אם אי פעם הייתה כותרת שמסוגלת להניע אותנו להקליק עליה בלהיטות, זו כנראה הכותרת הזאת: "גורמי מודיעין אומרים שארה"ב הצליחה לשים ידה על כלי תעופה ממקור לא אנושי".
אתר בשם The Debrief - שמעיד על עצמו כמומחה ב"מדע גבולות החלל" ומצהיר שהוא פועל במימון עצמי - דיווח השבוע כי איש מודיעין לשעבר בשם דיוויד גראש טוען שממשלת ארה"ב עוסקת בחשאי זה עשרות שנים ב"כלים שלמים" וב"שברי כלים" שאינם מעשה ידי אדם (באתר The Debrief יש מדור המוקדש לסיקור של עב"מים). לדברי גראש, אותם גורמים ביקשו להימנע מפיקוח של הקונגרס, בעודם מהנדסים לאחור את החומרים האלה בשירות הממשלה. בריאיון נפרד לרשת NewsNation, המפרסמת עצמה כחלופה לרשתות הכבלים הגדולות, אמר גראש כי הצבא כנראה מצא גם את "הטייסים המתים" של כלי התעופה הללו. "תאמינו או לא, ועד כמה שזה נשמע פנטסטי, זה נכון", אמר.
הדיווח של גראש התפשט במהירות ברשתות החברתיות וצוטט בערוצי חדשות כמו הגרדיאן, פוקס ניוז, וניו יורק מגזין, ובעוד שורה של רשתות מקומיות. ומדוע לא? בסיפור הזה יש הכול: לכאורה מקור אמין, שחושף סודות על מבצע ממשלתי שנועד להישמר הרחק מעיני הציבור האמריקני. אה, וגם חייזרים. הבעיה היחידה היא שאין שום דבר שמגבה אותו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מאז שעצמים בלתי מזוהים (עב"מים) או בשמם הנוסף - "תופעות חריגות בלתי מזוהות" (תחב"מים) - הפכו לראשונה לסנסציה תרבותית בעידן ההאצה הטכנולוגית שלאחר מלחמת העולם השנייה, אנשים נתפסו לסיפורים כאלה. המבנה של הסיפורים בדרך כלל חוזר על עצמו, ונראה כך: מישהו עם ניסיון צבאי או ממשלתי מספר בפומבי על התנסות או מפגש מוזרים. אין להם הוכחות מוצקות, אבל בהתחשב ברקע שלהם, הם נוטים להיתפס כמדווחים אמינים. הצהובונים מעצימים את הסיפור, מעוררים בו עניין ציבורי, ותובעים שהממשלה תחשוף את מה שבהכרח היא מסתירה. גורמים רשמיים מכחישים כי נמצאו עדויות לפעילות חוצנית, מה שרק מעצים את החשיבה הקונספירטיבית. לפי גרג אגיג'יאן, היסטוריון באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה שחוקר את מה שמכונה תרבות העב"מים, "מדובר בטריטוריה מוכרת", שאף פעם אינה מובילה לשום מקום קונקרטי.
אפשר לומר שהמדריך לסיפורי עב"מים נחנך לראשונה בשנת 1947, בתצפית ידועה שעליה דיווח הטייס קנת ארנולד. ארנולד סיפר שראה תשעה עצמים מהבהבים בשמיים מעל מדינת וושינגטון, שמתמרנים בצורה חריגה וטסים במהירויות אדירות. סיקור הדיווח של ארנולד הפך את המונח "צלחת מעופפת" לשגור, וכולם אימצו אותו, כולל דונלד קייהו, רב סרן בחיל הנחתים שהפך לסופר. לפי אגיג'יאן, קייהו טען שאף שהוא עצמו לא ראה שום דבר, גורמי צבא שחקרו כמה מקרים של צלחות מעופפות הגיעו למסקנה שמדובר בכלים ממקור חוצני אלא שנאסר עליהם לחשוף אי פעם את העובדות. הכתיבה של קייהו זכתה לפרסום רב, וקיבעה שני נרטיבים שהפכו לדברי אגיג'יאן ל"חלק בלתי נפרד מעולם העב"מים במשך עשרות שנים": הראשון הוא ש"יש לנו הוכחה חותכת שחייזרים מבקרים בכדור הארץ", והשני הוא ש"הממשלה מסתירה את המידע הזה בדרך כזו או אחרת".
הסיפור של גראש כבר מהדהד את אותם קולות. כמו במקרה של קייהו, גם במקרה של גראש נראה שהוא עצמו לא ראה את אותו כלי חוצני. גראש מספר שראה מסמכים המפרטים את מציאת הכלי המסתורי, אבל אנחנו, הקוראים, נחשפים רק לעדות שלו על מה שנכתב שם. אומנם מחברי המאמר מציינים שדבריו של גראש "אושרו לפרסום" על ידי משרד ההגנה האמריקני, אולם כל מה שזה אומר הוא שדבריו אינם כוללים מידע מסווג, ולא שהם אומתו כנכונים.
כמו כן, כמו במקרה של קייהו, גם כאן הצבא מכחיש את הטענות להסתרה. "המשרד לטיפול באנומליות רב-תחומיות" (AARO בראשי תיבות), גוף של משרד ההגנה שהוקם בשנה שעברה ומופקד על בדיקת דיווחים על עב"מים, אומר בהצהרה שפרסם ביום שני כי "לא התגלה שום מידע שאפשר לאמת כדי לבסס את הטענות שתוכניות כלשהן, הנוגעות להחזקה או להנדוס לאחור של חומרים שמקורם חיצוני לכדור הארץ, קיימות כיום או שהיו קיימות בעבר".
הבעיה בכל המקרים שעוררו את טָרֶפֶת העב"מים עד כה, היא שהממשלה תמיד מסתפקת בבקשה מאזרחיה להאמין למילה שלה. כל דבר מהותי יותר מעבר ל"לא נמצאו הוכחות", אפילו משהו שרק יספק יותר בהירות, נחשב למסווג ולכזה שהממשלה לא ממש מעוניינת לחשוף. לפקידי ממשל יש גם היסטוריה מתועדת של אמירת שקרים לעם האמריקני. "גם כאשר במהלך השנים הם ניסו לשקם את התדמית שלהם בדרכים שונות, בין אם באמצעות פרסום חומרים מסווגים על רוזוול או על פרויקט AARO החדש – אנשים פשוט לא השתכנעו", אמר אגיג'יאן (הוא מתכוון לתקרית שהתרחשה באותה שנה של פרשת ארנולד, כאשר כלי תעופה מסתורי התרסק ברוזוול שבניו מקסיקו. אף שהצבא אמר שזה היה בסך הכול בלון ששייט בגובה רב, שרידי חייזרים הפכו מאז למרכיב עיקרי בתרבות העב"מים). אין סיכוי רב שהטענות המופלאות של גראש יוכחו או יופרכו; אגיג'יאן סבור שהסיכוי להכרעה ברורה לכאן או לכאן "כמעט אפסי".
לפני אירועי השבוע האחרון, הפעם הקודמת שתבנית הסיפור של קייהו הופיעה הייתה בשנת 2017, כאשר הניו יורק טיימס וערוצי חדשות אחרים חשפו את קיומה של תוכנית סודית בפנטגון המוקדשת לסיווג עב"מים. התוכנית קיבלה את השם "התוכנית המתקדמת לזיהוי איומי תעופה וחלל" או AATIP בראשי תיבות. החושף שעמד במרכז הסיפור בשעתו היה המנהל לשעבר של התוכנית, לואיס אליזונדו, שסיפר כי התפטר מתפקידו בגלל מה שבטיימס הגדירו כ"סודיות מוגזמת והתנגדות פנים-ארגונית" (מחברי הכתבה החדשה שהתפרסמה ב-Debrief הם אותם עיתונאים שעבדו על הכתבה של הטיימס משנת 2017). הטיימס כלל בסיקור שלו קטעי וידאו מחיל הים שהראו עצמים בלתי מוסברים נעים בשמיים. תבנית הסיפור החלה להתגבש במהירות. הציבור גילה התלהבות וחשדנות, והממשלה החלה לפרסם הכחשות שרק תרמו לערפל.
הסיקור של הטיימס והתגובה הציבורית העזה דחפו את הקונגרס לפתוח בשימועים בנושא עב"מים, ולהורות לסוכנויות הגנה ומודיעין לספק דוחות על תופעות חריגות בלתי מזוהות. זהו פרק נוסף ומוכר בתבנית סיפורי העב"מים. "האזרחים מצפים ממנהיגיהם לשפוך אור על התעלומה המסוכנת לכאורה, וזה מה שהממשלה מנסה תמיד לעשות (לא תמיד בתום לב)", כותבת עיתונאית המדע שרה סקולס בספרה "הם כבר כאן: תרבות העב"מים ומדוע אנו רואים צלחות מעופפות". תוכנית ממשלתית רשמית לעב"מים הופיעה לראשונה בסוף שנות ה-40, זמן קצר לאחר התיאור של ארנולד על הבזקים מסתוריים. כיום, בעקבות טענותיו האחרונות של גראש על שרידי חייזרים, כבר החלו מחוקקים לקרוא לקיים דיונים רשמיים בנושא. אולם כפי שאירועי עבר דומים מלמדים אותנו, כל הדוחות והדיונים שיופקו יהיו בהכרח מאכזבים, שכן הם אינם צפויים להניב גילויים גדולים. וכך פעם אחר פעם אנחנו נשארים תקועים באותו מקום.
תבנית הסיפור במקרה של גראש הזכירה לי סיפור שסקולס מתארת בספרה. זהו סיפור שסיפר לה כריס רוטקובסקי, דמות מכובדת בקהילת חובבי העב"מים שכותב על הנושא מאז שנות ה-70. אישה סיפרה פעם לרוטקובסקי כיצד חייזרים העלו אותה לסיפון החללית שלהם ושיתפו אותה בחוכמתם. כשרוטקובסקי שאל אותה אם יש לה הוכחות, היא הראתה לו את זרועה. לדבריה, החייזרים ניתחו אותה בטכנולוגיה רפואית כל כך מתקדמת שלא הותירה עליה אף סימן. היעדר הצלקת הוא ההוכחה, הכריזה.
גראש אמר ל-The Debrief כי הממשלה בטוחה שמקור השברים שהתגלו הוא מחוץ לכדור הארץ, בגלל "המורפולוגיה של הכלי, בדיקות מדעיות של החומר, והימצאות של מבנים אטומיים וחתימות רדיולוגיות ייחודיים". אבל האם יש לו הוכחות? מלבד המילה שלו, ההוכחה הטובה ביותר שגראש הציג עד כה היא ההכחשה של הממשלה. במילים אחרות, מה שגראש עושה עכשיו (וכמוהו כל מי שמוכן להאמין למילה שלו בלבד), זה לחשוף זרוע חלקה ונטולת צלקת ולומר: "הינה".
