(צילום: חגי דקל)
האם גלקסיית שביל החלב היא מקום הרבה יותר רטוב ממה שחשבנו? אסטרונומים גילו באמצעות ניתוח חדש של כוכבי לכת, המקיפים ננסים אדומים, כי ייתכן שקיימת אוכלוסייה שלמה של "עולמות מים", כלומר כוכבי לכת עם יותר מ-50% מים. לשם השוואה, 70% משטחו של כדור הארץ מכוסה במים.
אבל לא כל העולמות האלו צפויים להיות מכוסים באוקיינוסים, מדענים מצפים שעבור רבים מהם, המים יהיו בכיוון של מינרלים נוזליים. עם זאת, לממצאים האלה עשויות להיות השלכות על החיפוש שלנו אחר חיים מחוץ למערכת השמש.
אסטרונום מאוניברסיטת שיקגו סיפר: "זו הייתה הפתעה לראות עדויות לכל כך הרבה עולמות עם מים, ויש לכך השלכות עצומות"
ובחזרה לכדור הארץ. חוש ריח מפותח ללא ספק יכול להיות יתרון חשוב בחיי היום יום שלנו, בין אם להימנע מחלב מקולקל או להחליף חיתול לילד.
במקרה של ג'וי מילן, מדובר בהרבה יותר מזה. האישה בת ה-72 מסקוטלנד מסוגלת להריח פרקינסון, והיא עוזרת למדענים לפתח בדיקות שיסייעו לאנשים עם מצבים נוירולוגים בעייתיים.
חוש הריח הרגיש שלה הוא למעשה בעיה פיזיולוגית בפני עצמה, הגורמת למצב נדיר שבו יש לה חוש ריח מוגבר. למשל, היא שמה לב שבעלה המנוח החל להריח שונה כשהיה בן 33 - 12 שנים לפני שאובחן כחולה פרקינסון. היא למעשה מריחה את מה שמופרש מחלקים במוח שנפגעים בהדרגה.
מילן כשלעצמה עוררה עניין רב בקרב מדענים בעולם, שרצו לחקור מה היא כבר יכולה להריח והאם אפשר לעזור לאנשים אחרים. לאחרונה, נרשמה באוניבריסטת מנצ'סטר פריצת דרך על ידי פיתוח מבחן שיכול לזהות אנשים עם פרקינסון באמצעות צמר גפן שמעבירים על העורף, ונעזרו בין היתר בג'וי מילן, עם סדרת ניסויים מגניבים בה נדרשה לזהות חולי פרקינסון דרך הרחה של החולצות שלהם.
כבר ב-2019 אותם חוקרים הודיעו שהם זיהו מולקולות הקשורות למחלה, שנמצאות על העור - וכעת פיתחו בדיקה המסתמכת על המידע הזה. באשר לג'וי, חוש ריח מפותח יכול להיות גם קללה, לדבריה. היא לא יכולה ללכת לסופרמרקט כשיש הרבה אנשים בגלל ריחות, אבל מצד שני היא זוכה להציל חיי אדם - ואלו חדשות מדהימות.
ולסיום, מה עומד מאחורי סרטון השימפנזים המתופפים? חוקרים שעקבו אחר החיה ביערות הגשם של אוגנדה גילו ששימפנזים משאירים אחריהם מסרים באמצעות "תיפוף ייחודי" על עצים.
המדענים טוענים שמקצבי הנקישות שלהם מאפשרים לשלוח מידע למרחקים ארוכים, ולחשוף מי נמצא איפה ומה הוא עושה. המשטחים הם בעיקר שורשי עץ ענקיים, עליהם הם מתופפים באמצעות הרגליים והידיים, כך התיפוף יוצר הד חזק שפועם ועובר ביער.
זו לא רק פרקטיקה שמסייעת לקהילת השימפנזים, אלא גם למדענים העוקבים אחריהם: "זו הייתה דרך מצוינת למצוא את הפרטים שחיפשנו, יכולנו לזהות מי מתופף, כשזה משתנה בין קצב קבוע כמו רוק או מקצבים משתנים כמו ג'אז", מספרת ד"ר וסטה אלאוטרי העומדת בראש המחקר. עוד ממצא מעניין: התיפוף עוזר לחוקרים לפתור חידות תקשורת ארוכות שנים הקשורות למין, בין היתר, העובדה כי השימפנזים הפראיים מברכים האחד את השני כשנפגשים, אבל לא אומרים להתראות כשנפרדים.
