פעם, היינו אומרים תודה על כל טיפה שיורדת מהשמיים, אך בשנים האחרונות, הציפייה לגשם, גם מלווה בחרדה. בערים רבות ובחלקים גדולים בארץ, גשם מהווה מטרד מסוכן, סכנה מפני הצפות קשות, אשר עולה לכדי איבוד חיי אדם, וסכנה בריאותית לגולשים ולספורטאים ימיים, הנובעת מזיהום מאסיבי של הנחלים והים.
הצפות בנשר, החודש
(צילום: דוברות עיריית נשר, דוברות כבאות והצלה מחוז חוף)
איך קרה, שמדינה שמתגאה כל כך בניהול יעיל של משק המים, מתרשלת בניהול מי הגשמים, לא משכילה לשמר אותם כמשאב חיוני לקיומנו, מאפשרת להם להציף בתים ותשתיות ללא כל הגבלה ובסוף - לאבד משאב זה לים.
התשובה פשוטה. ראשית, על ידי פגיעה חמורה בתפקוד הנחלים בישראל ובאזורי אחו לח (כגון ביצות ובריכות חורף), שתפקידם לווסת את עוצמת הגשמים ולאגור אותם באופן טבעי, כך שהגשמים יחלחלו למי התהום וימנעו הצפות של תשתיות ומגורים. ושנית, כתוצאה מבנייה מאסיבית בערים, בחלקה תת קרקעית, ללא פתרונות לנגר המצטבר, וללא הפרדה בתשתיות בין הניקוז העירוני, לבין מערכת הביוב.
הכול כבר ידוע, אבל הלקח לא נלמד: בימים אלו מקודמים פרויקטים, שרק יחמירו ויעמיקו את הבעיות. לדוגמה, עיריית רמת השרון, ביחד עם רשות מקרקעי ישראל, מקדמות בימים אלו הרחבה לשכונת נווה גן. מדובר בבנייה מאסיבית של מגורים, על שטחים פתוחים, אשר בחלקם הגדול נמצאים על שטח הצפה ובאזור אחו לח, כלומר למשך כמה חודשים בשנה, האזור הופך לשלולית חורף מרשימה ביופייה, עמוקה ורחבה, עם מים המגיעים עד למותניים.
מעבר לנדירות השטח והייחודיות של המערכת האקולוגית באזור, המאפשרת את קיומם של מינים אדומים - דו חיים וצמחייה - המקום הינו אזור השהיית מים טבעי, האוגר את כמות הגשמים ומאפשר להם לחלחל ולמלא לנו את מי התהום ובכך הוא מונע באופן הטוב ביותר, את הצפת המגורים באזור והתשתיות. בנוסף, השטח מלא בצמחייה מקומית, שיודעת לסנן באופן טבעי מזהמים המגיעים ביחד עם הגשמים, כך שהמים המחלחלים בסוף למי התהום נקיים יותר.
דוגמה נוספת לתכנון עירוני כושל, שמתעלם מהמערכת האקולוגית הקיימת, מתרחשת בהרצליה, שם מקודמת תכנית מגורים נרחבת על שטחים חקלאיים. על מנת לאפשר את התוכנית במלואה, הוסט נחל גלילות לצד התוכנית, באופן שאפשר את הרחבת המגורים.
מבני המגורים כבר נבנו ובחלקם על אזור שבו היה פעם הנחל ופשט ההצפה שלו, שזה כבר מסוכן. הנחל, לא רק שהוסט, אלא הוא נבנה מחדש, כתעלת בטון עמוקה ומסוכנת. הסטה של נחלים וביטוּן שלהם, היא אחד הגורמים העיקריים להצפות בשכונות המוקמות באזורים בהם זרמו פעם מים. פתרונות הנדסיים הוכיחו את כישלונם פעם אחר פעם בישראל וברחבי העולם כולם כבר הבינו, כי הפתרון הראוי, הינו בניית מגורים, תוך כדי התחשבות בנחל ובצרכים שלו.
ומה עם הזיהום? חופי ישראל נסגרו לרחצה לאחרונה, לאור אירועי הגשמים. לא ייתכן, שבסוף שנת 2020, כל אירוע גשם, יביא איתו זרימת ביוב לנחלים ולים. ישנו חוק בישראל, שמחייב את תאגידי המים והרשויות המקומיות, לתחזק את מערכת הניקוז, לנקות אותם ולייצר הפרדה מוחלטת ממערכת הביוב העירונית. אולם הרגולטורים, האמונים על אכיפה, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, אינם משתמשים בסמכותם הקיימת על פי חוק להעניש את האחראים ולהבטיח תחזוקה הולמת של מערכת הניקוז.
אנחנו, הציבור, צריכים וחייבים לדרוש מהמדינה לבצע את תפקידיה ולהגן עלינו וכמובן גם על הטבע היקר שלנו, שאם רק נאפשר לו, לא רק שיפסיק להרביץ לנו כל חורף, אלא יהווה החוסן שלנו, נגד אירועי הגשמים הקיצוניים.
דנה טבצ'ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים, החברה להגנת הטבע
