התרגשות גדולה נרשמה כשאנשי רשות הטבע והגנים שיחררו לטבע את אד הצבוע, שלו יש שלוש רגליים. הוא שוחחרר באזור המועצה האזורית בנימין, שם נמצא משוטט בחודש אוגוסט.
הרגל של אד הצבוע נלכדה במלכודת רגל במועצה האזורית בנימין. פלסטיני שהבחין בצבוע הזעיק סיוע. הוא נפצע באורח אנוש, ובתחילה הועבר על ידי מתנדבים של "העמותה למען חיות הבר" לטיפול בבית החולים לחיות בר בספארי רמת גן, שם ניסו אנשי הצוות להציל את רגלו.
הפצעים שמהם סבל אד ברגלו היו קשים והוא גם סבל מחיידק עמיד לאנטיביוטיקה - דבר שהקשה לרגל להתאושש מהפציעה. בסוף נאלץ הצוות הרפואי לכרות את רגלו. כשהסתיים הטיפול הווטרינרי, הועבר אד להמשך שיקום וטיפול בחי-בר יטבתה, שם שהה מדצמבר עד השבוע שעבר.
המטפלת הראשית בחי-בר יטבתה, אלה אגרא, סיפרה על תהליך הטיפול בצבוע: "לקח לאד זמן מה להתאושש מהפציעה, רצינו לוודא שהוא יכול לשרוד בטבע גם על שלוש רגליים. בבית החולים אד שהה בכלוב קטן, כדי לבדוק שהוא אכן יכול לשרוד בטבע, היה צריך מתחם גדול יותר עם קרקע טבעית ולכן הועבר לחי-בר. כשהגיע ליטבתה, אד קיבל אוכל שיותר דומה לטרף הטבעי שלו כדי שיוכל להתרגל לחזרה לטבע ולאפשרות לגרור טרף גדול. עקבנו אחריו באופן צמוד באמצעות מצלמות שהיו ממוקמות בכלוב שלו".
וטרינר רשות הטבע והגנים, ד"ר תומר ניסימיאן, הוסיף: "הסיפור של אד ממחיש את המורכבות בהצלה של חיית בר, שנפגעה פציעה חמורה, ושיקומה עד לחזרה לטבע. ככלל, מטרת רשות הטבע והגנים היא להשיב חיות בר לטבע ולא לשבי. השיקום המרשים של אד יאפשר לו לשרוד בטבע גם עם הנכות שלו ואנחנו נעקוב אחריו באמצעות משדר ותצפיות ונלמד מהמקרה שלו כדי שנוכל לקדם את יכולות הטיפול והשיקום בעתיד".
אד מושדר ולכן הוא יהיה תחת מעקב. "לגבי הסיכויים בטבע, למרות שיש לו שלוש רגליים, צוות החי בר ואני בחנו עם בית החולים לחיות בר את דרך השיקום שלו . בדקנו איך הוא גורר פגר והולך. מצאתי שהוא רץ ומתפקד בצורה טובה מאוד ויכול למצוא את מזונו. הוא צולם כל הזמן בכלוב בחי בר. כך שהחלטתי לשחרר אותו רק כאשר מצאתי שיש לו סיכויים טובים מאוד".
הצבוע המפוספס הינו המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (Hyaenidae) וגְדול הטורפים היבשתיים בישראל. הפסולת שאנו משאירים וזמינות המזון וכמותו ביישובי האדם מושכים בשנים האחרונות את הצבועים מן השטחים הפתוחים אל היישובים. הצבועים למדו להתרגל לקרבת האדם ולאבד את הפחד, והם מתועדים בתדירות הולכת וגדלה בקרבת יישובים, מפעלים ובסיסי צבא, במיוחד במרכז הארץ ובדרומה.