בסביבות שנת 750 לספירה החלו להופיע בחופי אירופה ספינות מסוג חדש, שהתמודדו בהצלחה עם הזרמים של הים הצפוני ושל האוקיינוס האטלנטי. בספינות האלו שטו הוויקינגים מנמלי הבית שלהם בסקנדינביה אל כל רחבי היבשת, ואף מערבה לגרינלנד ולצפון אמריקה. במשך כ-300 שנה הם סחרו עם תושבי הארצות שאליהן הגיעו, ובמקרים אחרים פשטו על כפריהם, רצחו וגנבו. הם הקימו גם יישובים משלהם, הגדולים שבהם באיסלנד ובגרינלנד.
רוב המידע שלנו על הוויקינגים מגיע מכתבים של בני התקופה ומאתרים ארכיאולוגיים. כעת, מחקר גנטי מקיף נותן לנו מידע רב נוסף על יורדי הים האלו, ועל מסעותיהם ברחבי אירופה. בין השאר, גילו החוקרים כי ויקינגים מאזורים שונים של סקנדינביה יישבו אזורים שונים וסחרו עמם, וכי בין הוויקינגים היו גם כאלו שמוצאם כלל לא היה מסקנדינביה.
להביא את המשפחה
צוות חוקרים בינלאומי אסף לצורך המחקר חומר גנטי מקבריהם של מאות אנשים, מאוקראינה במזרח ועד גרינלנד במערב ואיטליה בדרום. רובם היו אנשים שחיו בתקופה הוויקינגית (1050-750 לספירה), אך החוקרים סקרו גם אנשים שחיו לפני תקופה זו ואחריה, לשם השוואה. "הלכנו לכל מקום שבו יכולנו למצוא קשר כלשהו לוויקינגים", אמר מוביל המחקר אֶסְקֶה וילרסלב (Willerslev) מאוניברסיטת קיימברידג' ואוניברסיטת קופנהגן, לכתב העת Science. בסופו של דבר הצליחו החוקרים לקבוע את רצף הגֵנום של 422 אנשים, והשוו אותם לרצפים שנמצאו במחקרים קודמים, של אנשים החיים כיום ושל כאלו שחיו בתקופות שונות בעבר.
המחקר הגנטי חשף פרטים שאי אפשר למצוא בצורה אחרת. לדוגמה, על החוף באסטוניה נמצא אתר שבו קבורים 41 איש, בקבורה ויקינגית אופיינית – בתוך סירות, עם כלי נשק ויקינגיים. ייתכן שמותם היה תוצאה של ניסיון פשיטה כושל על כפר סמוך. החוקרים קבעו את רצף הגנום של 34 מהם, ומצאו שכולם הגיעו משבדיה, ארבעה מהם היו אחים, ואדם נוסף היה קרוב משפחה רחוק יותר שלהם. הממצא הזה מרמז על כך שהחבורות שיצאו למסעות הסחר והפשיטה של הוויקינגים היו מורכבות, לפחות בחלק מהמקרים, מאנשים שהגיעו מאותו אזור וכללו קרובי משפחה.
לפי הסיפורים, אמר וילרסלב, "ראש השבט הוויקינגי היה מגייס את הלוחמים החזקים ביותר מכל השבטים והקהילות באזור, כדי שיצטרפו אליו לפשיטה. אבל לפחות חמישה ויקינגים בקבר הזה הם קרובי משפחה. אז אולי מה שהם עשו זה פשוט להביא איתם את המשפחה".
השבדים מזרחה, הנורבגים מערבה
בעזרת הגנטיקה החוקרים גם יכלו לקבוע מהיכן הגיעו הוויקינגים שעצמותיהם נמצאו בפולין, באנגליה או בפינלנד. הם גילו כי יורדי הים שיצאו מחופי האזור שהיום הוא שוודיה שטו בעיקר מזרחה, לעבר המדינות הבלטיות – אסטוניה, לטביה וליטא – וגם לפולין. הם כיוונו את ספינותיהם אל הנהרות ונכנסו כך אל עומקה של רוסיה ועד לאוקראינה. הוויקינגים מאזור דנמרק, לעומתם, שטו בעיקר מערבה, אל חופי האיים הבריטיים. כאן הממצאים הגנטיים מחזקים את הממצאים ממקורות אחרים, שכן מחקרים קודמים כבר הראו שהוויקינגים הותירו באנגליה מקומות עם שמות דניים ואף אנשים עם שמות משפחה ממקור דני. עם זאת, גנים של דנים נמצאו גם בשלדים של ויקינגים מרוסיה, כך שהחלוקה בין הדנים לשוודים לא הייתה מוחלטת.
לבסוף, הוויקינגים הנורבגים הרחיקו יותר מכולם: הם שטו מערבה לאיים בצפון האוקיינוס האטלנטי, ויישבו את אירלנד, את איסלנד, ולאחר מכן את גרינלנד, הסמוכה יותר ליבשת אמריקה. "אלו פרטים שאי אפשר היה לבסס בהסתמך רק על ארכיאולוגיה", אמר ווילרסלב. סביר להניח שהנורבגים היו גם אלו שהגיעו לצפון אמריקה, אך האתרים הוויקינגיים המעטים שנמצאו שם לא כוללים עצמות, ולכן אין לנו כל מידע גנטי הקשור להם.
בסקנדינביה עצמה, המחקר מראה שהשוודים, הדנים והנורבגים נטו לא להתערבב ביניהם, חוץ מבכמה ערי חוף שהיו מרכזי סחר הומים, ומשכו אנשים מכל האזור. "אולי הם היו אויבים, ואולי יש הסבר אחר לכך", אמר אשוט מרגריאן (Margaryan), אחד מהחוקרים החתומים על המאמר. "אנחנו פשוט לא יודעים".
המסורת הגנטית של הוויקינגים
מסעותיהם של הוויקינגים השאירו את חותמם בגנטיקה של תושבי המקומות אליהם הגיעו, אלף שנה ויותר לאחר מכן. החוקרים הראו שלחלק קטן מתושבי פולין היום, עד כחמישה אחוז מהם, יש אבות סקנדינביים. הם חיפשו אחר גנים סקנדינביים גם אצל תושבי אנגליה, אך משום שמוצאם של רבים מהאנגלים הוא בשבטים גרמאניים, הקרובים מאוד לעם הדני, קשה היה לקבוע לכמה מהם היו אבות ויקינגים. בכל מקרה, אומרים החוקרים, שיעורם של אנשים הנושאים גנים של ויקינגים לא עולה על ששה אחוזים מהאוכלוסייה כיום.
לוויקינגים יצא שם של ברברים הפושטים על כפרים שלווים, רוצחים, הורסים ואונסים. המוניטין הזה יכול להוביל אותנו לחשוב שאותם גנים ויקינגים מצאו את דרכם לאוכלוסייה המקומית רק, או לפחות בעיקר, דרך אונס. אבל ייתכן מאוד שהאמת היא אחרת. הנזיר האנגלי בן המאה ה-13 ג'ון מוולינגפורד (Wallingford) הסביר שהוויקינגים הציבו סכנה מוחשית לצניעותן של הנשים האנגליות, בשל מנהגיהם המשונים: "הדנים, הודות למנהגם לסרק את שערם כל יום, להתרחץ כל שבת, ולהחליף את בגדיהם לעתים קרובות... איימו על מידותיהן הטובות של הנשים הנשואות, ושכנעו את הבנות של אנשי האצולה להיות להן לפילגשים".
המחקר הנוכחי לא יכול לתת לנו מידע על טיב היחסים בין הוויקינגים והנשים האנגליות או הפולניות, אבל הוא כן יכול לשפוך אור על השיער של יורדי הים (שאותו הם הקפידו כל כך לסרק כל יום!). בניגוד למה שהיינו מצפים, רבים מהוויקינגים שהחומר הגנטי שלהם נבחן לא היו בלונדינים, אלא בעלי שיער שחור.
ויקינגים זה תרבות, לא גנים
לא רק שהוויקינגים לא נראו בדיוק כמו שתיארנו לעצמנו – מהמחקר עולה שחלקם לא היו סקנדינבים. בזמן שהוויקינגים התפשטו ברחבי אירופה ומעבר לה, אנשים ממדינות אחרות עשו את דרכם למדינות הצפוניות. חמישה אנשים שנקברו כוויקינגים בסקנדינביה היו סקנדינבים רק למחצה, ונראה שאחד מהוריהם היה מסקוטלנד או מאירלנד. לעומת זאת, בסקוטלנד התגלה קבר ויקינגי, שהקבור בו לא היה סקנדינבי כלל. "החרבות והסמלים שנמצאו שם אופייניים לתרבות הוויקינגית", אמר וילרסלב, "אבל מבחינה גנטית, לאדם שבקבר אין שום דבר משותף עם הוויקינגים. זו דוגמה לכך שקהילות מסוימות אימצו את התרבות הוויקינגית".
בהתיישבות הוויקינגית בגרינלנד נמצאו, לצד אנשים ממוצא נורווגי, גם אנשים – ובעיקר נשים – שהגיעו מהאיים הבריטיים. גם שם, הקבורה הייתה ויקינגית לחלוטין. לנשים, אמרה ייטה ארנבורג (Arneborg), אחת מצוות החוקרים, "היו גנים בריטיים, אבל לא ניתן לראות זאת בממצאים הארכיאולוגיים".
לעומת זאת, אין שום ראיה לכך שהוויקינגים תרמו מהגנים שלהם לאוכלוסייה המקומית של אינואיטים בגרינלנד, או שגנים של אינואיטים נמצאים אצל סקנדינבים בני ימינו. אם היו חילופי גנים ביניהם, אומרים החוקרים, הם היו כנראה נדירים מאוד. גם ממצא זה מתיישב עם מה שאנחנו יודעים מהאתרים הארכיאולוגיים – נראה שבין האוכלוסיות שררו יחסי איבה, והוויקינגים נמנעו מלאמץ את הטכנולוגיות האינואיטיות, למרות שאלו התאימו יותר לסביבה ולאקלים. חוקרים רבים סבורים שעובדה זו תרמה לכך שההתיישבות הוויקינגית בגרינלנד לא החזיקה מעמד, והוויקינגים האחרונים מתו או עזבו את האי כמה מאות שנים מאוחר יותר, בעוד האינואיטים שגשגו שם.
הגנים האנגלים והסקוטים שנמצאו במחקר מראים, בפעם הראשונה, שהתרבות הוויקינגית לא הייתה שמורה לסקנדינבים בלבד. "הזהויות האלו אינן גנטיות או אתניות, הן חברתיות", הסבירה קאט יארמן (Jarman), ארכיאולוגית נורווגית שלא הייתה מעורבת במחקר. "התוצאות משנות את התפיסה של מי הוויקינגים היו", סיכם וילרסלב. "צריך יהיה לעדכן את ספרי ההיסטוריה".
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
