לא על כל שאלה אנחנו יודעים לענות. לא כל דבר אנחנו יודעים להסביר. לא תמיד יש לנו תשובה מוכנה לשאלות אישיות שנועדו כדי להכיר אותנו טוב יותר בדייט ראשון, בריאיון עבודה או בלשכת הגיוס. אבל איכשהו, משום מה, יש תשובה אחת שאנחנו יודעים לשלוף מיד, אפילו מתוך שינה, כמעט מאז ומתמיד: מהו הצבע האהוב עלינו. לפעמים אין לנו מושג למה אנחנו אוהבים דווקא שחור או ורוד, ולפעמים יש לזה הסבר: אדום כי את אוהדת הפועל; חום דבש כי זה צבע העיניים של אהובתך; כחול כי אתה מת על הים; צהוב כי נולדת בקיץ.
עוד במדור לחיפוש:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי הסטטיסטיקה הלא רשמית של מצעד הצבעים ההיסטורי, יש צבע מסוים אהוב במיוחד שיהיה התשובה של אחד מכל שלושה אנשים. גם לפי ניתוח של חברת המחקר הבריטית YouGov, שנערך ב-2015 בהשתתפות כעשרת אלפים בני אדם בוגרים בעשר מדינות מארבע יבשות, אין בכלל ספק מהו הצבע האהוב ביותר. התוצאה הייתה ברורה הן בשקלול כלל התשובות, שסיפקו שורה תחתונה מוחצת (33% מהמשתתפים בחרו בו), והן כאשר מתייחסים לתוצאות של המשיבים בכל מדינה ומדינה. בכל אחת מהמדינות – וזה ממש לא משנה אם קוראים לה ארצות הברית, גרמניה, סין, אוסטרליה או תאילנד – הצבע הכחול מגיע למקום הראשון. למרות הקונצנזוס, כדאי לציין כי ההעדפה לכחול בולטת יותר בקרב מדינות המערב: שיעור בוחרי הצבע הכחול היה גבוה בהרבה בבריטניה, בגרמניה, בארה"ב ובאוסטרליה בהשוואה לשיעורם במדינות אסיה. בהפרש עצום אחרי הכחול אפשר למצוא את האדום, הירוק והסגול. הצבעים הכי פחות אהובים, אגב, הם לבן, חום וצהוב.
המבחן הזה מעניין גם ברמת ההשוואה המגדרית. גברים ונשים כאחד בחרו בצבע הכחול כאהוב ביותר עליהם, אבל אצל הגברים ההעדפה לכחול היא הרבה יותר מובהקת (40% בארה"ב ובבריטניה, למשל) לעומת נשים (24% בארה"ב ו-27% בבריטניה). בארה"ב בלטה במיוחד ההשתייכות הפוליטית בבואם של הנשאלים לסמן את הצבעים האהובים עליהם: בעוד שיעור אוהבי הכחול בקרב הדמוקרטים (המזוהים עם כחול) היה גבוה בסך הכול ב-10% משיעור אוהבי הכחול בקרב הרפובליקנים (המזוהים עם אדום), נרשם פער עצום של 110% לטובת הרפובליקנים בקרב הבוחרים בצבע האדום כאהוב ביותר.
השאלה הגדולה היא למה בכל מקום בעולם, בלי קשר למגדר, לתרבות ולפוליטיקה, כולנו אוהבים כל כך את הצבע הכחול. אפשר להסתכל על זה במונחים אוניברסליים: האנושות אוהבת כחול כי הוא קושר אותה באופן אסוציאטיבי לדברים חיוביים גלובליים, על-זמניים, כמו שמיים לדוגמה או כמו ים. אם החזאי מבטיח שיהיה מחר מזג אוויר נאה, הציפייה הטבעית של רוב בני האדם היא ליום של שמיים כחולים ולא מעוננים, ואם הפרסומת מבטיחה חופשת חוף אקזוטית, הציפייה הטבעית של רוב בני האדם היא לרביצה מול אוקיינוס עם חמישים גוונים של כחול. כחול, ברמה האנושית האוניברסלית, זורק אותנו בדרך כלל למקום רגוע וטוב – סמל של שלום, שלווה, התרעננות וטוהר.
יש גם סיבה מדעית לכך שאנחנו אוהבים צבע מסוים ולא צבע אחר. בניגוד להמון תשובות על בחירות או התנהגויות אנושיות, בעניין הצבעים דווקא אין גורם אבולוציוני מובהק. הרי צבע הוא אף פעם לא רק צבע. צבע – כמעט כמו המנועים המוכרים של החושים, ריח וטעם – יכול לאצור בתוכו זיכרונות, רגשות וחוויות. כשאנחנו נתקלים בצבעים, יכול להיווצר שיתוף פעולה מוחי בין ההיפותלמוס, שאחראי על ויסות גירויים, לבין האמיגדלה, שמאחסנת זיכרונות רגשיים. שני חלקי המוח הללו חוברים כדי לספק לצבעים עוד שכבות ועומק.
העדפת צבעים יכולה להיות חלק מזיכרון נעים או לא נעים שחווינו בעבר: כתום, למשל, יכול להיות אהוב במיוחד על ידי נער שנישק נערה בפעם הראשונה תחת עץ תפוזים ריחני, או שנוא במיוחד על ידי ילדה שפוחדת מהמפלצת הכתומה שאורבת לה מדי לילה בארון הבגדים. העדפת צבעים יכולה להיות קשורה גם לסט הערכים האינדיבידואלי שגיבשנו במשך השנים – החל בצבע המזוהה עם המפלגה שאנחנו מצביעים לה, דרך קבוצת הכדורגל שאנחנו אוהדים ועד לכוכב הקולנוע שאנחנו מעריצים. באותה מידה, גם גורמים סביבתיים – כמו אקלים, תרבות, דת, קולינריה, מדע ואופנה – יכולים למלא תפקיד חשוב באופן בחירת הצבעים שלנו בכל אחד מתחומי החיים.
שלושת האלמנטים האלה – נעימות, אינדיבידואליזם וסביבה – יוצרים מעין גרעין שבו הנעימות נמצאת במרכז, האינדיבידואליזם עוטף אותה והסביבה היא הקליפה החיצונית. ככל שהצבע נוגע בחלק הפנימי יותר, כך הוא משמעותי יותר עבורנו, וכך אנחנו אוהבים אותו יותר. צבע שמקבל ציון גבוה הוא זה שאנחנו קשורים אליו במובן העמוק יותר – הוא לא רק שייך לקהילה או למקום הגיאוגרפי שבו גדלנו, אלא קשור לאופן שבו התגבשנו עם השנים. הוא נוגע בלב שלנו, בבטן הרכה, בחוויה בלתי נשכחת לטוב או לרע.
מכאן והלאה זה כמובן עניין של בחירה. צעירה שקראה פעם מחקר שלפיו מכוניות לבנות מעורבות בתאונות דרכים ב-12% פחות מאשר מכוניות שחורות, יכולה לבחור לנהוג במכונית לבנה ולפתח כלפיה לאט ובהדרגה רגשות חיוביים שיגיעו בשיאם לכדי אהבה עזה. צעירה אחרת יכולה לבחור לנהוג במכונית אדומה כי חברה שלה אמרה שהיא ממגנטת אליה את כל החתיכים בעיר. בצבעים אין אמת אבסולוטית אחת – חוץ מאשר, כמובן, כשזה מגיע לצבע הכחול.
כחול, כאמור, הוא הצבע שבחר הטבע כדי להגדיש את הדברים הכי חיוביים ואינסופיים. גם אם מתאמצים לחשוב על דברים כחולים רעים, הם לא באמת כחולים. סימנים כחולים כתוצאה מחבלה הם בכלל יותר סגולים, אדומים ושחורים מאשר כחולים. כמעט בכל תקופה ובכל מקום בהיסטוריה לצבע הכחול היה שם טוב. במצרים העתיקה מתוארים אלים ופרעונים כבעלי שיער כחול. בימי הביניים מתוארים האריסטוקרטים הספרדים כבעלי דם כחול (מה שמדיף כיום ניחוח גזעני, אבל לפני 500 שנה נחשב לדבר חיובי).
על פי חוקי הפסיכולוגיה של הצבעים, שצמחה מתוך תיאוריית הצבעים שנחקרה ונהגתה על ידי גתה לטובת מטרות אמנותיות כבר בשלהי המאה ה-18, כחול משדר עצב, קור וריחוק, אבל נתפס לא פחות מכך כצבע שמשקף שמרנות ומסורת, נחשב בטוח, נינוח ושקט ומייצר תחושת ביטחון, יציבות ואמינות. ברמה הפיזיולוגית והבריאותית הוא מסייע להורדת לחץ וחום. בעולם התעסוקתי הוא תורם לפרודוקטיביות וליצירתיות. המקום היחיד שבו הוא טעון שיפור דרסטי הוא העולם הקולינרי – העובדה שהוא לא ממש שכיח בצלחת שלנו גורמת לרובנו להיות חשדנים כלפיו, ולחבר אותו רגשית עם רעל וחוסר אותנטיות.
לצבע הכחול יש משמעויות מגוונות שמשתנות מתרבות לתרבות, אבל נמצאות על אותה פלטת תכונות. בהודו הוא מייצג אמת, אהבה ורחמים. באמריקה הלטינית הוא מזוהה עם שלווה (וכפועל יוצא מכך גם עם אבל). בצפון אמריקה הוא משדר רוגע ואמינות. במערב אירופה הוא שם נרדף לתכונות כמו אחריות ונאמנות. בעולם המערבי, מי שיש לו "אישיות כחולה" נחשב למי שאוחז בדרך כלל בתכונות כמו חמלה, כנות, דמיון ואמפתיה.
אבל תכונות טובות יש גם לצבעים כמו אדום, צהוב ואפילו שחור. אז מה בכל זאת הופך את הכחול לכל כך אהוב? לפי החוקרים וההוגים שבדקו, ניתחו וחיפשו תשובות צבעוניות מעניינות לאורך מאתיים השנים האחרונות, ההעדפה לכחול נובעת בסופו של דבר מתוך אהבה בראשיתית. קשה עד בלתי אפשרי למצוא נקודות דמיון בין מלך מצרי קדמוני בשם סמרחת לבין רוכב הארלי דיווידסון קנדי בשם פטריק עד שחושבים על הדברים הקטנים, הפשוטים והיומיומיים שגורמים לנו ליהנות, כמו התבוננות ארוכה בשמיים כחולים נטולי עננים או טבילה ממושכת בנהר הנילוס או באוקיינוס האטלנטי.
