המשרד להגנת הסביבה ושני בכירים לשעבר במשרד חויבו לפצות את ראש העיר אור יהודה לשעבר, יצחק בוכובזה, בסכום של כ-140 אלף שקלים, לאחר שנפתחה נגדו חקירה פלילית בשל אי פינוי פסולת. בוכובזה התפטר מתפקידו לאחר פתיחת החקירה, אך לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את התיק נגדו.
בשנת 2004 הוציא מנהל מחוז תל אביב במשרד צו ניקוי, במסגרתו נדרש בוכובזה לפעול לפינוי של פסולת בניין ופסולת נוספת, שהצטברה בשטח פתוח שבאזור נחל איילון. הפסולת הצטברה בשטח השיפוט של אור יהודה, אך גם כעבור שנתיים הפסולת לא טופלה.
מנהל המחוז דאז, ברוך ובר, הוציא צו נוסף, ודרש שהפסולת תפונה תוך 60 יום. כשהפסולת נשארה במקום, המשטרה הירוקה פתחה בחקירה נגד הרשות ובוכובזה. ראש העיר התפטר בשנת 2007, לטענתו לאחר שלא יכול היה לעמוד בדרישת המשרד לטפל בפסולת. בשנת 2010 הוגש כתב אישום נגד העירייה ובוכובזה בגין אי ביצוע צו ניקיון.
בינתיים, המשרד הגיע להסדר טיעון עם העירייה, והוחלט על דחייה של כשש שנים בפינוי ערמת הפסולת. למרות הסדר הטיעון, במשרד המשיכו בניהול ההליכים המשפטיים נגד בוכובזה. עד שאחד המפקחים במשרד סיפר על הקשיים בביצוע צו הניקיון. "מפחיד פחד מוות להיכנס לשם... אני כמפקח לא יכולתי להיכנס. הכל מצלמות. כאילו השב"כ". עוד סיפר כי כאשר הגיעו לדגום מי ביוב במקום נאלצו לעשות זאת עם "גדוד מג"ב, עשרות שוטרים... ללמדך על הסיכון העצום שבכניסה למקום". בסופו של דבר, בנובמבר 2013 המשרד להגנת הסביבה הודיע כי הוא חוזר בו מכתב האישום נגד בוכובזה.
בוכובזה, באמצעות עו"ד רון רוה, הגיש תביעה נגד המשרד להגנת הסביבה לבית המשפט השלום בירושלים. השופטת חוי טוקר קבעה כי לא היה מקום להוציא נגד בוכובזה את צו הניקיון ובו דרישה כי יפנה את הפסולת תוך 60 יום.
בפסק הדין כתבה השופטת טוקר כי כבר כאשר מנהל המחוז הוציא צו ניקיון ראשון בשנת 2005, המשרד להגנת הסביבה היה מודע לעובדה כי פינוי הפסולת ממקומה אינו בר ביצוע. הובהר על ידי מנהל המחוז באותה תקופה כי לאחר התייעצות עם מפקד משטרת מסובים, ולאור החשש מפעילותם של עבריינים אשר בבעולתם נמצאת המשחטה הסמוכה לפסולת, הוחלט כי המשרד להגנת הסביבה עצמו - ולא העירייה, יבצע את הפינוי ויגבה את העלויות מהעירייה לאחר מכן.
מנהל המחוז לשעבר, ברוך ובר, אישר בבית המשפט כי לא היה ניתן לפנות את הפסולת תוך 60 יום, וכי מדובר היה בדרישה בלתי ריאלית לחלוטין. "עמידתו של ובר על ביצוע צו הניקיון במועד שננקב בו חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר ועולה כדי התרשלות כלפי התובע".
כאמור, רק בשנת 2018 המדינה עצמה החלה בפינוי הפסולת, לאחר שהושקעו על ידה מאמצים כבירים לשם כך. "עובדות אלה מלמדות כאלף עדים, הן על כך שעצם הדרישה שהופנתה כלפי התובע לפעול לפינוי הפסולת, בפרט בתוך 60 יום ממועד הצו, לא הייתה דרישה סבירה והגיונית", כתבה השופטת טוקר. עוד ציינה השופטת כי לאחר שראש העיר התחלף, ההמשרד להגנת הסביבה כבר לא עמד על דרישת פינוי הפסולת.
השופטת ציינה כי נגד המחליף של בוכובזה כראש עיריית אור יהודה לא ננקט הליך פלילי חרף העובדה שאף הוא לא פינה את הפסולת, מה שמוביל למסקנה כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. העירייה הגיעה להסדר טיעון עם המשרד לפיו נדחה פינוי הפסולת למשך כשש שנים, והמשיכה לנהל את ההליך הפלילי נגד בוכובזה. השופטת ציינה כי העובדה שמצד אחד הגיעו להסדר טיעון ומצד שני המשיכו לנהל את התיק נגד בוכובזה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק חיוב שלה בעוולת הרשלנות.
השופטת ציינה כי שקלה בכובד ראש להטיל אחריות אישית גם על הנתבעים ובר והיועץ המשפטי דאז של המשרד להגנת הסביבה, שהיו לכל הפחות אדישים לאפשרות כי מעשיהם יגרמו לבוכובזה את הנזק שנגרם לו, כך שהם פעלו ביודעין בשוויון נפש. "יחד עם זאת, לאור האפקט המצנן שעשוי קביעה כאמור לגרום, ומאחר והמשרד להגנת הסביבה הודיע כי הוא לוקח על עצמו את האחריות הישירה והשילוחית על מעשיהם, לא מצאתי בסופו של יום להטיל אחריות אישית עליהם".
בוכובזה תבע 300 אלף שקלים מהמשרד, בגין פגיעה בהכנסות שלו. בית המשפט העמיד את הנזקים שלו על סך כ-70 אלף שקלים. "בעקבות צו הניקיון שהוצא נגד בוכובזה והחקירה הפלילית שנפתחה בעקבותיו, אשר הביאו להתפטרות מתפקידו, וההליך הפלילי הממושך שנוהל נגדו - סבל בוכובזה נזק משמעותי לשמו הטוב. התובע נאלץ לפרוש מתפקידו כראש העיר אשר היה משאת נפשו ופרויקט חיים עבורו וזאת לאחר ששימש כראש העיר במשך כ-15 שנים והוביל את העיר אור יהודה להישגים רבים".
3 צפייה בגלריה
ראש עיר ותיק. יצחק בוכובזה (מימין) ב-1991 עם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר
(צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)
השופטת הרעיפה על בוכובזה שבחים: "לאחר תקופה זו, ומשנקלעה עיריית או יהודה לקשיים פיננסיים, שב התובע מתוך תחושת שליחות לעיר, על מנת להצילה ולהביאה להישגים טובים. אלא שהתובע נאלץ לפרוש ממפעל חייו לנוכח החקירה הפלילית שנפתחה נגדו". עוד ציינה השופטת כי בוכובזה עבר עינוי דין מתמשך עד אשר נוקה שמו, לאחר שהמשרד החליט לחזור בו מכתב האישום שהוגש נגדו. השופט ציינה כי לא ניתן להתעלם מהנזק העצום שחווה, אשר "ספק אם ניתן אף לרפאו באמצעות פיצוי כספי". בסופו של דבר השופטת טוקר חייבה את המשרד לשלם לבוכובזה 140,000 שקלים פיצוי, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40,000 שקלים
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "עמדת המדינה היא שפסק הדין כולל קביעות שאינן מנומקות ואינן מבוססות על חומר הראיות הרב שהוצג לבית המשפט. המדינה לומדת את פסק הדין, ושוקלת להגיש עליו ערעור. המשרד להגנת הסביבה שולל את טענות התובע, שכיהן שתפקידו עד 2007, כי נאלץ להתפטר מראשות עיריית אור יהודה בעקבות צו שמירת הניקיון שהוציא המשרד לעירייה ובגין הליך החקירה שנפתח נגדו. צו שמירת הניקיון הוצא על ידי המשרד לתובע כדין".
עוד נמסר מהמשרד להגנת הסביבה כי "יש להדגיש כי עיריית אור יהודה, קיבלה צווי שמירת ניקיון נוספים במהלך כהונתו של התובע, בשל אי פינוי פסולת בהיקף של 25 אלף קוב שהצטברה בשטח פתוח בתחום השיפוט של העירייה. התובע והעירייה לא עתרו כנגד הצו או לוחות הזמנים שנקבעו בו ולא פנו אל המשרד בבקשות כלשהן בנוגע אליו. כתב האישום שהוגש על ידי המשרד נגד התובע ונגד העירייה שהוא עמד בראשה בגין אי ביצוע צו הניקוי הוגש כדין, על בסיס ראיות מוצקות ולאחר שקיבל את כל האישורים הנדרשים. העירייה הורשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום".
