במסגרת מיזם מיוחד של הספרייה הלאומית במלחמה - "שומר ישראל" בבלוג הספרנים -מובא כאן סיפורן של התצפיתניות - החיילות שהעיניים שלהן שומרות על גבולות ישראל
לילה, לפנות בוקר, קיץ 2020. חמ"ל התצפיות של דרום רמת הגולן שקט יחסית, אבל בעוד כמה רגעים תתחולל כאן דרמה. נועה, תצפיתנית ותיקה בחמ"ל סורקת את הגזרה שלה, היא מכירה אותה בעל פה, גם בשעות החשיכה. היא מכירה את החקלאים שעוברים בה מדי יום, את רועי הצאן, את תושבי הכפרים הסמוכים. אבל הפעם היא מזהה ארבע דמויות חשודות - שפופות, נעות בזהירות.
לעין בלתי מאומנת הן נראות כמו חיות בר בחיפוש אחר מזון. נועה מזהה אותן כחשודים הנושאים תיקים חומים וגדולים ומתקדמים לעבר גדר המערכת של ישראל. היא מכריזה נוהל אירוע. תצפיתניות נוספות, סמלת וקצינת החמ"ל מוקפצות, בשטח מתכוננים לוחמי מגלן למארב סמוך לגדר.
בינתיים, מבעד למסך רואים את החולייה מתפצלת, שלושה מתקרבים לעבר הגדר ואחד נשאר לאבטח אותם מרחוק. הם מניחים את המטענים וממהרים להתרחק, בטוחים שהצליחו במזימתם, אבל בתוך דקה בדיוק נפתחת לעברם אש כוחות צה"ל. נועה התצפיתנית וחמ"ל דרום רמת הגולן מצליחים למנוע מארבעה מחבלי חיזבאללה להשלים את מזימתם השטנית.
זהו רק אחד מבין אלפי סיפורים על חלקן הקריטי של התצפיתניות בסיכול פעולות טרור, עצירת הברחות נשק וסמים ושמירה על ביטחון הגבולות של ישראל.
כתבות בפרויקט עוטפים את העוטף בבלוג הספרייה הלאומית:
עד התלם האחרון: מחיר הדמים של נחל עוז
דפוס בארי – מפעל הדפוס של המדינה
נפילתו ותקומתו של נתיב העשרה
הפעוט שפונה מניר עם, פונה בשנית בגיל 78
תצפיתניות הן חלק מחיל הגנת הגבולות, שבתוכו כלולים גדודי לוחמים לצד לוחמות ולוחמי איסוף מודיעין קרבי. על התצפיתניות מוטלת האחריות לסרוק כל הזמן את שטחי הגזרות שלהן, לאורך כל הגבולות של ישראל. פעמים רבות תצפיתניות יהיו הראשונות לזהות אירועים חשודים ולהפעיל את שיקול הדעת הראשוני האם להקפיץ את הכוח הלוחם לשטח.
תצפיתניות הן תומכות לחימה ומאיישות את חמ"לי התצפיות גם באזורים המסוכנים ביותר. את הראיה העצובה ביותר לכך קיבלנו בשבעה באוקטובר, כאשר עשרות תצפיתניות נהרגו בשעה שניסו להגן על המוצבים והחמ"לים. הן גם היו הראשונות לזהות את הסכנה ולנסות להתריע עליה. הן חלק משמעותי בחיל הגנת הגבולות, יחד עם גדודי חי"ר קל כמו קרקל, ברדלס ואריות הירדן - בכולם נלחמים לוחמים ולוחמות זה לצד זו.
רק משנות ה-90 ואילך החלו באמת לבחון כיצד והאם ניתן לשלב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. ולמרות שעד היום יש קולות נגד שילוב נשים, המציאות בשטח מוכיחה אחרת. בשנים האחרונות הפך צה"ל לאחד הצבאות המעניינים בעולם בכל הנוגע לנשים כלוחמות וכתומכות לחימה. בעוד שיש עוד צבאות רבים בעולם שבהן נשים משתלבות באופן משמעותי בתפקידי לחימה, הלוחמות ותומכות הלחימה הישראליות לוקחות חלק בלוחמת אמת בהיקפים חסרי תקדים, מה שהופך אותן למקרה מבחן מעניין ומושא למחקרים רבים.
7 צפייה בגלריה
משה דיין בסיור כרמטכ"ל, שנות ה-50'. צילום מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. בשנת 1940, פיקד משה דיין על צוות של חיילים אוסטרלים ויהודים שנלחמו בנאצים בשירות צבא בריטניה. בשעה שביצע תצפית לעבר היעד אותו התבקשו להפציץ באזור ביירות, נורה דרך המשקפת וכך איבד את עינו. כשחזר לארץ התפרסם כגיבור המלחמה והפך לדמות ציבורית ולאחד מהאנשים המשפיעים במדינה
מגדל תצפית בגובה 14 מטר
תצפית היא אחת משיטות איסוף המודיעין החשובות והעתיקות. אולי לא מפתיע לגלות, שהראשונים בארץ שהחלו לפתח את תורת המודיעין הישראלית היו אנשי מחתרת ניל"י, משפחת אהרנסון וחבריהם למחתרת הפעילו את רשת הריגול הראשונה בארץ, שהעבירה לבריטים מידע על הצבא העות'מאני שישב בשטח שכונה אז "פלשתינה ארץ ישראל".
7 צפייה בגלריה
שרה אהרונסון ואבשלום פיינברג, דמשק, סוריה, 1916. צילום זה הוא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל
הגנרל הבריטי אלנבי, שכבש בסופו של דבר את השטח מידי העות'מאנים, סיפר על תרומתו של ניל"י לנצחונו במערכה: "הוא היה בעיקר אחראי על מודיעין השדה שלי, מאחורי הקווים התורכיים. והוא ביצע עבודה זו מול קושי וסכנה, ביעילות גדולה". ב-1917, נתפסו אנשי מחתרת ניל"י, רבים מהם נכלאו, עונו והוצאו להורג. שרה אהרנסון, הידועה כשרה גיבורת ניל"י נתפסה, עונתה קשות ונפטרה מפצעיה שלושה ימים לאחר שהתאבדה בירייה.
במלחמת העצמאות, הוקמו לראשונה חדרי מלחמה (חמ"לים), שהוצבו בצמוד לגבולות הארץ ועסקו באיסוף וניתוח מידע מודיעיני המבוסס על תצפיות שונות, צילומי אוויר ועוד. יחידות המודיעין היו מתלוות לפלוגות הלוחמים והמידע שנאסף שימש את סגל הפיקוד שהתכונן לסבבי הקרבות. בשנים ההם ועד שנות ה-90 לערך, התבססו התצפיות על מגדלי התצפית שהוצבו במוצבים ובגבולות הארץ.
7 צפייה בגלריה
חייל משקיף מעמדה בגבול ירדן, 1971. צילום: בוריס כרמי, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
החיילים מבקשים שנשמור עליהם
בעשורים האחרונים, הודות למהפכה הטכנולוגית, התפתח גם תחום המודיעין החזותי. היום תצפיתניות בחמ"לי התצפית עובדות עם טכנולוגיה המאפשרת מרחב תנועה, העמקה, ירידה לפרטים וכמובן אפשרות לנטר את השטח כל הזמן ובצורה יסודית ואיכותית.
בראשית שנות ה-2000 ובעיקר סביב הקמת גדר ההפרדה, החל להתפתח בצה"ל תחום התצפיות על בסיס טכנולוגי וויזואלי. התצפיתניות הראשונות החלו לאייש את העמדות בשנים אלה.
אבל למרות שהן בשטח כבר יותר מעשרים שנה, המודעות הציבורית לחשיבות תפקידן עלה לכותרות בעקבות האירועים שקרו בשבת הנוראה. תצפיתניות הן לא רק חלק משמעותי מאלו שהתריעו על תוכניות החמאס, חשדו בפעולותיהם או זיהו את התוכניות הזדוניות של האויבים. כמי שיושבות על גבולות הארץ וצופות אל עבר אזורי הסכנה, הן היו הראשונות שראו אותה מגיעה לפני כולנו.
תצפיתניות מהעבר ומההווה יודעות היום, יותר מתמיד, כמה חשובה עבודתן, סתיו ששירתה כתצפיתנית מספרת, "התצפיתנית מכירה את הגזרה שלה באופן כל כך טוב. אנשים לא יכולים להבין עד כמה זה אינטימי. אנחנו מזהות את האנשים שגרים באזור, מזהות כל עץ, כל אבן. אנחנו יכולות לזהות לפי שפת הגוף אם יש לאנשים כוונות רעות".
בזכות ההתקדמות הטכנולוגית והתועלת הגבוהה שגלומה בתפקיד התצפיתניות, גם תחומי האחריות של היחידה התרחבו והשתנו. מעבר להתראה על פעילות חשודה וסריקה של אזורי הגבול, תצפיתניות מלוות מבצעים ויוזמות צבאיות, ובמובן מסויים מאבטחות את האירוע בעזרת הידע והשליטה שלהן בתוואי השטח.
גל, תצפיתנית המשרתת במילואים מוסיפה, "בשבילינו כנשים צעירות בנות 19-18, לקחת חלק בפעולות כאלה רגישות, עם יחידות מיוחדות, להסתכל לאויב בעיניים ולהיות צעד אחד לפניו, זאת תחושת שליחות חזקה". לכל תצפיתנית יש שפע של אירועים מסמרי שיער לספר עליהם, מעטים מגיעים לעמודי החדשות.
עדן, תצפיתנית המשרתת במילואים מספרת, "באחת הפעולות, שעליה קיבלנו אפילו צל"ש מהמח"ט, הכוונו את הכוחות בתור עיר עויינת בשעת לילה. כ-100 מטר מהכוח זיהיתי מארב שמתכונן לתקוף, כמובן שהודעתי על עצירה מיידית של התקדמות. ובזכות החשיפה שלנו הכוחות השלימו משימה בלי נפגעים וכמובן תוך כדי שתפסנו את מי שניסו לפגוע בנו. באותו רגע, כשאת בחמ"ל ואת יודעת שיש איום כמה מטרים מהכוח, את זאת שמקבלת את ההחלטה שלא מתקדמים והכוח מקשיב לך. החיילים יודעים שאנחנו יכולות ומבקשים שנשמור עליהם".
השבעה באוקטובר הוא תאריך עם היסטוריה מצמררת. ב-7 באוקטובר 2018 רצח מחבל שני אזרחים ישראלים - זיו חג'בי וקים לבנגורנד יחזקאל. השניים עבדו ביחד עם המחבל במפעל "אלון", מפעל שבו עובדים יהודים לצד פלסטינים במה שאמור להיות סמל לדו קיום.
לאחר שכפת את קים, ירה למוות בה ובזיו חג'בי שניסה להימלט ופצע עובדים נוספים, נמלט המחבל. במשך חודשיים שלמים התנהל מצוד אחריו וחיילות חמ"ל התצפיות באזור שכם היו חלק בלתי נפרד מהמבצע, "יום אחד זהיתי אותו עם בגדים חדשים למשל, זה הוכיח לנו שיש לו עזרה", מסבירה סתיו. בתום חודשיים של מצוד נתפס המחבל, כמובן תחת מעקב החמ"ל, לשמחתן של התצפיתניות שעבדו כל כך קשה על לכידתו.
מדי יום ביומו שמורים גבולות המדינה הזאת בידי נשים אמיצות, חכמות וחדורות מוטיבציה, הן דואגות שהעיניים שלהן יסרקו את הגבול בחיפוש אחרי סכנה. גם בימים אלה, ואחרי שספגו את הטראומה של ה-7 באוקטובר באופן האישי והכואב ביותר, ממשיכות החיילות המסורות לאייש את חדרי התצפית ולהיות העיניים של המדינה כולה.
אני מודה מקרב לב לתצפיתניות שחלקו איתי את סיפוריהן המרתקים: גילי, טל, סתיו, גל ועדן.
בימים אלה מקימות נשים ששירתו כתצפיתניות עמותת זיכרון לתצפיתניות שנפלו בהגנה על מוצבי צה"ל באירועי אוקטובר, יהי זכרן ברוך.
