הודעת דוברות קצרה ונסתרת, כמעט לא חשובה, שפרסם המשרד להגנת הסביבה רגע אחרי הסערה שפקדה את ישראל בתחילת השבוע, ורגע לפני השבעת הממשלה החדשה וסיום הקדנציה של השרה היוצאת, תמר זנדברג, מציגה מבלי להתכוון סוף פואטי לקדנציה כולה. "שתי ספינות פיקוח של המשרד להגנת הסביבה שעגנו בנמל קצא"א באשקלון, נפגעו הלילה בשל הסערה. לאור הסערה העזה והגלים, נקרעו חבלי הקשירה למזח והספינות נטרקו בסלעים הסמוכים. כתוצאה מכך, נפגעה התחתית והספינות שקעו בעומק של כ-2.5 מטרים. ספינה אחת נמשתה מן המים ונערכים למשיית הספינה השנייה. לא נראו כתמי דלק ולא נגרם נזק לסביבה". זהו לכאורה דיווח לקוני, לא יותר, אבל בפועל הוא מקפל בתוכו את כל התורה כולה: המשרד להגנת הסביבה לא ערוך למשבר האקלים שעליו הוא אמון, והספינות שצריכות לפקח גם על קצא"א עוגנות בנמל של קצא"א.
המשרד להגנת הסביבה הוא זה שאחראי על "שמירה על הסביבה ועל בריאות הציבור באמצעות קידום חוקים, תקנות ותקנים ופיקוח על יישומם ואכיפתם", "בתחומי האחריות של המשרד: טיפול באיכות האוויר, ניהול הפסולת, פיקוח על חומרים מסוכנים, הגנת משאבי הטבע והסביבה הימית ועוד". אבל הקדנציה הקצרה של תמר זנדברג במשרד לא ממש עסקה בכל אלו, והשרה לשעבר אפילו נמנעה מלדבר או לעסוק בפליטות, בזיהום אוויר ובחריגות ממפעלי התעשייה במפרץ חיפה, באזור התעשייה נשר רמלה, באשדוד, באשקלון ובנגב. זאת ועוד, גם בהנהגתה המשרד לא עשה די בתחום הפיקוח והאכיפה הסביבתיים, תופעה שמבקר המדינה הצביעה עליה לא פעם עוד לפני כניסת זנדברג לתפקיד. למעשה, בתחום הזה נשאר מעין סטטוס קו, או יותר נכון "שקט תעשייתי", וזנדברג, שבאופוזיציה הייתה לא פעם כאחרונת פעילי הסביבה, לא עשתה כמעט כלום ממה שדרשה אז כשהגיעה לפוזיציה.
גם במקרים הספורים שזנדברג בכל זאת עסקה בסוגיות סביבתיות מקומיות: כריית הפוספטים בנגב, זיהום האוויר בתחנה המרכזית בתל אביב והמאבק נגד התוכנית של קצא"א להרחבת תעבורת הנפט דרך ישראל, נשארנו לבסוף בעיקר עם הצהרות וכותרות. לדוגמה, הדיון המתמשך על כריית הפוספטים בשדה בריר שבנגב, שזנדברג ביקשה ובצדק להרחיבו לדיון על "מדניות כריית הפוספט בישראל", בהיבטים סביבתיים, כלכליים ולחברתיים, לא הוביל לשום שינוי מהותי. יתרה מכך, דוח שהכין המשרד בנושא, עסק בעיקר בסוגיות כלכליות וחברתיות ושכח את הסוגיות הסביבתיות, ולמעשה הכשיר שוב את הכרייה במקום. נכון, במכתב הנלווה לדוח, שזנדברג שלחה למזכיר הממשלה בשלהי הקדנציה שלה ולאחר שהודיעה על פרישה מפוליטיקה, היא חזרה ופירטה את משנתה האקלימית והסביבתית הישנה והתריעה כי אין שום הגיון סביבתי, כלכלי וחברתי לכרייה בשדה בריר. אבל המכתב הזה הוא עוד דוגמא שמאפיינת את הקדנציה של זנדברג, דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
אפילו ההכרזה של זנדברג על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כאזור מוכה זיהום אוויר קרתה רק לאחר שעמותת אדם טבע ודין לקחה את המשרד והשרה לבית המשפט, ואחרי שהם גררו רגליים וניצלו כל סעיף בחוק כדי לדחות את הקץ. נכון, לבסוף יש החלטה ויש הכרזה חשובה, וחשוב לברך על כך, אבל בשטח נושבות רוחות אחרות והמשרד להגנת הסביבה לא ממש להוט לקיום הצו מול ראש העיר תל אביב ומשרד התחבורה.
גם המאבק של זנדברג ושל מנכ"לית המשרד, גלית כהן, נגד ההסכם של קצא"א ורד-מד מהאמירויות להפוך את ישראל לצינור נפט מהאמירויות לאירופה, תוך סיכון הסביבה הימית במפרץ אילת ובאשקלון והסביבה היבשתית לאורך הצינור שחוצה את הערבה והנגב, נותר בעיקר ניצחון תודעתי ולא יותר. למעשה הסיפור האמיתי הוא שארגוני הסביבה, שנאבקים נגד ההסכם על הסכנות הגלומות בו, הגישו עתירה בנושא נגד המדינה לבית המשפט, בבקשה לבטל את ההסכם. בהמשך הם משכו את העתירה בעצת בית המשפט, אחרי שהממשלה והמשרד להגנת הסביבה לא ממש עצרו את ההסכם אבל הצהירו על יישום עיקרון של "אפס תוספת סיכון", עיקרון שיצטרך עוד לעמוד במבחן הזמן ובמבחן בית המשפט, וזה לא יהיה פשוט. והנה, צחוק הגורל, עכשיו אנחנו מגלים שספינות הפיקוח המעטות של המשרד, שצריכות לעמוד גם מול קצא"א, עוגנות בנמל של אותה קצא"א.
גם בגזרת ניהול הפסולת לא קרו יותר מדי דברים בשטח בשנה האחרונה, למרות שעם כניסתה לתפקיד זנדברג אימצה את התוכנית האסטרטגית שעשתה בנושא קודמתה, ח"כ גילה גמליאל. על כן בקצב הזה לא נראה שהמשרד יצליח לעמוד ביעד שעמד במרכז התוכנית: מעבר ממצב של 80% הטמנה ו-20% מחזור כיום למצב של 20% הטמנה ו-80% מחזור בשנת 2030.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאם כן, מה כן אפיין את הקדנציה של זנדברג במשרד, וכאמור דחק את נושאי היום יום הבוערים? בעיקר הדיבור והפעילות בתחום משבר האקלים. זנדברג, שזיהתה את משבר האקלים כאיום מרכזי על האנושות, רצתה כבר בתחילת הקדנציה להיות שרת הסביבה והאקלים, ודחפה את הממשלה היוצאת להקצות תקציבים שונים להפחתת פליטות (מיטגציה) והיערכות לשינויי האקלים (אדפטציה). היא אף עיבתה את התחום ואת כוח האדם שיעסוק בתחום במשרד. אבל מעבר לעובדה שקל יותר לזרום עם הזרם ולהבטיח הבטחות לשנת 2050, מעבר לאופק הפוליטי, הרי שבפועל חוק האקלים שזנדברג קידמה בכל כוחה הוגש כשהוא מלא חורים, חוסרים ופערים, ואולי היה עדיף לא להגישו בכלל. בתוך כך, המנהלת הלאומית להיערכות לשינויי האקלים שהמשרד עומד בראשה, לא ממש קידמה את התוכנית הלאומית בתחום ולא הוציאה דוח על התקדמות המדינה, כלומר עולם כמנהגו נוהג. יתרה מכך, כפי שאתם יכולים לקרוא בהודעת הדוברות, המשרד שאמון על ההיערכות לשינויי האקלים לא השכיל ולא הצליח להתמודד עם הסערה האחרונה, שהייתה צפויה, ואת המחיר, ולא רק של תיקון והשמשת שתי הספינות שנפגעו, כולנו נשלם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
