נהר החידקל הוא אחד הנהרות החשובים במזרח התיכון. יחד עם נהר הפרת, איתו הוא מתאחד ויוצר את נהר שט אל-ערב בדרום עיראק, הנשפך אל המפרץ הפרסי, מהווים השניים את הנהרות העתיקים של מסופוטמיה. שני הנהרות הללו מילאו תפקיד חשוב בארצות העתיקות ששכנו לצידם כגון בבל ואשור, ואפילו במקרא ניכרת השפעתם, כשבספר בראשית מוזכר החידקל כשלישי בנהרות גן עדן. אבל היום, בשל ההתחממות הגלובלית הגוברת, נהר החידקל גוסס.
פעילות אנושית ושינויי אקלים חנקו את זרימתו האדירה של החידקל בעיראק. שם, לצד נהר הפרת, הפך את מסופוטמיה לערש הציוויליזציה לפני אלפי שנים. עיראק אולי עשירה בנפט אבל המדינה סובלת מעוני חמור, אחרי עשרות שנות מלחמה ובצורת. כשהיא נפגעת מאסונות טבע שמכים בה זה אחר זה, נמנית עיראק על חמש המדינות החשופות ביותר לשינויי אקלים, כך על פי האו"ם. מאפריל ואילך, הטמפרטורות עולות על 35 מעלות צלזיוס, כשסופות חול עזות צובעות את השמיים בכתום ומכסות את אדמת המדינה מוכת האסונות בשכבת אבק. הטמפרטורות כל כך גבוהות, עד שבשיא הקיץ הן מגיעות עד ל-50 מעלות צלזיוס - קרוב לגבול הסיבולת האנושית - מה שגורם להפסקות חשמל תכופות שמחמירות את תנאי חייהם של מיליונים.
זרם החידקל, שמחבר בין הערים מוסול, בגדד ובצרה, מתייבש בשל סכרים, הממוקמים ברובם במעלה הזרם בטורקיה (משם הוא מתחיל), אך גם כתוצאה מחוסר במשקעים. עיתונאי מטעם סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), נסע לאורך מסלול זרימתו של הנהר בעיראק, בן ה-1,500 ק"מ, מהצפון הכורדי ועד למפרץ בדרום, כדי לתעד את האסון האקולוגי שמאלץ אנשים לשנות את אורח חייהם.
הצפון הכורדי: "פחות מים בכל יום"
זרימתו של נהר החידקל בעיראק מתחיל בהרי כורדיסטן, בגבול בין טורקיה וסוריה, שם מגדלים המקומיים כבשים ותפוחי אדמה. "החיים שלנו תלויים בחידקל", אמר החקלאי פיבו חסן דולמסה, בן ה-41, מהעיירה פאיש ח'בור. "עד לשנתיים-שלוש האחרונות, המים בנהר זרמו במלואם, אך כעת זורמים בו פחות מים בכל יום שעובר".
ממשלת עיראק וחקלאים כורדים מאשימים את טורקיה, ממנה מתחיל לזרום הנהר, על כך שהם עוצרים את זרימת המים לעיראק עם מספר סכרים. לפי הסטטיסטיקה הרשמית שנמדדה במדינה, כמות המים שזרמה לשטחה של עיראק פחתה ל-35% בלבד מהממוצע שלה במאה האחרונה. יחד עם זאת, שגריר טורקיה בעיראק, עלי ריזה גוניי, דרש מעיראק בתגובה להשתמש במים הזמינים בצורה יעילה יותר, זאת בטענה כי המים מבוזבזים ברובם בעיראק. הטענות הללו מבוססות על כך שחקלאים עיראקים נוטים להציף את שדותיהם, כפי שעשו מאז ימי התרבות השומרית העתיקה, במקום להשקות אותם - פעולה שמובילה לבזבוז רב יותר של מים.
מישורים מרכזיים: "מכרנו הכל"
כל מה שנותר מנהר הדיאלא, יובל הפוגש את החידקל ליד הבירה בגדד במישורים המרכזיים, הן שלוליות מים המנקדות את האדמה היבשה. במקרה הזה, הבצורת ייבשה את נתיב המים החיוני לחקלאות באזור. השנה נאלצו הרשויות לצמצם את השטחים המעובדים בעיראק בחצי, מה שמנע מגידול יבולים במחוז דיאלא, שנפגע קשות מהמצב. "נאלץ לוותר על החקלאות ולמכור את החיות שלנו", אמר אבו מהדי, בן ה-42. "נעקרנו בשל המלחמה נגד איראן בשנות ה-80, ועכשיו אנחנו עומדים להיעקר שוב משבר האקלים, שכן האזורים שנפגעו אינם ראויים למחייה". אבו מהדי, חפר באר בעומק של 30 מטרים כדי לנסות ולהשיג מים. "מכרנו את כל רכושנו, אבל זה לא הוביל לשינוי", הסביר אבו מהדי.
הבנק העולמי הזהיר בשנה שעברה שחלק גדול מעיראק צפוי לגורל דומה עד 2050, על ידי עלייה של מעלת צלזיוס אחת וירידה של 10% בכמות המשקעים - מצב שיוביל להפחתה של 20% מכמות המים המתוקים הזמינים. אם אכן התחזיות יתממשו, הרי שכמעט שליש מהשטחים המושקים בעיראק יתייבשו לגמרי. בהקשר זה, נמסר מטעם האו"ם כי מחסור במים שפוגע בחקלאות ובביטחון התזונתי, מהווה מניע עיקרי להגירתם של הכפריים אל השטחים העירוניים. למעשה, יותר מ-3,300 משפחות נעקרו ממרכז ודרום עיראק בשלושת החודשים הראשונים של השנה, רק בשל המצב הסביבתי העגום.
בגדד: שרטונים וזיהום
בקיץ הזה בבגדד, מפלס החידקל ירד כל כך נמוך, עד שמקומיים יכלו לשחק כדורעף באמצע הנהר, כשהמים מגיעים בקושי לגובה מותניהם. המשרד למשאבי המים העיראקי מאשים את הסחף שיצר מעין שרטונים ומביא לזרימה הדלה של הנהר. עד לאחרונה, שלטונות בגדד השתמשו בכלים כבדים כדי לחפור ולמנוע את נזקי הסחף, אולם בשל ההתרחשויות במדינה במרוצת השנים, נוצר קושי כלכלי וקצב העבודה הואט או הופסק לגמרי.
שנים של מלחמה הרסו חלק גדול מתשתיות המים של עיראק, זאת בנוסף לערים רבות, מפעלים, חוות ואפילו בתי חולים, שהשליכו את הפסולת שלהם ישר למימי הנהר. כשמוסיפים לזה את מי הביוב והאשפה שזרמו מבגדד, היישר לחידקל המצטמק, הרי שנוצר זיהום רעיל ומרוכז שמטיל איום הן על מי החידקל והן על בריאות התושבים בעיראק. מדיניות סביבתית לא הייתה בעדיפות גבוהה עבור ממשלות עיראק הנאבקות במשברים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. המודעות האקולוגית נותרה נמוכה גם בקרב הציבור הרחב, כך לדבריו של הפעיל הסביבתי חאג'ר האדי, שטוען כי גם המצב החמור שנוצר על ידי עליית טמפרטורות, ירידה בכמות המשקעים, ירידת מפלס המים וסופות אבק, לא משנה במאומה את המודעות הציבורית.
דרום: מים מלוחים, דקלים מתים
מולה אל-ראשד, חקלאי בן 65, הצביע על מה שהיה בעבר דקלים מוריקים ושופעי חיים, אך כיום קמלו ומתו. "הם צריכים מים! האם כדאי לי לנסות להשקות אותם בכוס מים או עם בקבוק?", שאל בציניות מהולה במרירות. "אין מים מתוקים, אין יותר חיים", אמר החוואי שמתגורר בנקודה שבה מתמזגים נהרות הפרת והחידקל ונשפכים אל המפרץ הפרסי, בסמוך לגבול עם איראן וכווית.
בבצרה הסמוכה - שבעבר כונתה ונציה של המזרח התיכון - רבים מנתיבי המים המדוללים עמוסים באשפה. מצפון, חלק גדול מהביצות המפורסמות של מסופוטמיה - אזור הביצות העצום של "ערביי הביצות" ותרבותם הייחודית - הצטמצמו והפכו למדבר יבש מאז שסדאם חוסיין ייבש אותם בשנות ה-80, כעונש לאנשים שמאכלסים את האזור. עם זאת, איום נוסף משפיע על שט אל-ערב והוא התגברות מליחות המים, אשר גוברת ככל שזרימת הנהר פוחתת, ופוגעת בכך באופן ישיר בחקלאים המקומיים שאומרים כי התפלת המים פוגעת בתשואות היבולים - מגמה שצפויה להחמיר ככל שההתחממות הגלובלית תעלה את גובה פני הים.
אל-ראשד נאלץ לקנות מים ממכליות לטובת משק החי שלו, כשחיות הבר פולשות לאזורים מיושבים בחיפוש אחר מים. "הממשלה שלי לא מספקת לי מים. אני רוצה מים כדי לחיות, אני רוצה לשתול ולגדל יבולים כמו אבותיי", אמר אל-ראשד.
הדלתא של נהר החידקל: מצוקתו של דייג
הדייג נעים חדד בן ה-40, מנווט את דרכו חזרה הביתה כשהשמש שוקעת על מימי השט אל-ערב. "הקדשנו את חיינו לדייג מדור לדור", אמר חדד, כשדבריו מובנים לאור העובדה שעיראק היא מדינה שבה קרפיון בגריל הוא המאכל הלאומי. אבל ההמלחה של המים גובה מחיר כבד ופוגעת בפרנסתו.
בחודש שעבר דיווחו הרשויות המקומיות כי רמות המלח בנהר מצפון לבצרה הגיעו ל-6,800 חלקים למיליון - כמעט פי 7 מהכמות במים מתוקים. חדד לא יכול לעבור לדוג בים מכיוון שהסירה הקטנה שלו לא מתאימה למי המפרץ החמים יותר, שם הוא גם יסתכן בהיתקלות עם שומרי החופים האיראניים והכוויתיים, כך שכל שנותר לו הוא להיות נתון לחסדי הנהרות המתכווצים של עיראק - גורלו קשור לגורלם. "אם מקורות המים הללו יתייבשו, אאבד את כל פרנסתי", אמר חדד בכאב.
השמיים נצבעו כתום בעיראק - גל של סופות חול בעיראק. ריאיון באולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
