ועדת המנכ"לים, שדנה בחודשים האחרונים בעתיד מפרץ חיפה, הציגה אתמול (יום ב') טיוטת דו"ח והמלצות לעיון הציבור. השורה התחתונה היא "מוסכם על רוב חברי הוועדה כי בתוך עשור יש לקדם שינוי מהותי של מפרץ חיפה, באמצעות קידום תכנון כולל לשם פיתוח וקידום המטרופולין כולו, ואשר יכלול בין היתר את הפסקת הפעילות התעשייה הפטרוכימית ומפעלי דשנים במפרץ חיפה בהקדם, תוך שקלול כלל האינטרסים הנוגעים לדבר".
צפו: עימות באולפן ynet על פינוי המפעלים
החלטת ועדת המנ"כלים: ריאיון עם פרופ' אהוד קינן ועו"ד לי-היא גולדנברג
(צילום: שמוליק דודפור)
יחד עם זאת, נשארו לא מעט שאלות פתוחות: מתי בדיוק, איך, כמה ומה בדיוק יקרה? ולא פחות חשוב מכך, כל ההצעות הללו חייבות להיות מעוגנות בהחלטת ממשלה. ובכלל, אין לנו עשור ואין סיבה לחכות עשור, כשכל הסימנים מצביעים על הצורך במהפכה. אבל הדו"ח הזה הוא סימן דרך חשוב, כי הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
אחרי שנים ארוכות של זיהום, תחלואה ותמותה, הגירה שלילית ותדמית פגועה, ועדת המנכ"לים משרטטת, לראשונה, תמונת מצב של מפרץ חיפה, במכלול ההיבטים של דמוגרפיה, כלכלה מקומית, תעסוקה, בריאות, סביבה ועוד, שזה כבר הישג בפני עצמו.
אך מי שקורא בדו"ח, כבר מתחילתו, מגלה שהתמונה הגדולה עגומה עוד יותר מסך חלקיה. הוועדה כותבת כי "אזור מפרץ חיפה, אשר בעבר היה ממוקדי התעסוקה המובילים במדינת ישראל ותרם רבות לתעשייה הישראלית, נמצא בקיפאון בעשורים האחרונים. בעיות זיהום האוויר, אשר מובילות לדעת קהל שלילית על האזור, ריחות רעים, ומגבלות חמורות על מגורים מסחר ושירותים עקב המצאות חומרים מסוכנים, על שטח של עשרות אלפי דונמים בין חיפה לקריות, הובילו לקיפאון בהתפתחות הכלכלית והדמוגרפית של העיר חיפה בפרט, ואזור המפרץ בכלל".
היא מציגה את נתוני משרד הבריאות על פיהם "קיים עודף עקבי של תחלואה במפרץ חיפה במספר מחלות הקשורות לזיהום אוויר יחסית לאזורים אחרים בישראל", לרבות סרטן לסוגיו השונים ותחלואה נשימתית בקרב ילדים. ומציינת כי איכות האוויר אינה שונה במטרופולין חיפה ממטרופולינים אחרים בארץ, "מלבד סביב מתחם בז"ן, שם נמדדו חריגות מערך הסביבה היממתי של בנזן, מזהם המוגדר כמסרטן וודאי לבני אדם".
יחד עם זאת, הוועדה מוסיפה כי "בכל הנוגע להיקף הפליטות במפרץ חיפה, באזור היה עומס פליטות מתעשייה במשך עשרות שנים, וגם היום נרשם עומס בפליטות מזהמים לאוויר ביחס לכל רשות אחרת בישראל", כאשר "חיפה מובילה בכל המזהמים שנבחנו". גם בסוגיה שדוברה רבות לאחרונה, לגבי הזיהום שמקורו בפעילות הנמלים מול זה שמקורו בפעילות התעשייתית, הוועדה מציינת כי "בבחינת הממוצע השנתי, חלקה של התחבורה הימית בפליטת רוב המזהמים, גדול בפער ניכר מחלקם של שאר גורמי הזיהום, ובפרט, מחלקה של התעשייה. עם זאת, חלקה של התעשייה בזיהום האוויר אינו מבוטל", ועיקרו זיהום גבוה של תרכובות אורגאניות נדיפות וחלקן אף מסרטנות. כמו כן, מצוין בדו"ח כי התעשייה ככלל וקבוצת בז"ן בפרט אחראיות ל"הפרות וחריגות רבות מתנאי ההיתרים והרישיונות."
על בסיס כל אלה, הוועדה ממליצה, כאמור, לקדם את סגירתה של תעשיית הזיקוק והפטרוכימיה באזור בעשור הקרוב, ולהקים מגוון ועדות שיעסקו בקידום הפיתוח של המקום, לרבות הפיתוח הכלכלי, ובמציאת פתרונות למשק האנרגיה, כמו גם לקיום משא ומתן עם התעשייה לגבי אופי וזמן סיום הפעילות.
עם כל החגיגה חשוב לציין גם מה לא מופיע בדו"ח. ראשית, אין בדו"ח ולו התייחסות אחת למשבר האקלים ולסוגיית המעבר מדלקים פוסיליים ומזהמים, אם כאלה שמזוקקים כאן ואם תזקיקים מיובאים, לאנרגיות מתחדשות ולתחבורה חשמלית. מדובר במניע מרכזי לא רק להפסקת הזיקוק אלא גם בשל הצפי כי התעשייה תדעך מעצמה ולא תהיה כלכלית. זאת ועוד, אמנם הדו"ח מתייחס להפסקת הזיקוק ופעילות התעשייה הפטרוכימית, אבל לא קובע נחרצות שתיפסק הפעילות התעשייתית במתחם לגמרי. למשל, אחד הכיוונים שבז"ן ומשרד האנרגיה דוחפים אליהם לאחרונה הוא הפקת מימן מגז טבעי, ולא ברור אם התוכנית אוסרת גם זאת. כמו כן, לצד הדיון החשוב בזיהום האוויר, אין בדו"ח התייחסות לזיהום הקרקע ומקורות המים, להיקף שלהם ולמשמעות הכספית ולוחות הזמנים לטיפול במצב, כמו גם לסוגיה האם ניתן יהיה להקים במקום בתי מגורים. בדו"ח גם אין התייחסות להשפעה של הפסקת הזיקוק במפרץ חיפה על תעשיית הזיקוק באשדוד ועל תעשיית הפלסטיקה בארץ.
לפני כשנתיים, פרסם מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס יוסף שפירא, דו"ח בנושא "היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה". המבקר כתב כי תמונת המצב בעיר חיפה, שלא השתנתה מאז, "מחייבת את הממשלה לקיים בראש ובראשונה עבודת מטה מקצועית ויסודית בדבר עתידו של מפרץ חיפה, שנכון לדעתי כי תיעשה על ידי ועדה ציבורית". הוא הוסיף וכתב כי ידרשו הכרעות ממשלתיות משמעותיות וכי "הכרעות אלו יהוו מעין מצפן לתוכנית מדיניות יסודית וארוכת טווח לאזור המפרץ שתוגש לאישור הממשלה".
נדמה כי חלק מהמלצות המבקר החלו להתממש, אך מים רבים עוד יזרמו בקישון עד שהתהליך יסתיים, ובדרך עוד יהיו מאבקים רבים וניסיונות לכופף ידיים. עם זאת, פעילי הסביבה במפרץ חיפה וארגוני הסביבה שמובילים את המאבק שנים ארוכות, יכולים לעצור, רק לרגע, ולסמן לעצמם ציון דרך משמעותי. ולא פחות חשוב מכך, המהלך הזה מוכיח שאכיפה אזרחית יכולה להוביל שינוי.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
