תנועת האקלים בישראל קיימה אמש (יום א') טקס בכיכר החטופים בקריאה למדינת ישראל, לאומות העולם ולתנועה הסביבתית העולמית לפעול ועכשיו להחזרת כל החטופות והחטופים משבי החמאס בעזה הביתה. הטקס נערך ביום זכויות האדם הבינלאומי, המצוין ב-10 בדצמבר לרגל היום שבו נחתמה באו"ם בשנת 1948 "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", שהיא מסמך יסוד בנוגע לזכויות האדם שנוסח לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה. והחיבור בין זוועות השואה, הקמת המדינה ב-1948 ומתקפת החמאס הנפשעת ב-7 באוקטובר, לבין זכויות החטופות והחטופים, זעק וזועק לשמים.
את הטקס ליווה מייצג בדמות שמש, שנוצרה ממטריות צהובות, צבע המסמל הזדהות עם שבויים וחטופים, ובמרכזה הכיתוב Bring our sunshine back. הוא ביקש לחבר בין הדרישה להחזיר אלינו את החטופים ואיתם מעט מהאור שאבד ב-7 באוקטובר, על אחת כמה וכמה בחג האורים, אך גם קרץ לדרישה של תנועת האקלים לעבור מדלקים מאובנים ומזהמים לאנרגיה מתחדשת, ובישראל בעיקר אנרגיה סולארית. והמיצב, שצולם מהשמיים, יוקרן גם בוועידת האקלים של האו"ם שמתקיימת בימים אלו בדובאי, בקריאה לחיבור בין צדק אקלימי לצדק חברתי.
הרבה חיבורים עקיפים יש בין מתקפת חמאס הנפשעת, המאבק לשחרור החטופים ומשבר האקלים. המדינות שתומכות בחמאס ומממנות אותו, ובראשן איראן וקטאר, אך גם רוסיה ומצרים, וגם אלו המשמשות כמתווכות במהלכים לשחרור החטופים, הן מדינות שחלק ניכר מהונן ומכלכלתן מבוסס על דלקים מאובנים, אותם הדלקים שהפקתם ושרפיתם מניעים את משבר האקלים. לכן המעבר מדלקים מאובנים לאנרגיות מתחדשות, ובשכונה שלנו בעיקר אנרגיית שמש, הוא לא רק צעד אקלימי וסביבתי אלא גם צעד חיוני להפסקת הזרמת המזומנים לארגוני הטרור באזורנו.
זאת ועוד, שינויי האקלים, על גלי החום ומיעוט המשקעים שהם נושאים בחובם, הם אחד האתגרים הגדולים שעומדים ויעמדו ביתר שאת בשנים הבאות בפני חקלאי הנגב המערבי, המספקים חלק ניכר מהתצרוכת החקלאית המקומית, אך גם הזדמנות גדולה להיערך לשינויים הללו עם המהלך להתחדשות האזור.
יתרה מכך, העצמת הידע והטכנולוגיות הייחודיים שכבר קיימים כיום באזור, יאפשרו להפיץ בעולם כולו את בשורת החקלאות המקיימת ולספק ביטחון מזון לכל. ואם בזכויות אדם עסקינן, אז צריך לזכור כי הזכויות לסביבה בריאה וטובה, לבריאות ולביטחון מזון הן זכויות בסיסיות של כל אחת ואחד.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןויש עוד חיבור אחד, גם אם קשה היום לראות מעבר לאופק, והוא בתקווה ובנחישות של המאבק של כולנו ושל משפחות החטופים בפרט לעתיד טוב יותר, לחטופים ולבני המשפחה, למפונים ולכל אזרחי המדינה.
הנחישות של משפחות החטופים מול הממשלה והעולם, שנשאה לא מעט פירות, גם אם המשימה טרם הושלמה, יכולה ללמד את כולנו שיעור על מאבק ועל תקווה. אבל עכשיו, כשברור שכל אחת ואחד מאיתנו צריך להסתכל על המציאות אחרת ולהשתחרר מקונספציות ישנות, נותר גם לקוות שבימים שקטים וטובים יותר ממשלת ישראל תשכיל להפנות את כל המשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם משבר האקלים, ושכולנו יחד נתגייס לבנות חוסן חברתי-כלכלי-סביבתי.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי"ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
*האירוע נערך ביוזמת צעירי מחאת הנוער למען האקלים ובהשתתפות נציגי תנועות וארגוני האקלים, בהם החברה להגנת הטבע, גרינפיס ישראל, מגמה ירוקה, אדם, טבע ודין, צלול, אקואושן ועוד
