השאלה כיצד התפתחה תנועת בני האדם מאב קדמון הולך על ארבע נותרה מזה שנים כתעלומה בלתי פתורה. מחקרים קודמים ותיעוד מאובנים טרם הצליחו לשחזר את השלבים האבולוציוניים המוקדמים שהובילו לדו-רגליות האנושית. כעת, מחקר חדש, שבו נבחנו גולגולות של לופנגפיתקוס (Lufengpithecus) - קוף מאובן בן 6 מיליון שנים - שופך אור על מקורות התנועה הדו-רגלית באמצעות שיטה חדשה: ניתוח אזור האוזן הפנימית הגרמית שלו בעזרת סריקת CT תלת-ממדית.
"לתעלות החצי-מעגליות, הממוקמות בגולגולת בין המוח שלנו לאוזן החיצונית, יש תפקיד מכריע בשמירה על איזון הגוף והתמצאות במרחב", הסביר ינאן ז'אנג, דוקטורנט במכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של בעלי חוליות באקדמיה הסינית למדעים (IVPP) והמחבר הראשי של המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת The Innovation.
לדבריו, הגודל והצורה של התעלות החצי-מעגליות מתואמים עם האופן שבו יונקים, כולל קופי אדם ובני אדם, נעים בסביבתם. באמצעות טכנולוגיות הדמיה מודרניות, הצליחו החוקרים לדמות את המבנה הפנימי של גולגולות מאובנים וללמוד את הפרטים האנטומיים של התעלות החצי-מעגליות, ובכך חשפו כיצד נעו יונקים שנכחדו מהעולם.
"המחקר שלנו מצביע על אבולוציה תלת-שלבית של דו-רגליות אנושית. ראשית, הקופים המוקדמים ביותר נעו בין העצים בסגנון דומה לזה של הגיבונים שחיים באסיה כיום. שנית, האב הקדמון המשותף האחרון של קופי אדם ובני אדם היה דומה ברפרטואר התנועתי שלו ללופנגפיתקוס, באמצעות שילוב של טיפוס, היתלות, דו-רגליות על עצים ותנועת ארבע גפיים על הקרקע. מתוך הרפרטואר התנועתי הקדמוני הרחב הזה התפתחה הדו-רגליות האנושית", אמר פרופ' טרי הריסון, אנתרופולוג מאוניברסיטת ניו יורק ואחד ממחברי המחקר.
רוב המחקרים על האבולוציה של תנועת הקופים התמקדו בהשוואות של עצמות הגפיים, הכתפיים, האגן ועמוד השדרה והאופן שבו הן קשורות לתנועתיות השונה בקרב קופי אדם ובני אדם, אך לא הצליחו להביא להשלמת הפאזל של מקור הדו-רגליות האנושית. הגולגולות של לופנגפיתקוס - שהתגלו בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת במחוז יונאן שבסין - סיפקו הזדמנות להתייחס, בדרכים חדשות, לשאלות שנותרו ללא מענה על התפתחות התנועה.
כדי לחקור טוב יותר את אזור התעלות החצי-מעגליות העדינות, צוות המחקר - שכלל גם עמיתים ממכון יונאן לשרידים תרבותיים וארכיאולוגיה (YICRA) - השתמש בטכנולוגיות סריקה תלת-ממדיות לשם יצירת שחזור וירטואלי שלהן. לאחר מכן, השוו החוקרים את הסריקות הללו לאלו שנאספו מקופים חיים ומאובנים אחרים ובני אדם מאסיה, אירופה ואפריקה.
"הניתוחים שלנו מראים כי קופי אדם מוקדמים חלקו רפרטואר תנועתי שהיווה אב קדמון לדו-רגליות האנושית", אמר פרופ' שייג'ון ני מהמכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של בעלי חוליות באקדמיה הסינית למדעים, שהיה ממובילי המחקר. "נראה שהאוזן הפנימית מספקת תיעוד ייחודי של ההיסטוריה האבולוציונית של תנועת הקופים, אשר מציעה אלטרנטיבה שלא תסולא בפז לחקר השלד הפוסט-גולגולתי. תנועתם של רוב הקופים המאובנים ואבותיהם הקדמונים נמצאת בין זו של גיבונים לזו של קופים אפריקנים. השושלת האנושית התפצלה ממשפחת ההומינידיים בשלב מאוחר יותר, עם רכישת התנועה הדו-רגלית, כפי שניתן לראות בקרב האוסטרלופיתקוס (Australopithecus), קרוב משפחה אנושי מוקדם מאפריקה", הוסיף פרופ' ני.
על ידי חקר קצב השינוי האבולוציוני במבנה הגרמי, צוות המחקר הבינלאומי הציע כי ייתכן ששינויי האקלים היוו זרז סביבתי חשוב בקידום הגיוון התנועתי של קופי אדם ובני אדם. "טמפרטורות עולמיות קרירות יותר, הקשורות להצטברות של יריעות קרח בחצי הכדור הצפוני לפני כ-3.2 מיליון שנים, מתכתבות עם עלייה בקצב האבולוציוני של הקוף ושל התנועה האנושית", אמר פרופ' הריסון.
