אין כמו מראה עיניים? כ-36 אלף יחידות דיור אמורות לקום במקום שבו שכן מתחם תעש השרון. בארגונים ירוקים חוששים מפגיעה באחת הריאות הירוקות האחרונות שנותרו במרכז הארץ. כדי להמחיש את הפגיעה הקשה בטבע, ביקשו נציגי הארגונים משופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, להגיע לשטח כדי לראות מקרוב את האזור - אך היא סירבה. השופטת דנה בעתירה שהגישו עיריות רמת השרון והרצליה וכן גופים נוספים ובהם החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין, נגד החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את תוכנית תעש השרון.
המועצה הארצית לתכנון ולבניה אישרה ב-2017 את תוכנית מתחם תעש השרון להקמת כ-23 אלף יחידות דיור בשטח של כ-7,500 דונם, שבינתיים גדלה ל-36 אלף יחידות דיור. צפי האוכלוסייה העתידי שאמור להתגורר בשטח זה עומד על יותר מ-100 אלף תושבים. בעתירתן טענו עיריית רמת השרון ועיריית הרצליה, כי במתחם קיים זיהום קרקע מתמשך הנובע מפעילות תעש. ממסמכי התוכנית עצמה עולה כי הקרקע מזוהמת בחומרי נפץ והדף וחומרים מסוכנים אחרים, חלקם אף מסרטנים, החושף את כל תושבי האזור ובפרט המשתכנים העתידיים בו, לסכנה בריאותית ובטיחותית חמורה.
אלא שלא רק נושא זיהום הקרקע נמצא במחלוקת. "אדם טבע ודין" והחברה להגנת הטבע ועמותת "ריאה ירוקה בתעש השרון" (ריב"ה) ביקשו מבית המשפט לקיים דיון בטענות בעניין הפגיעה בסביבה ובערכי הטבע, ולקיים סיור בהקדם במתחם. "שטח התוכנית הוא גם אתר טבע ייחודי", נכתב בבקשה שהוגשה לשופטת, "מדובר בשטחי חמרה וכורכר, אשר בשל הפיתוח האינטנסיבי של שטחי השרון מאז קום המדינה לא שרדו בשום מקום אחר במישור החוף בצורה כה ייחודית, ושבהם השתמרו הטבע, הנוף, הצמחייה ובעלי חיים רבים".
לפי הערכות, ביער במתחם יש כ-70 אלף עצים. במקום גם נופי חורש ובתה, שאין לו מקבילה בין חדרה לגדרה. "מיותר לציין שככל שהפיתוח שיאושר במתחם יהיה מאסיבי יותר, כך הפגיעה באותם ערכי טבע תהיה גדולה יותר", אמרו בארגוני הסביבה.
4 צפייה בגלריה
השופטת סירבה לראות את הנזקים שעלולים להיגרם לטבע
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
עוד ציינו העותרים כי חשוב לזכור כי עתירות הארגונים הירוקים עסקו באופן בלעדי בפגיעה בטבע בשטח התוכנית ובצורך לצמצם את הפגיעה בערכי הטבע. "למרות זאת, נושא חשוב זה, והפגמים המשפטיים הנטענים בקש אליו, לא קיבל עד כה את שעתו במהלך הדיונים בעתירה". עד כה הנושא המרכזי שנידון בבית המשפט היה סוגיית זיהום הקרקע, הפגיעה הקשה שנגרמה למי התהום והשאלה האם המצב הוא בר תיקון, ואילו פעולות המדינה מחויבת לעשות, שכן היא זו שאחראית לזיהום החמור שנגרם במשך 70 שנות פעילות המתפעל הביטחוני. "לא יכול, כמובן, להיות חולק בנוגע לחשיבות הנושאים לעיל, ומצד שני נושאי איכות הסביבה, שמירת הטבע והנוף, איכות החיים שתיפגע אם לא ישמרו אלה, וכן כל הפגמים המשפטיים הנטענים- כל אלו כמעט ולא נדונו על אף ניסיונות לא מעטים להביא לכך".
בפועל, התקיימו שלושה דיונים בלבד וסוגיית זיהום הקרקע הייתה המרכזית. אלא שהשופטת מיכל אגמון-גונן קבעה בהחלטת פתקית שלא לקיים עוד דיון. החלטת פתקית היא החלטה קצרה, לרוב טכנית, המודבקת על כתבי טענות או פרוטוקולים, אך לעיתים מדובר בהחלטות מהותיות וחשובות. השופטת אגמון-גונן קבעה בצורה לקונית ללא פירוט: "אין מקום לסיור ואין מקום גם לכל דיון נוסף למעט הגשת סיכומים ומתן החלטה בעתירה שהוגשה כבר ביוני 2017".
הסוגיות הסביבתיות הן חלק חשוב מתוך עתירת הארגונים הירוקים. "שנת 2020, שנת הקורונה", מסבירים בחברה להגנת הטבע, "הוכיחה לנו היטב את חשיבות השטחים הפתוחים והטבע העירוני הנמצאים על יד הבית. ולכן במקביל לדיון בנושא זיהום הקרקע, חשוב לקיים דיון סביבתי, ציבורי ופומבי בערכי הטבע הרבים בשטח".
עוד אמרו בחברה להגנת הטבע כי "תוכנית הבניה עלולה לחרב את פיסת הטבע האחרונה במרכז. הכוללת גם מיני צמחים נדירים. השופטת בעצם סירבה לרדת לשטח כשהיא דנה בתיק הנוגע לאיכות החיים של מיליוני אזרחים, תושבי גוש דן והסביבה, אבל לא רק. אמנם שופטים הדנים בתיקים אזרחיים מסוג אלה לרוב אינם יורדים לשטח, אבל בגלל החשיבות של השטח וגודלו ארגוני הסביבה והעותרים הנוספים סברו כי מדובר בצעד כמעט בסיסי".
ראש העיר רמת השרון אבי גרובר, המבקש לשמר את השטח כפארק מטרופוליני, אמר כי "אני לא רואה שום סיבה מדוע היא לא יכולה לבוא. זה לא תיק רגיל. מדובר על 7,500 דונם. עצוב שהיא בחרה שלא לעשות כן. זה לא שטח שדמיינו שיבנו בו. הייתי מצפה מבית המשפט להיות קשוב. הטענות שלנו מנופנפות כלאחר יד וזה מצער לראות שכך מתנהל בית המשפט".
מהנהלת בית המשפט נמסר בתגובה: "העתירה שעניינה נסוב סביב זיהום תת קרקעי הוגשה בשנת 2017. בתיק נערכו דיונים רבים במהלכם, ובהמלצת בית המשפט, ניתנה לכל הארגונים הן גישה לשטח (המסווג מבחינה ביטחונית), הן גישה למומחים מטעמם לכל החומר הרלוונטי והמדינה אף ערכה סקר קרקע לבדיקה של הזיהומים במקום. כל החומרים הרלוונטיים הוגשו לבית המשפט. משכך, כפי שהחליט בית המשפט, אין כל טעם בביקור באתר שלא ניתן להתרשם מן הזיהום הקיים בו שהינו תת קרקעי, זאת לבד מן העולה מהחומרים שהוגשו בתיק. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה מוסכמת, בשלה העת למתן פסק-דין בעתירה".
