ניתוח סקרי לידאר (LiDAR) מבוססי קרני לייזר חשפו אלפי מבנים של תרבות המאיה בקמפצ'ה (Campeche) שבחצי האי יוקטן במקסיקו. בתגלית מפתיעה שפורסמה בכתב העת Antiquity, נחשפו 6,674 מבנים חדשים, חלקם דומים בצורתם לפירמידות המפורסמות של ערי המאיה העתיקות צ'יצן איצה (Chichén Itzá) וטיקאל (Tikal).
"המחקר על תרבות המאיה מבוסס ברובו על כמה מאות קילומטרים רבועים שנחקרו רגלית", אמר הארכאולוג לוק אולד-תומאס מאוניברסיטת צפון אריזונה. "צוותים ארכאולוגיים עברו בקפידה על כל מטר רבוע, תוך חיתוך צמחיית היער העבותה במצ'טות, במטרה לנסות ולגלות האם מדובר במבנים עתיקים ששימשו את תרבות המאיה לפני 1,500 שנה".
בשנים האחרונות, נעשה שימוש גובר בטכנולוגיית הלידאר, שמאפשרת לבצע סריקה של שטחים נרחבים ללא מאמץ פיזי, בניסיון לחשוף פירמידות, בתים ותשתיות אחרות של תרבות המאיה, שהייתה אחת התרבויות הדומיננטיות ביותר באזור מסו-אמריקה. מדובר באזורים הנמצאים כיום במקסיקו, הונדורס, גואטמלה ואל סלבדור.
עם עלייתה של טכנולוגיית הלידאר בעשורים האחרונים, הגילוי של יישובים עתיקים עלה באופן דרמטי. עם זאת, יש לטכנולוגיה הזו חיסרון בולט, שכן עלותה גבוהה, מה שמרתיע ארגונים להעביר מענקים כספיים חיוניים לעריכת מחקרים, בטענה כי מדובר בסיכון שעלול לא להשתלם בשטחים שטרם נחקרו, בהם אין קביעה חד משמעית כי הם טומנים בחובם את אותם מבנים עתיקי יומין.
4 צפייה בגלריה
חלק מהמבנים העתיקים שהתגלו בניתוח סריקת הלידאר של העיר ולריאנה בקמפצ'ה שבמקסיקו
(צילום: Luke Auld-Thomas)
4 צפייה בגלריה
המיקום בו נערך המחקר על המפה, בו התגלתה העיר ולריאנה בקמפצ'ה שבמקסיקו
(איור: Luke Auld-Thomas)
זו הסיבה שהאזור בקמפצ'ה, שבו אולד-תומאס ועמיתיו התמקדו במחקרם, היה חסר במפות הארכאולוגיה של תרבות המאיה. "חוקרי אקולוגיה, ייעור והנדסה אזרחית השתמשו בסקרי לידאר", אמר החוקר מאוניברסיטת צפון אריזונה. "על כן, חשבתי שייתכן שכבר בוצעו סקרים כאלו לאזור הספציפי, שבהם ניתן יהיה להשתמש מבלי לבצע סקירה חדשה של השטח".
ואכן, הסתבר לצוות המחקר כי בשנת 2013, קונסורציום שהתמקד במדידה ובניטור פחמן ביערות מקסיקו הזמין סקר לידאר יסודי מאוד. אולד-תומאס, יחד עם חוקרים מאוניברסיטת טוליין, המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה של מקסיקו והמרכז הלאומי למיפוי לייזר מוטס של אוניברסיטת יוסטון, ניתחו את הסריקות שבוצעו. החוקרים הופתעו לגלות מערך מגוון של מבנים מתרבות המאיה, כולל עיר שלמה אותה כינו "ולריאנה" (Valeriana), על שם לגונת מים מתוקים סמוכה שתוארכה לטווח השנים 250-900 לספירה.
"הניתוח שלנו חשף שונות רבה בין המבנים שהיו פזורים במרחב שנותח", מסביר אולד-תומאס. "לא מצאנו רק אזורים כפריים ויישובים קטנים שתושביהן עסקו בחקלאות, אלא גם עיר גדולה, צפופה ושוקקת חיים עם פירמידות שסמוכות במיקומן למקום מיושב שאנשיו עוסקים בחקלאות מזה מספר שנים מעל השרידים ההיסטוריים. העובדה שהרשויות המקומיות והקהילה המדעית מעולם לא ידעו על קיומם של המבנים הללו, מהווה קביעה חד משמעית כי יש עוד מידע רב שנותר לגלות על האזור".
בראייה עתידית, צפויים מחקרים שיתמקדו בעבודת שדה באתרים שהתגלו לאחרונה, במה שעשוי לסייע בפתרון בעיות מודרניות בכל הנוגע לפיתוח עירוני, תוך רצון להתחקות אחר חיי היומיום והטכניקות האדריכליות של בני המאיה שאכלסו את העיר השוקקת וסביבתה. "העולם העתיק מלא בדוגמאות לערים שונות לחלוטין מהערים שיש לנו כיום", מסכם אולד-תומאס. "בהתחשב באתגרים הסביבתיים והחברתיים העומדים בפנינו כתוצאה מגידול אוכלוסייה מהיר, חקר ערים עתיקות יכול רק לעזור ולהרחיב את השקפתנו על איך החיים העירוניים יכולים להיראות. עם מדגם גדול יותר ותיעוד נרחב יותר מאותה תקופה, ניתן לשפר ולשכלל את המרחבים העירוניים בהווה ובעתיד".
