המלחמה גורמת לתחושות של לחץ וחרדה גם בקרב בעלי החיים: מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט קובע שמלחמת "חרבות ברזל" פוגעת בצורה קשה גם בחיות הבר. מהמחקר, שהתמקד בשממיות, עולה שהדי הפיצוצים מירי הטילים גורם להן לתגובות של לחץ וחרדה, שמעלות בחדות את קצב חילוף החומרים בגופן - מחיר אנרגטי שעשוי לסכן את חייהן. החוקרים מעריכים שתסמינים אלו של לחץ וחרדה מאפיינים, ואף במידה רבה יותר, בעלי חיים רבים, בעיקר אלו שמתגוררים באזורי הקרבות בצפון ובדרום.
המחקר נערך בהובלת צוות חוקרים מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע, ופורסם בכתב העת Ecology. הוא נולד לגמרי במקרה, שכן החוקרים היו עסוקים בבדיקת זמן ההתאקלמות של שממיות מהטבע לשבי. זאת, כדי להשתמש בהן בניסויים מבוקרים באוניברסיטה.
את השממיות הניחו בתא מטבולי כדי לבחון כיצד הגוף שלהן מגיב. ואז פרצה המלחמה. "במבצע שומר החומות היה לנו נחש, שהיה חלק ממחקר גדול יותר, וכאשר היה יירוט ליד האוניברסיטה הוא היה בתא המטבולי. הוא הגיב כמו השממיות במלחמה", אמרו החוקרים.
במקרה, כאשר נורו רקטות לעבר תל אביב, השממיות היו בתא המטבולי והחוקרים החליטו שזו הזדמנות פז למחקר. פרופ' שי מאירי הסביר כי "הדבר הנורא במלחמה הוא כמובן שנהרגים בני אדם: חיילים ואזרחים, אבל לצערנו גם בעלי חיים נפגעים, הן במישרין והן בעקיפין, בצורה קשה שעשויה לסכן את חייהם. מספר שבועות לפני 7 באוקטובר התחלנו לעבוד על מחקר שגרתי, שבדק את קצב צריכת האנרגיה של שממיות קרקע קטנות מהמין ישמונית מצויה. אנחנו כמובן לא חזינו את פרוץ המלחמה, אך בלי להתכוון לכך הצלחנו לתעד את צריכת האנרגיה של חמש שממיות בזמן מטחי הרקטות ששוגרו לתל אביב בחודש הראשון למלחמה".
ברגע שהתחילו הפיצוצים, הקצב המטבולי של השממיות קפץ לפי 2 יותר מאשר במנוחה. הן נשמו מהר יותר ובבירור הראו סימני עקה או דחק. הניסוי נמשך עד ארבע שעות אחרי המטחים, והשממיות עדיין לא נרגעו וחזרו לרמות מנוחה. זאת ועוד, גם אחרי חודש של לחימה, השממיות לא התרגלו להדי הפיצוצים - והתגובה לא השתנתה.
את המחקר ביצעו הדוקטורנט שחר דובינר, פרופ' שי מאירי ופרופ' ערן לוין, בשיתוף ד"ר רעות ורדי מאוניברסיטת אוקספורד. "אנחנו מכירים את ההשלכות של סטרס על בעלי חיים ובני אדם", אומר מאירי. "הסטרס גורם ישירות לצריכה מוגברת של משאבים. לצורך העניין, הרזרבות הזמינות של סוכר או שומן, שזה מה שבעל חיים צריך ביומיום כדי לא לגווע ברעב ולהיות מסוגל להתרבות כמו שצריך. אנחנו יודעים שלהורמוני סטרס השפעה שלילית על רבייה. החיה צריכה לפצות על המצב".
פרופ' לוין הוסיף כי "מצב של סטרס הוא לא טוב, לא לבני אדם ולא לבעלי חיים. כדי לפצות על העלייה בצריכת החמצן ובדלדול הרזרבות האנרגטיות, בעלי חיים צריכים לאכול יותר. אפילו אם הם מצליחים למצוא מזון, בתהליך הם חושפים את עצמם לטורפים ומאבדים הזדמנויות להתרבות. במצב של לחימה מתמשכת, כמו המצב כיום בעזה, בעוטף עזה, ובגבול הצפון, המחיר האנרגטי עשוי להיות גבוה ובעל השפעה של ממש על מצבורי האנרגיה ועל זמני הפעילות של זוחלים ושל בעלי חיים אחרים. זה יכול להרע את מצב השימור שלהם, במיוחד של מינים אשר כבר נמצאים בסכנה".
במילות הסיכום במאמר כתבו החוקרים: "אנחנו אבלים את הכאב והאובדן שנגרם לאנשים כתוצאה מעימותים מזויינים כאן ובכל מקום, ומקווים שתוצאות המחקר שלנו ישמשו תזכורת שמלחמה יכולה לגרום להשפעות הרסניות הרבה מעבר למה שגלוי לנו".
