ציפורים טרופיות, שניזונות מפירות כמו למשל טנגר טפסן דבש אדום רגל (Cyanerpes cyaneus) או טנגר דקלים (Thraupis palmarum), ממלאות תפקיד חיוני במערכות אקולוגיות ביערות שמשמשים להן כבית גידול, על ידי צריכת, הפרשת והפצת זרעי הפירות, כשהן נעות בנוף המיוער. בין 70% ל-90% ממיני העצים ביערות טרופיים תלויים בהפצת זרעי בעלי חיים. תהליך ראשוני זה חיוני כדי לאפשר ליערות לצמוח ולתפקד. בעוד שמחקרים קודמים קבעו שציפורים חשובות למגוון הביולוגי של היערות, לחוקרים במעבדת קראות'ר של המכון הטכנולוגי הפדרלי של שווייץ בציריך (ETH Zürich) יש כעת הבנה כמותית כיצד הן תורמות לשיקום היער.
המחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת Nature Climate Change, סיפק עדויות לתרומה החשובה של ציפורי בר אוכלות פירות בהתחדשות היער. החוקרים השוו את פוטנציאל אגירת הפחמן שניתן לשחזר בנופים עם פיצול מוגבל, עם זה של נופים מפוצלים מאוד.
4 צפייה בגלריה
טוקן מוכתם-חזה (Pteroglossus torquatus), בין הציפורים הבודדות שיכולות לפזר צמחים בעלי זרעים גדולים ולמלא תפקיד מפתח בשיקום יערות במרכז ודרום אמריקה
(צילום: ETH Zurich / Christian Ziegler)
המצב העגום של היערות בברזיל
(באדיבות: גרינפיס)
הממצאים הראו שנופים מפוצלים מאוד הגבילו את תנועת הציפורים, מה שהפחית את הפוטנציאל של אחסון פחמן בעד 38%. מעבר לאזור היער האטלנטי בברזיל - אזור הכולל יער גשם טרופי, סוואנה ויערות מנגרובים, המשתרע לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בברזיל, בין מדינת ריו גראנדה דו נורטה לבין מדינת ריו גראנדה דו סול - מצאו החוקרים שחיוני לשמור על מינימום של 40% כיסוי יער, כמו גם שמרחק של 133 מטר לפחות בין אזורים מיוערים, מבטיח שציפורים יכולות להמשיך לנוע ברחבי הנוף ולהקל על ההתאוששות האקולוגית.
מחברי המחקר מצאו בנוסף שלמינים שונים של ציפורים יש השפעות שונות במונחים של פיזור זרעים. ציפורים קטנות יותר מפזרות יותר זרעים, אך הן יכולות להפיץ רק זרעים קטנים מעצים בעלי פוטנציאל אחסון פחמן נמוך יותר. לעומת זאת, ציפורים גדולות יותר כמו למשל טוקאן הטוקו (Ramphastos toco) או עורבני ציצית מסולסלת (Cyanocorax cristatellus) מפזרים זרעים של עצים בעלי פוטנציאל אחסון פחמן גבוה יותר.
הבעיה היא שהציפורים הגדולות נוטות פחות לנוע על פני נופים מפוצלים. "מידע חיוני זה מאפשר לנו לקדם מאמצי שיקום דוגמת נטיעת עצים בנופים שלא עומדים בסף כיסוי היער הנדרש", אמרה ד"ר דייזי דנט ממעבדת קראות'ר ב-ETH Zürich. "תנועתן החופשית של ציפורים גדולות שניזונות מפירות, על פני הנופים המיוערים הינה קריטית להתאוששותם של היער הטרופיים", הוסיפה קרולינה באיו ממעבדת קראות'ר ב- ETH Zürich.
4 צפייה בגלריה
טוקן ססגוני-מקור (Ramphastos sulfuratus), בין הציפורים הבודדות שיכולות לפזר צמחים בעלי זרעים גדולים ולמלא תפקיד מפתח בשיקום יערות במרכז ובדרום אמריקה
(צילום: ETH Zurich / Christian Ziegler)
4 צפייה בגלריה
פירות וזרעים שנאכלים ומופצים על ידי ציפורי בר טרופיות, שממלאות תפקיד מפתח במערכות אקולוגיות של יערות טרופיים
(צילום: ETH Zurich / Christian Ziegler)
היער האטלנטי בברזיל הוא אחד האזורים המגוונים ביותר מבחינה ביולוגית בעולם, אך הוא גם אחד המפוצלים ביותר כאשר רק 12% משטחו המקורי של היער נותר, גם הם בשטחים קטנים. יער זה הוא גם אחד מהאזורים החשובים ביותר על פני כדור הארץ לשיקום אקולוגי בקנה מידה גדול, עם 120 אלף קמ"ר של קרקע המיועדת לשיקום והתאוששות טבעית במסגרת הסכם שיקום היער האטלנטי.
מהמחקר עולה כי הגדלת כיסוי היער מעבר ל-40% עשויה להיות קריטית לא רק כדי לשמור על מגוון המינים, כפי שהוכח בעבר, אלא גם כדי לשמור ולשקם את תפקודם של שירותי המערכת האקולוגית, כגון פיזור זרעים ואחסון פחמן, כדי למקסם את הצלחת יוזמת השיקום באזור זה.
"תמיד ידענו שציפורים הן חיוניות, אבל זה מדהים לגלות את קנה המידה של ההשפעות שיש להן על היערות הטרופיים", אמר פרופ' תומס קראות'ר מ-ETH Zürich. מחקרי עבר מלמדים ששיקום יערות יכול ללכוד יותר מ-2.3 מיליארד טונות של פחמן באזור היער האטלנטי, וכי התחדשות טבעית צפויה להיות חסכונית יותר מאשר נטיעה יזומה של עצים מניבי פרי. בסופו של דבר, נראה כי הגנה על מיני הציפורים ביערות האטלנטי של ברזיל היא הבסיס בדרך לשיקומו כחלק מהמאמץ להגביר את ספיגת הפחמן שחיונית כל כך לבלימת שינויי האקלים.
