ב-13 ביוני 1938 מכרה אירמה בונדי ארבעה מאובנים למוזיאון הטבע של וינה. את שתי הצדפות ושני האמוניטים מתקופת הקרטיקון - מ-145 מיליון שנה לפני זמננו עד 66 מיליון שנה לפני זמננו - היא קיבלה במתנה מקרוב משפחתה, פריץ אילנר. זה עבד כמהנדס סמוך לעיירה קסטמונו בטורקיה, בעמק הנהר פיליאס-טצ׳י, כ-38 ק"מ דרומית לחוף הים השחור.
משפחות בונדי ואילנר עברו את כל זוועות השואה, מעטים מהן שרדו. פריץ ואשתו ברחו בתחילת 1933 מאוסטריה לצרפת. לקראת עזיבתם נתנו את המאובנים לאירמה. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית המציאות בווינה הפכה בלתי אפשרית ליהודים שעוד נותרו שם, ואירמה מכרה את המאובנים למוזיאון הטבע בבירה האוסטרית. "המכירה הזו נעשתה תחת לחץ עצום ורדיפה, ובוודאי שלא מבחירה חופשית", כתבו לאחרונה במוזיאון הטבע לקרוביהם של פריץ ואירמה שחיים היום בישראל, אחרי שהצליחו לאתר אותם וביקשו להשיב להם את המאובנים.
אירמה בונדי ופריץ אילנר נרצחו לבסוף באושוויץ. במקרים דומים, חפצי אמנות ומדע רבים נותרו באירופה אחרי המלחמה. חלק נבזזו וחלק נמכרו תחת לחץ. בממשלת אוסטריה פועלים כיום להשיב לצאצאים את שנלקח מהם. "דבר לא יכול לתקן את אי-הצדק של העבר", נרשם במכתב ששיגר המוזיאון לבני המשפחה של אירמה ופריץ, "וכמה אבנים אינן יכולות לפצות על הכאב שהמשפחות שלכם עברו. אבל אולי המאובנים האלה יעזרו לשמר את הזיכרון של אירמה בונדי ופריץ אילנר".
חנן ארגוב, תושב ראשון-לציון, הופתע לקבל לאחרונה אימייל מנציג הקהילה היהודית באוסטריה שבישר לו על המאובנים שנמצאו. סבתו, רות, הייתה בתה של אירמה ונפטרה ב-1981. "אנחנו בקושי יודעים על אירמה", חנן אומר, "בעלה, סבא שמואל, היה מספר לנו סיפורים על התקופה שלו בשואה. זה מרגש שפתאום יש לנו קשר עם העבר המשפחתי".
חנן מספר על הפנייה המפתיעה מאוסטריה: "קיבלנו הודעה ממישהו בשם מתיאס שאמר שיש לו מאובנים ששייכים להורים שנמצאים במוזיאון הטבע בווינה. משום שלפי החוק ברור שזה שייך למשפחה שלנו, הוא רוצה לדעת מה אנחנו רוצים לעשות בקשר לזה. כשמקבלים הודעה כזו חושבים קודם כל מה הקונץ פה. אבל אחרי הטלפון משגרירות אוסטריה הבנו שיש פה משהו. חיפשנו מקום שניתן יהיה להשאיל לו את המאובנים, והם נמצאים במוזיאון הטבע בתל־אביב".
ד"ר עמרי ברונשטיין, אוצר באוסף חסרי החוליות במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב, שהה כמה שנים במוזיאון בווינה במסגרת פוסט-דוקטורט. "ממשלת אוסטריה פנתה למוזיאון והודיעה שעליו להשיב את המאובנים למשפחות", הוא מספר, "המוזיאון כמובן שיתף פעולה והחל בתהליך של איתור המשפחה. בכלל, איתרו נכדים ונינים שאפילו לא הכירו את הסיפורים. לקחו מהמשפחות האלה הרבה, והן בוודאי שלא חשבו על המאובנים. ברגע שמוזיאון הטבע בתל-אביב נכנס לעניין בכל הכוח, זה התקדם. למאובנים האלה יש ערך מדעי, תרבותי והיסטורי. הם נכס".
ד״ר דניאלה בר יוסף, מנהלת אוסף המאובנים במוזיאון, הוסיפה כי הם הופתעו לקבל פניה משגרירות אוסטריה בישראל להעברת מספר מאובנים למוזיאון. "מרגשת מאד העובדה שצוות המוזיאון בווינה החליטו שיש להשיב את הרכוש להשיב לבעלים, והם עשו כל מאמץ כולל פניה לקהילה היהודית בווינה כדי לברר מי היורשים", היא אמרה. "המאובנים, שחלקם בונים את הסלעים עליהם אנו חיים, מייצגים בעלי חיים שנכחדו. אלה מלמדים אותנו על ההיסטוריה של כדור הארץ, על השינויים שחלו במהלך ההתפתחות של בעלי החיים והצמחים בכדור הארץ, מאפשרים לנו להתוודע ולשחזר את השינויים האקלימיים שחלו עם הזמן ולקבוע את התאריכים של שכבות גיאולוגיות מסוימות. באמצעות המאובנים אנחנו נוכל לשחזר איזו סביבה הייתה במקום שהם נמצאו ואילו חיים היו שם. כל זה הוא חלק מהרצף של השינויים האבולוציוניים שקרו בשנות קיומו של כדור הארץ".
