ראש הממשלה נפתלי בנט הצהיר על בימת כנס האקלים של האו"ם בגלזגו על יעד אקלימי לאומי חדש: אפס פליטות פחמן, ניטרליות פחמנית או נטו-אפס עד לשנת 2050. יעד זה מעמיד את מדינת ישראל לצד המדינות המובילות בעולם, אבל מה הוא בדיוק אומר?
בנט: "ישראל נמצאת בתחילתה של מהפכה בנושא שינויי אקלים"
(צילום: רויטרס)
נתחיל מבראשית. גזי חממה נמצאים באטמוספירה מאז ומעולם, ויש להם תפקיד חשוב בוויסות כמות החום שמצטברת באטמוספירה הקרובה לפני כדור הארץ ובהתאם בוויסות הטמפרטורה על פני כדור הארץ. ללא גזי החממה הטמפרטורה על פני כדור הארץ הייתה נמוכה מאוד, ולא היו מתאפשרים חיים כפי שאנחנו מכירים אותם היום. יחד עם זאת, ריכוז גבוה מדי של גזי חממה באטמוספירה, גורם לאפקט הדומה לחממה, ולעלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, בתופעה המכונה התחממות גלובלית, ואיתה לשינויי אקלים כגון שריפות, הצפות והמסת קרחונים. כל אלה, גורמים לתהליכי שרשרת ולפגיעה במגוון הביולוגי ובמערכות אקולוגיות, כמו גם בתשתיות, רכוש ובני אדם, וגורמים למשבר אקלים.
הדרך היחידה להתמודד עם משבר האקלים היא להפחית את פליטות גזי החממה ואף לאפס אותן. גזי החממה העיקריים הם פחמן דו-חמצני ומתאן, והם נפלטים בתהליכים טבעיים ואנושיים, משריפות יערות וריקבון של צמחים ובעלי חיים ועד לשריפה של דלקים מאובנים להפקת חשמל ולהנעת כלי תחבורה וגידול בשר למזון. אך כאשר מדובר על הפחתת או איפוס פליטות, מדובר כמובן רק על פליטות מעשה ידי אדם, אלה שגורמות להפרת האיזון הטבעי ולעלייה מסוכנת בריכוז גזי החממה באטמוספירה.
הפחתת פליטות פחמן מתייחסת לשני תהליכים עיקריים: הפחתה במקור ומעבר לאנרגיה חליפית. הפחתה במקור מתחילה בצריכה מושכלת של משאבים, מצריכת מזון ומים וביגוד - לקנות פחות ולזרוק פחות - ועד הפחתת צריכת החשמל, למשל שימוש בדוד שמש או כיוון הטמפרטורה של המזגן, והדלק בתחבורה, לדוגמה על ידי מעבר לתחבורה ציבורית, לשיתוף נסיעה או לרכיבה על אופניים. הפחתה במקור כוללת גם התייעלות אנרגטית, למשל בתהליכים תעשייתיים, אבל גם בבידוד של הבית. יחד עם זאת, את עיקר הפחתת הפליטות ניתן להשיג במעבר מייצור אנרגיה, כלומר חום או חשמל, המבוסס על שריפת דלק מאובנים: פחם, נפט וגז מחצבים, לאנרגיה מתחדשת, כלומר אנרגיה סולארית, אנרגית רוח ואנרגיה הידרואלקטרית. קטגוריה זו מתייחסת גם למעבר לתחבורה חשמלית או לשימוש במימן כדלק, כאשר החשמל או המימן מופקים בעזרת אנרגיה מתחדשת.
תוכנית להפחתת פליטות, כמו זו שאישרה ממשלת ישראל רק לפני שלושה חודשים בהחלטה על מעבר לכלכלה דלת פחמן, היא תוכנית הפחתה יחסית. החלטת הממשלה קובעת הפחתת פליטות פחמן של 85% לכל הפחות עד שנת 2050, ביחס לפליטות בשנת 2015, וברבות מהמדינות שנת הייחוס מוקדמת יותר, אך לא מדובר באיפוס פליטות.
יתרה מכך, יעד של 100% הפחתת פליטות פחמן, שמשמעו ניטרליות פחמנית, מחייב לצד הפחתת פליטות במקור גם קיזוז פליטות בקצה, כלומר ספיחה וקיבוע של הפחמן הדו-חמצני שבכל זאת נפלט, ואפילו שאיבה של פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה כדי לקזז פליטות של גזי חממה אחרים. ספיחה שכזו יכולה להתבצע בצורה טבעית, למשל על ידי נטיעת עצים בעיר ומחוץ לה, שסופחים פחמן דו-חמצני בתהליך הפוטוסינתזה - ולעצים, המתאימים, יש גם הרבה תועלות אקולוגיות ואקלימיות אחרות - או בתהליכים כימיים כגון שיקוע יזום של פחמן דו-חמצני עם סידן, ליצירת סידן פחמתי, כמו בתהליכים טבעיים שיוצרים קונכיות וצדפות או אבני גיר. כל אלה יכולים להיעשות רגע לפני הפליטה לאטמוספירה, למשל בקצה הארובה בתחנת הכוח. אולם חשוב להדגיש שטכנולוגיות שכאלו עדיין בחיתוליהן, ובטח כשמדובר על תהליכים עם פליטות עצומות, וכן שעדיין צריך לבחון את ההשפעה שלהן על הסביבה.
לבסוף, קיזוז פחמני ואפילו מצב של negative-carbon, כלומר קליטה וקיבוע שגבוהים מהכמות שנפלטת, יכולים להתאפשר בכמה תרחישים. האחד הוא תרחיש של שימוש בדלקים ביולוגים שבזמן הייצור שלהם מוטמע יותר פחמן דו-חמצני בצמח מאשר הפחמן הדו-חמצני שנפלט בשריפה של הדלק, אבל חשוב לזכור שלשריפת דלקים יש השפעות סביבתיות שליליות רבות נוספות, שיש לטפל בהתאם בפסולת החקלאית, וכמו כן שגידול צמחים לטובת הפקת דלקים ביולוגים כגון ביו-דיזל או ביו-אתנול, צורך משאבי קרקע ומים רבים וגם גורם לעלייה במחיר הסחורות והמזון. כיום, יש גם טכנולוגיות ראשוניות לשאיבה של פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה, ואפילו תוכניות לשאוב את הפליטות הרבות שכבר נפלטו והצטברו באטמוספירה מאז תחילת העידן התעשייתי, אבל מדובר בתהליכים מורכבים הרבה יותר וכרגע מאוד לא יעילים.
איפוס פליטות פחמן הוא כורח המציאות, אבל חשוב לזכור שלא מדובר על איפוס צריכת הפחמן וגם לא על הפסקת פליטות הפחמן בתהליכים שונים, אלא בהפחתה במקור לצד ספיגה וקיבוע של הפליטות לשם קיזוז שלהן. יתרה מכך, חשוב לזכור שכדי להגיע ליעד הנכסף בשנת 2050 צריכים להתחיל לעבוד היום ולהתמיד בכך בכל יום. וגם חשוב לזכור שהממשלה הנוכחית כנראה לא "תגזור את הסרט" בשנת 2050, ולכן לא מספיקות הבטחות רחוקות שלא יבחנו במציאות, אלא צריך להוכיח הצלחות כבר בשנה הבאה ובזו שאחריה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
