אימפריית קושאן, ששלטה על שטח גדול במרכז אסיה, הייתה מהמשפיעות ביותר בעולם העתיק. צוות מחקר מהמחלקה לבלשנות של אוניברסיטת קלן פענח כעת מערכת כתבים עתיקת יומין, ששופכת אור חדש על ההיסטוריה של האימפריה הקדומה.
מדובר בתעלומה שחוקרים מנסים לפענח כבר כ-70 שנה. התעלומה זכתה לכינוי "כתב קושאני לא ידוע". אבל כעת יש פתרון. במשך תקופה של כמה שנים בחנו סווניה בונמן, ג'ייקוב הלפמן ונטלי קורובזוב תצלומים של כתובות שנמצאו במערות וכן כתבים על קערות וסירי חרס ממדינות שונות במרכז אסיה על מנת לחבר את חלקי הפאזל.
ב-1 במרץ הם הכריזו לראשונה על פענוח חלקי של הכתב הקושאני הלא ידוע בכנס מקוון של האקדמיה למדעים של רפובליקת טג'יקיסטן. נכון להיום, פוענחו כ-60% מהכתבים, בעוד שקבוצת החוקרים עומלת על פענוח הכתבים הנותרים, כשממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Transactions of the Philological Society.
הכתב הקושאני הלא ידוע הוא מערכת כתיבה שהייתה בשימוש בחלקים ממרכז אסיה החל מ-200 לפנה"ס לערך ועד 700 לספירה. הוא יכול להיות קשור הן לעמים הנוודים המוקדמים של הערבה האירואסייתית - שם כולל לרצף של מישורים ורמות המשתרע בין הרי החינגן הגדולים בגבול מונגוליה-מנצ'וריה במזרח, לבין חצי האי קרים במערב - שהשפיעו רבות על הציוויליזציות הנושקות לערבה.
קושאן הייתה ממלכה במרכז אסיה בין המאה ה-1 למאה ה-3. בשיאה, בערך בין השנים 250-105 לספירה, היא השתרעה מטג'יקיסטן ועד מורד עמק נהר הגנגס. את האימפריה יצרו בני שבט קושאן השייכים ליואג'ה, עם שמקורו באזור אגן טארים וגאנסו שבסין.
לבני קושאן היו קשרים דיפלומטיים עם האימפריה הרומית, האימפריה הפרתית, האימפריה הסאסאנית וסין, כאשר בין היתר הייתה האימפריה אחראית להתפשטות הבודהיזם במזרח אסיה, במקביל ליצירת ארכיטקטורה מונומנטלית ויצירות אמנות. עד כה ידועות כמה עשרות כתובות קצרות ברובן, שמקורן לרוב מגיע משטחן של טג'יקיסטן, אפגניסטן ואוזבקיסטן.
קיימת גם כתובת תלת-לשונית ארוכה יותר שנחקקה בסלע ונמצאה על ידי ארכיאולוגים צרפתים בשנות ה-60 באפגניסטן, בגובה של 4,320 מטר על הר קרבאיו (Mount Qarabayu), כ-100 ק"מ דרומית-מערבית לקאבול. מערכת הכתיבה הייתה ידועה מאז שנות ה-50, אך מעולם לא פוענחה בהצלחה. בשנת 2022, נמצאה כתובת דו-לשונית קצרה חצובה על פני סלע בערוץ אלמוסי (Almosi Gorge) שבצפון-מערב טג'יקיסטן, כ-30 ק"מ מעיר הבירה דושנבה.
בנוסף לכתב הקושאני הלא ידוע, זיהוי החוקרים קטע נוסף בשפה הבאקטרית שמוכרת ופוענחה. באקטריה היא אזור עתיק במרכז אסיה, שלו היסטוריה עשירה, במה ששימש לבית עבור תרבויות עתיקות רבות. מיקומה הגאוגרפי האסטרטגי על אם הדרך בין הערבה האירואסייתית להודו, הקנה לבאקטריה מעמד כלכלי חשוב.
בעת העתיקה היא הייתה מרכז לסחר בזהב שנכרה בסיביר והופץ דרכה למערב, כשהשפעתה הכלכלית החשובה הייתה בין המאה ה-6 לפנה"ס למאה ה-6 לספירה. גילוי זה הוביל לניסיונות מחודשים של מספר חוקרים לפענח את כתב היד - ללא תלות זה בזה. בסופו של דבר הצליחו הבלשנים מאוניברסיטת קלן לפענח חלקית את מערכת הכתיבה בשיתוף עם הארכיאולוג הטאג'יקי ד"ר בובומולו בובומולייב, שהיה גורם מרכזי בגילוי ותיעוד הכתובת הדו-לשונית.
הצוות יישם מתודולוגיה המבוססת על האופן שבו פוענחו כתבים לא ידועים בעבר, כגון ההירוגליפים המצריים באמצעות אבן רוזטה, כתב יתדות פרסי עתיק או כתב לינארי B, שהוא הכתב של השפה היוונית העתיקה מיקנית. הודות לתוכן הידוע של הכתובת הדו-לשונית שנמצאה בטג'יקיסטן והכתובת התלת-לשונית מאפגניסטן, הצליחו שלושת החוקרים להסיק מספר מסקנות לגבי סוג הכתיבה והשפה. פריצת הדרך התאפשרה לבסוף בזכות השם המלכותי ומה טאהטו (Vema Takhtu), שהופיע בשני הטקסטים, והתואר "מלך המלכים", שניתן גם כן לזהות בשני הכתבים. בכך, צעד אחר צעד, הצליחו הבלשנים לנתח רצפי תווים נוספים ולקבוע את הערכים הפונטיים של תווים בודדים.
לפי צוות המחקר, הכתב של האימפריה הקושאנית תיעד שפה איראנית תיכונה לא ידועה לחלוטין, שאינה זהה לבאקטרית וגם לא לשפה הידועה כסאקה חוטאנית, אשר דוברה בעבר במערב סין, אך מהווה עמדת ביניים בהתפתחות בין השפות הללו. זו יכולה להיות השפה של האוכלוסייה המיושבת של צפון באקטריה (בחלק משטחה של טג'יקיסטן) או שפתם של עמים נוודים מסוימים, שחיו במקור בצפון-מערב סין. במשך תקופה מסוימת, היא שימשה ככל הנראה כאחת השפות הרשמיות של אימפריית קושאן לצד שפות אחרות כגון באקטרית, שפות הודו-אריות וסנסקריט.
בראייה עתידית, מתכננים החוקרים לצאת למסעות מחקר עתידיים למרכז אסיה, תוך קיום שיתופי פעולה הדוקים עם ארכיאולוגים טג'יקים, שכן צפויים ממצאים חדשים של כתובות נוספות ואתרים פוטנציאליים מבטיחים שכבר אותרו. "הפענוח שביצענו לכתב זה יכול לעזור לשפר את הבנתנו בכלך הנוגע לשפה ולהיסטוריה התרבותית של מרכז אסיה ואימפריית קושאן, בדומה לפענוח ההירוגליפים המצריים או גליפי המאיה, שתרם להבנה מעמיקה של תרבות מצרים העתיקה או המאיה", סיכמה בונמן.