אחד המונחים היד ועים בארכיאולוגיה הוא תיארוך. זו פעולה שמתבצעת במגוון שיטות לשם קביעת גילם של שרידים מהעבר. אולם אחד הדברים שלא הצלחנו לגלות בכתבה עם ג'יי רוגסין הוא את גילו של אחד החופרים הוותיקים בירושלים.
"תכתוב שאני בן 52", אומר רוגסין שמגדיר את עצמו כארכיאולוג שדה. הפעם הראשונה שהגיע לישראל כדי לחפור הייתה בשנת 1984, אחרי שהתלהב מתחום הארכיאולוגיה כשקרא על כך בחוברת של אחיו כשעדיין חי בארצות-הברית. מאז, הספיק לעשות עלייה ולחפור בין היתר בקיסריה, ברמת הגולן ובעיקר בירושלים - בגן הלאומי עיר דוד.
הוא מגיע כמעט בכל בוקר על האופניים שלו לחניון גבעתי, שם מתבצעות חפירות בניהול רשות העתיקות ואוניברסיטת תל־אביב. "אני צריך את ההתעמלות הזאת", אומר ג'יי.
ג'יי מספר כי אחרי שקרא על הנושא, ניצת הניצוץ: "אני אוהב לעבוד עם הידיים. זה מצחיק, כי כשהייתי קטן אמא שלי אמרה לי לא ללכלך את הידיים והיום משלמים לי כדי לעשות את זה". מאז שהגיע, רוגסין עבד עם לא מעט ארכיאולוגים בעלי שם כמו אילת מזר, משה כוכבי ודורון בן עמי. "למדתי הרבה", הוא אומר, "אני חושב שאני יודע יותר מהילדים שיש להם תואר בארכיאולוגיה. יודע הרבה, אבל אין לי תעודה. זה הסיפור שלי".
במיוחד, הוא אוהב לעבוד בגן הלאומי עיר דוד בירושלים. "חשוב לי לחפור פה כדי למצוא את השורשים שלי", הוא מסביר, "מצאתי כל מיני תשמישי קדושה יהודיים. אנשים ממשיכים להגיד שלא היינו פה ושסתם שמנו את זה באדמה".
אירועי הימים האחרונים הביאו את ג'יי שעוסק בממצאים מחורבן בית המקדש גם לתהות לגבי ההווה: "מבחינתי תשעה באב השנה, אחרי כל השנים, זה משהו אחר".
כשנשאל על המצב בישראל כיום, מודה ג'יי כי הוא מודאג: "בחורבן בית שני היהודים שהיו בתוך ירושלים היו עם מים, אוכל ותבואה, אבל אנשים בפנים החריבו את האוכל והמים. זה קורה גם עכשיו. אני חי בתוך ההיסטוריה, היסטוריה שאני מקווה שלא תחזור".
בשעות הפנאי שלו ג'יי רוגסין עושה המון דברים בשביל הכיף. הוא חותר בקייאקים ומטפס על סלעים. אבל כשנשאל מה לגבי העתיד שלו, הוא עונה: "אני צריך עוד לחשוב מה אעשה כשאהיה גדול. אני חושב על זה הרבה, אני עוד לא יודע".
