובים, עכשיו הם גרועים, שימו אותי בשלטון ותנו לי כוח בלתי מוגבל ואני אחזיר אותם להיות טובים'", מסטוריאני מהדהד משהו שנשמע מוכר וקרוב. "זה חזק כי אנשים נוטים להאמין בזה, הם חושבים שזאת אמת, ויש משהו מאוד מוטיבציוני בלהגיד שאיבדנו משהו, אבל עדיין אפשר לזכות בו בחזרה – לכן ההבטחה הזו חוזרת ומופיעה שוב ושוב, עוד מימי אוגוסטוס ברומא העתיקה, המדיצ'ים בפירנצה הרנסנסית ועד היטלר, הנשיא הפיליפיני מרקוס, הנשיא הסיני שי ג'ינפינג וטראמפ. אני מקווה שהמחקר שלנו יהיה לפחות גורם קטן אחד שיהפוך את זה קשה יותר להבטיח דבר כזה. שבפעם הבאה שמנהיג ינסה לטעון שדברים היו פעם טובים והפכו ממש גרועים, אנשים ייזכרו ש'בעצם קראתי איפשהו שמאוד קל להרגיש ככה, אבל זה לא בהכרח נכון'. כל דבר קטן מזיז קצת את המחט, ואני רואה בעצמי אחד מהאנשים שמנסים להזיז קצת את המחט לכיוון האמת".
למעשה מסטרויאני הוא מזיז מחטים מקצועי. לכאורה מטאור אקדמי, בפועל מי שתמיד מחפש אלטרנטיבה ודרך אחרת, אקדמית פחות, לתווך את המדע שלו החוצה. העיסוק העיקרי שלו כרגע הוא בהקמת פלטפורמה שתאפשר לציבור רחב לבצע עבודה אקדמאית משמעותית מחוץ לגבולות האקדמיה, וגם להתפרנס ממנה. מעבר לזה, מסטרויאני מככב בזמנו החופשי בקבוצות אימפרוביזציה תיאטרליות באזור מגוריו ומשכלל את תחביבו הגדול – חדרי בריחה, "עד היום עשיתי יותר מ־140 חדרים", הוא מסגיר.
אולי בריחה – לפני הכול ממסגרות ומתפיסות מיושנות – היא המילה המדויקת בהקשר של אישיותו ועבודתו. החלק האחרון במחקר ההידרדרות המוסרית, למשל, מטפל בשאלה מה בעצם גורם לבני אדם להאמין – מבלי לבדוק או להסס לרגע – שהעבר היה מפואר יותר. סדרות טלוויזיה נאיביות שראו בילדותם? דימוי חיובי של עצמם בגילים צעירים יותר? העובדה הבסיסית שאנשים נחמדים אליכם כשאתם ילדים, וקצת פחות כשאתם מבוגרים? עצם ההבנה שאנשים נוטים לקחת אתכם יותר ברצינות כשאתם מקטרים על כמה הכול גרוע עכשיו?
"אם המוסריות באמת מידרדרת לאורך דורות, זה די מפתיע שאנשים כיום מרוצצים פחות גולגולות מכפי שנהגו"
כל אלה, מסטרויאני אומר, עשויים להיות הסברים אפשריים, אבל חלקיים מאוד. המחקר מציע שני נימוקים מבוססים יותר לתופעה: "חשיפה מוטה" (Biased Exposure) – שהיא, בעיקרון, הנטייה התקשורתית להציף את השלילי ("אנשים מעניקים תשומת לב לא פרופורציונלית למידע שלילי, וחברות מדיה עושות כסף מלספק לנו אותו", בניסוח מסטרויאני), ו"זיכרון מוטה" (Biased Memory) – שהיא תופעה פסיכולוגית מוכרת, לפיה האימפקט השלילי של מידע שלילי דוהה מהר יותר מהאימפקט החיובי של מידע חיובי. כלומר שאתמול – שנראה רע מאוד אתמול – כבר לא נראה רע כל כך היום. "אז 'חשיפה מוטה' גורמת לזה שדברים תמיד נראים שערורייתיים, ו'זיכרון מוטה' גורם לזה שמה שנראה לך שערורייתי אתמול - כבר לא נראה כל כך שערורייתי היום. וכשדברים נראים תמיד גרועים היום אבל טובים יותר אתמול – ברכותיי, יש לך אשליה של הידרדרות מוסרית", מסטרויאני מסכם.
אם התקשורת היא חצי מההסבר לתפיסה המוטה הזו, מה אתה מציע? להפסיק לצרוך אותה? לשנות אותה?
"הפתרון בשבילי – וזה לא משהו שאני בהכרח ממליץ לכולם – היה להפסיק. כתבתי מאמר בשם 'לקרוא חדשות זה העישון החדש', הפסקתי לצרוך חדשות ואני מוצא שאני עדיין יודע מה קורה בעולם, אני לא בחשיכה. אבל אני לא חושב שאם תבטל את המינוי על 'הניו יורק טיימס' ותכבה את הטלוויזיה, זה ייעלם, כי האפקט הזה לא נגרם רק על ידי המדיה. זה משהו שאנשים עוסקים בו ביום־יום; אם אנשים מדברים על מה שקורה בעיר שלהם, זה תמיד יהיה על בית שנהרס, או מדשאה שנחרבה, או איך ראש העיר לא עושה עבודה טובה. קשה מאוד להעלים את האפקט הזה כי הוא מובנה עמוק לתוך הארכיטקטורה של פעולת המוח האנושי. תשומת הלב המוטה שלנו מכתיבה שתמיד נרגיש שאנחנו חיים בזמנים חשוכים, ושהעבר היה מואר יותר. חלק מהפתרון הוא להיות טיפה יותר ספקנים לגבי איך היום שונה מהעבר".
איך, נניח, אנשים הגיבו למחקר שלכם? שמחו על הממצאים, או העדיפו להיצמד לתפיסות הישנות שלהם לגבי הידרדרות העולם?
"התגובה הכללית הייתה 'סוף־סוף מישהו אומר משהו שתמיד חשבתי', אבל הרבה אנשים לא הסכימו ואומרים דברים כמו 'נו, ואני חושב שנישואים חד־מיניים הם דבר רע, ויש יותר מהם, כך שבהחלט יש הידרדרות מוסרית בעולם!' – ועל זה אני אומר: כן, בעולם שלך! מה שאני מדבר עליו זה העולם שעליו כולנו יכולים להסכים".
5 צפייה בגלריה
שום דבר לא הולך לשנות את ההידרדרות, כי ההידרדרות לא קיימת. הפגנה נגד מצעד הגאווה
(צילום: דוד בן חמו)
אבל נדמה שההסכמה הרחבה ביותר בעולם המוסכם תמשיך להיות שהמצב לא משהו, בוודאי ביחס למצב בעבר, שהיה, ובכן, משהו. מסטרויאני מזהיר שהאשליה הזו, בסופו של דבר, מסוכנת לנו. "תראו", הוא כותב, "זה בסדר שיהיו לכם דעות חזקות לגבי דברים שאתם יודעים עליהם קרוב לכלום – לזה נועד האינטרנט. אבל זה פחות בסדר כשהדעות האלה מובילות לדרישה לשינויים אמיתיים בעולם, כי אם אתם חושבים שאיזה מתג בעולם השתבש וגורם לו לייצר בני אדם גרועים יותר, אין ספק שתרצו לשנות את כיוון המתג – לא משנה באיזה מתג נדמה לכם שמדובר: 'חסלו את הרשתות החברתיות!', 'הִרגו את כל הפוליטיקאים!' 'החרימו את הספרים הרעים!' שום דבר מזה לא הולך לשנות את ההידרדרות, כי ההידרדרות לא קיימת. זה כמו להפעיל את המתזים בבניין שלא פרצה בו אש".
הדברים האלה שלך הם התייחסות לצורך בביטול תרבות הביטול? או דווקא לשמרנות יתר, שגורמת לנו לפנות קטגורית נגד דברים עכשוויים מסוימים?
"אם אנשים מעלים טענות ספציפיות ואומרים, 'זה מה שהפך אנשים לרעים', הם מן הסתם טועים בקשר לזה. כי אנשים לא הפכו רעים על ידי משהו, ואתה יכול לשים ברובריקה הזו מה שתרצה – רשתות חברתיות, הורות מעורבת מדי, קיטוב פוליטי – כל אחד מהדברים האלה יכול להיות טוב או רע, אבל לא היה להם אימפקט על האופן שבו אנשים נוהגים זה בזה בחיי היום־יום כמו שאנשים חושבים שיש להם. אז טיפול בהם לא יחולל את השינוי שאנשים חושבים שהוא יחולל. האם אלה שינויים שצריכים להיעשות, זו שאלה אחרת".
למעשה, זה אפילו יותר – כלומר פחות – מזה: כי בכל הקשור לדברים האיומים באמת – מלחמות, רציחות, עבדות, ניצול ילדים – נרשמים כיום פחות מקרים מאי פעם בעבר, ו"אם המוסריות באמת מידרדרת לאורך דורות, זה די מפתיע שאנשים כיום מרוצצים פחות גולגולות מכפי שנהגו", כמו שאומר מסטרויאני. מעבר לזה, המחקר מראה שלמרות האמונה הרווחת בהידרדרות כללית, רוב הנשאלים מעידים שהחוג החברתי הקרוב שלהם לא רק שלא הידרדר, אלא שהאנשים בו טובים ועוזרים מאי פעם. ואם לכולנו יש חוג חברתי כה מיטיב, איך ייתכן שכל שאר החוגים החברתיים הפכו להפך? כך שהסיכום שאליו מגיע מאסטרויאני נשמע פתאום די הגיוני: המקום היחיד שבו תור זהב יכול להתקיים, הוא אומר, הוא הזיכרון שלנו.
זה אומר שאנשים בעוד 70-60 שנה יסתכלו לאחור, ויחשבו ששנות ה־20 של המאה ה־12 היו זמנים מאושרים ונחמדים יותר?
"זה לא יפתיע אותי. הם עשויים להסתכל על השנים שטראמפ היה בשלטון ולהגיד: איזה מזל היה להם שהשערוריות שלהם היו כל כך טיפשיות, בזמן שהשערוריות של עכשיו הן כה משמעותיות וכבדות משקל! למעשה, אני משוכנע שאנשים יסתכלו לאחור ויגידו משהו כמו 'אה, הבעיה הכי גדולה שלכם הייתה שהוא שיחד כוכבנית פורנו? היום יש לנו בעיות אמיתיות! לכם היו עניינים קלים'. לא יפתיע אותי בכלל אם הילדים שלי יגידו דברים כאלה".
פורסם לראשונה: 07:30, 21.07.23
