היום (ו') נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ינאם בוועידת האקלים ה-28 של האו"ם (COP-28) בדובאי, ובעיקר ינצל את האירוע העולמי לרצף פגישות מדיניות לאחר המתקפה הרצחנית של החמאס והג'יהאד האסלאמי בנגב המערבי והמלחמה שפרצה בעקבותיה.
פסגת האקלים, שתהיה השנה הגדולה מאי פעם, מתקיימת לאחר שהשנה האחרונה הייתה השנה החמה בהיסטוריה, משבר האקלים על מופעיו השונים הסלים ונהיה אלים יותר בעולם כולו, והמציאות הקדימה את כל התחזיות. עם זאת, הוועידה, שבראשה עומד סולטן אל-ג'אבר, שר התעשייה והטכנולוגיה של איחוד האמירויות ומנכ"ל חברת הנפט הלאומית של אבו-דאבי, מתקיימת בצל שימוש גובר בדלקים מאובנים ומזהמים ולצד סבסוד גבוה של דלקים מאובנים על ידי מדינות העולם.
משבר האקלים צפוי להשית על מדינת ישראל מחירים כבדים, כאשר כבר היום אנחנו מתחממים מהר יותר מהקצב הממוצע העולמי, ביבשה ובים. שינויי האקלים בישראל מתבטאים בעיקר בגלי חום ממושכים וקיצוניים, בהפחתה ובשינויי בזמן ובמקום של פיזור המשקעים, אך גם בשינויי במגוון המינים, והם צפויים להשפיע על משק האנרגיה ועל ביטחון המזון המקומי וכן על הביטחון הלאומי.
בתוך כך, הנגב המערבי, שמקיף כ-44% משטחי החקלאות בישראל, וביניהם גידולי שדה, פרדסים, רפתות ולולים, ומספק כ-70-50 אחוזים מהירקות הנצרכים בשוק המקומי, יצטרך להתמודד בשנים הבאות עם סוגיות אקלימיות והשפעתן על סוג ותנובת הגידולים. לכן, דווקא בימים אלו, שלצד הכאב והדאגה לחטופים, למפונים ולמשפחות השכולות, אנחנו מתחילים לקדם את התחדשות ואת בניית החוסן באזור מחדש, חייבים לקחת בחשבון גם את המשבר האקולוגי-אקלימי.
לאורך שנים ארוכות מדינת ישראל לא היישירה עיניים לאיומים ולאתגרים שהמשבר האקולוגי-אקלימי מציב בפני האנושות, וכן להזדמנויות שהמשבר מביא לפתחנו. לא השכלנו לקדם אנרגיה סולארית עם אגירה, תחבורה ציבורית ותחבורה חשמלית, בנייה ירוקה ועוד, ובד בבד לא נערכנו לשינויי האקלים, מגלי חום ושריפות ועד לסופות והצפות.
אבל עכשיו, כשהקונספציות קרסו, וכשהספירה התחילה מחדש, יש הזדמנות גדולה לבנות בנגב המערבי חוסן בר-קיימא, המשלב היבטים חברתיים, כלכליים וסביבתיים, ולהיערך לאיומים העתידיים באזור, או במילים פשוטות לבנות מחדש בצורה טובה יותר (Build Back Better).
כדי לעשות כן יש חשיבות להסתכל על הפרויקטים והתהליכים במבט על ולייצר כמה שיותר חיבורים. כך לדוגמה, בו-בזמן שמקדמים חקלאות מקיימת או מדייקת – חקלאות המשלבת ידע, כלים וטכנולוגיות, שעיקרם שימוש מושכל במשאבים והפחתת בזבוז מזון, יש לחבר בין מזון (קרקע), מים ואנרגיה, למשל להקים שדות חקלאיים בדו-שימוש עם ייצור אנרגיה סולארית, ומצד שני לייצר אנרגיה מהפסולת החקלאית שהיום נשרפת וגורמת לזיהום, להשתמש במים קולחין מושבים ולקצור מי גשם ולאגם מי שיטפונות. את כל אלו צריך גם לחבר עם תחבורה, תיירות ועוד ועוד.
דוגמה נוספת היא הקמת מיקרו-גריד ורשת חכמה באזור, המחברת בין יצרנים וצרכנים, המחוברים בתקשורת מהירה ודו-כיוונית, ומאפשרת התאמה בין צריכה לייצור. בנוסף, את המבנים, הפרטיים והציבוריים, והתשתיות, חשוב לבנות בצורה דלת פחמן ומאופסת אנרגיה, עם אנרגיה סולארית ואגירה, ולשלב אלמנטים של כלכלה מעגלית ומחזור פסולת בניין. כמו כן, חשוב להתמקד בפתרונות מקומיים, מהנגב המערבי או ממדינת ישראל, כחלק ממנגנון של כלכלה מקומית ובת-קיימא, ולקדם יזמות וחדשנות.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהיבט נוסף ואקוטי מבחינה סביבתית ואקלימית הוא התייחסות לנגב המערבי בכללותו, ולא רק לחבל תקומה, כי הרי אי אפשר לדבר על מיקרו-גריד או על תחבורה או על ניהול פסולת ברצועה צרה ולא בראיה מרחבית.
אם נשיא המדינה, שמייצג אותנו בוועידת האקלים של האו"ם, יצליח לשכנע את ממשלת ישראל, שלסביבה ולשינויי אקלים אין גבולות ושהם לא מבדילים בין דת, גזע ומין, ולכן עלינו להסתכל מעבר ל-7 ק"מ, בראייה רחבה, מפוקחת ומפוכחת, על המרחב כולו, אולי נצליח לייצר כן באמת משהו חדש וטוב יותר. המשבר האקולוגי-אקלימי הוא הזדמנות לזכור את העבר ולהסתכל אל העתיד, ואולי דווקא ההתחדשות של הנגב המערבי תהיה הזרז לקדם את הנושא במדינת ישראל כולה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
