לפי הסיפור התנ"כי, חוה טעתה כשבחרה לאכול מפרי עץ הדעת. היא יכלה להישאר בגן העדן, בחוויה החמימה של חוסר המודעות והידיעה; לקחת את הגלולה הכחולה של המטריקס. אך במקום זאת היא בחרה בחטא, בגלולה האדומה. ולא סתם חטא - החטא הקדמון, הראשוני, הבסיסי ביותר: היא בחרה להתנסות, היא בחרה לדעת. התוצאה, לפי הסיפור, הייתה אסון. כמו בחירתו של פרומתאוס להעניק לאדם את האש, כמו השאיפות של בוני מגדל בבל, כמו איקרוס שעף קרוב מדי לשמש. במיתוסים העתיקים השאיפה להרחיב את הידע האנושי לא מובילה לשום דבר טוב.
מחברי המיתוסים האלו חיו בעולם שבו מרבית בני האדם היו חקלאים עניים שלא ידעו קרוא וכתוב, הלילות היו חשוכים וההתפתחות הטכנולוגית זחלה לאיטה בצורה כמעט בלתי מורגשת. כיום אנחנו חיים בעולם מתקדם הרבה יותר, טכנולוגי ומודרני ועשיר. אנשים בני זמננו משתמשים במערכות תקשורת מתקדמות כדי להזמין כרטיס לסרט בקולנוע, נכנסים לרכבם המשוכלל, נוסעים ברחובות הכרך הבוהקים באורות מלאכותיים, נכנסים לקולנוע ומתיישבים מול המסך הענק.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
ציידי הנמרים של מדבר יהודה
ההוביט, או למוצא האדם ובחזרה
קוף, איך קוראים לך?
במה הם צופים? אולי זה אחד מסרטי "פארק היורה", שבהם הניסיון להקים לתחייה את הדינוזאורים מוביל לקטסטרופה; ואולי זה עוד סרט קומיקס שבמרכזו מדען מרושע אשר פועל מחוץ לממסד המדעי כדי לקדם טכנולוגיה חדשנית או לשנות את הסדר החברתי מהיסוד – עד שגיבורי-העל גוברים עליו ומחזירים עטרה ליושנה. הם יכולים לבחור גם באחד הסרטים הרבים על בינה מלאכותית חדשנית המאיימת להשמיד את האנושות, או על מגפת זומבים שפרצה בעקבות חמדנותו של תאגיד מסתורי. ואולי מתחשק להם לחזות בעתיד פוסט-אפוקליפטי, שבו חטאיהם של בני האדם הובילו להשמדת סביבת המחייה שלהם, מעין שחזור עתידני של סיפור נוח והמבול, או סדום ועמורה?
אפשר להמשיך עם הדוגמאות, אבל אני מניח שהנקודה ברורה: ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה של מדע בדיוני משקפים לא פעם מיתוסים קדומים שמזהירים מפני מה שיקרה אם לא נרסן את הקידמה הטכנולוגית. העידנים השתנו, אך לא הפסיכולוגיה האנושית.
היחס של המדע הבדיוני לקידמה טכנולוגית אינו רק עניין לניתוח ספרותי-אקדמי. סיפורים הם חשובים. בני אדם מונעים במידה רבה על ידי סיפורים, ואף נוטים להתעלם מעובדות כשהן סותרות סיפור יפה ומושך. כך בנוי המוח שלנו – ולא בכדי אחת השיטות היעילות ביותר לשנן פרטי מידע רבים היא להמציא סיפור שמחבר את כולם.
חישבו למשל על ההשפעה של יצירות כגון "סיפורה של שפחה" או "משחקי הרעב" על האופן שבו רבים כיום תופסים את הממסד הפוליטי. אם נחזור עוד עשור אחד אחורה נמצא גם את הסרט מבוסס הקומיקס "ונדטה", ממנו לקוחות מסכות גאי פוקס, שהפכו לסמל בהפגנות אנטי-ממסדיות ברחבי העולם. דימויים מהיצירות הדיסטופיות הללו ואחרות חוזרים על עצמם שוב ושוב בשיח הפוליטי.
מחקר משנת 2019 ניסה לבחון את ההשפעה של סיפורים על אופן המחשבה, על ידי חשיפת נבדקים ליצירות מסוגים שונים, שאחריה הם התבקשו לענות על שאלונים. נמצא כי חשיפה לדיסטופיות הגדילה במידה ניכרת את הנכונות של הנשאלים להצדיק אלימות פוליטית. בדיקה נוספת שללה את האפשרות שהסיבה לתגובה הזאת היא רמת האלימות של הסרטים, וקבעה שהקשר הוא ספציפי לתיאורי עתיד דיסטופי.
השפעת הדיסטופיות הבדיוניות על המשתתפים עלתה אפילו על זאת שהייתה לצפייה באלימות משטרתית במציאות, בקטעי חדשות אמיתיים. סיבה אפשרית לכך היא שסיפורים בדיוניים בנויים באופן מושך וקליט, בעוד שאירועים אלימים בעולם האמיתי נוטים להיות מורכבים, ולא תמיד ברור מי שם הטוב ומי הרע, אם בכלל יש במציאות חלוקה ברורה כזאת.
כפי שסיפורה של חוה המקראית עיצב את אמונותיהם של בני אדם במשך אלפי שנים, גם לספרות המדע הבדיוני יש השלכות משמעותיות על האופן שבו אנחנו תופסים קידמה טכנולוגית בעולמנו. וההשלכות הללו בעייתיות למדי.
הטכנולוגיה ורמת החיים
העיוות הברור ביותר של יצירות המדע הבדיוני הדיסטופיות הוא ההתעלמות שלהם מהתרומה הניכרת של הקידמה הטכנולוגית לרמת החיים ולאיכותם. למעשה, לו חוה הייתה מתהלכת בעולמנו המודרני, היא בוודאי הייתה נדהמת מההתקדמות המהירה שחלה ברמת החיים במאות השנים האחרונות. מאז סוף המאה ה-19 שיעור העוני בכל רחבי העולם נמצא במגמת ירידה לפי כל הגדרה אפשרית של עוני, תוחלת החיים עולה, ואילו תמותת התינוקות והילדים פוחתת. גם מאפיינים סביבתיים כגון מידת הזיהום של האוויר והמים נמצאים במגמת שיפור במדינות מפותחות מאז תחילת המאה ה-20, וכיום המגמה מחלחלת גם למדינות המתפתחות.
קשה למצוא ממד כלשהו של רמת החיים שאינו במגמת שיפור מתמדת. המגמה ניכרת בגודל הבתים של רוב הציבור, ביכולת לתקשר עם קרובים המתגוררים בעיר רחוקה, לטייל למקומות אקזוטיים או ליהנות ממגוון רחב של מופעי תרבות ובידור שבעבר היו נחלתם של עשירים מופלגים בלבד, ועוד.
המגמות המבורכות הללו הן תוצאה ישירה של קידמה טכנולוגית. הירידה בעוני החלה דווקא באזורים המתועשים ביותר, מכיוון שהייתה תוצאה ישירה של הגידול בפרודוקטיביות שהגיע עם התיעוש, כלומר היכולת לייצר יותר בפחות משאבים. אינספור התפתחויות והמצאות, כגון מכונות הטקסטיל, קפיצות דרך בטכניקות עיבוד המתכת, התפתחות מנועי הקיטור ובעקבותיהם החשמל, הפחיתו מאוד את שעות העבודה והמשאבים הנדרשים לייצור כמות נתונה של ביגוד, מזון, ריהוט, דיור ושלל מוצרים אחרים. כך גדל כוח הקנייה של רוב בני האדם, ומיליוני אנשים מסוגלים לראשונה לחדש את המלתחה שלהם באופן שוטף, ולא רק פעם בכמה שנים, או לאכול בשר כל יום – דברים שכיום נראים לנו מובנים מאליהם.
העלייה בתוחלת החיים והירידה בתמותת ילדים ותינוקות, שהחלו עוד לפני צמיחת הרפואה המודרנית במאה ה-20, הן בעיקר תולדה של אותן המצאות שאפשרו למשפחות לרכוש ביגוד טוב יותר לחורף, לספק תזונה טובה יותר לילדים ולאימהות מניקות ולהתקין מערכות בידוד וחימום טובות יותר בבתיהם. לא פחות מכך הן התאפשרו בזכות עבודות תשתית ציבוריות לטיפול בשפכים בערים הגדולות, כשהתיעוש סיפק למדינות ולערים עוד ועוד משאבים למימון פרויקטים הנדסיים רחבי היקף. גם ממדים אחרים של איכות חיים, כגון תקשורת, תחבורה, בידור ותרבות, חבים לקידמה הטכנולוגית את השיפור שחל בהם. ועוד לא הזכרנו את פלאי הרפואה המודרנית, כמו אנטיביוטיקה, חיסונים וטכנולוגיות דימות, שמצילים חיים באופן יומיומי בשילוב הדוק עם תעשייה וטכנולוגיה.
אך לפי חלק משמעותי מהמדע הבדיוני כל המגמות האלו עומדות להיעצר, והעתיד לא צופן בחובו שום שיפור ברמת החיים. למשל בסרטו של רידלי סקוט "בלייד ראנר", שהשאיר חותם עמוק במיוחד על עיצוב העתיד בקולנוע המדע הבדיוני, וביצירות רבות נוספות, בני האדם חיים בדירות צפופות בערי ענק מזוהמות, מלאות חסרי בית ועניים, מוקפות במדבריות חרבים. נראה כי רמת החיים שלהם נמוכה בהרבה מזאת שלנו. איני אומר שעתיד עגום שכזה אינו אפשרי, אך בהתחשב במגמות החיוביות של מאתיים השנים האחרונות – שהמשיכו למרות שתי מלחמות עולם ולא מעט מגפות ואסונות – תסריטים שליליים כאלה לא נראים סבירים במיוחד.
ריכוזיות פוליטית ואי-שוויון
הפחד מהטכנולוגיה ומהעתיד נוכח במדע הבדיוני גם בצורה מורכבת יותר, דרך הנחות פסימיות בנוגע להשפעת הטכנולוגיה על ריכוזיות הכוח הפוליטי והכלכלי ועל אי-השוויון. ביצירות מדע בדיוני רבות, כגון הספר "מכונת הזמן" של ה"ג ולס משלהי המאה ה-19, הסרט "אליסיום" (2013) או הסדרה "פחמן משודרג" (2018), הקידמה הטכנולוגית מעמיקה את אי-השוויון בין עשירים ועניים. יצירות אחרות, כגון "חולית" של פרנק הרברט (1965), מתארות עתיד שבו הסדר החברתי מבוסס על מעמדות קשיחים ועבודת כפייה, בדומה לפאודליזם של ימי הביניים.
במציאות, עד כה הקידמה הטכנולוגית דווקא הפחיתה את אי-השוויון במגוון דרכים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המהפכה שחוללה מכונת הדפוס, כשהורידה את מחירי הספרים, שברה את המונופול של הכנסייה על גישה לכתבי הדת ועודדה צעירים וצעירות ללמוד קרוא וכתוב. דוגמה אחרת היא הקידמה הטכנולוגיה הצבאית בעת החדשה: רובים זולים הרבה יותר משריונות וסוסים, והתפתחותם תמכה בצבאות גדולים המבוססים על כל שכבות הציבור, במקום צבאות של אצילים, כמו האבירים או הסמוראים, שהשאירו בידי אליטה קטנה את המונופול על השימוש בכוח.
המהפכה התעשייתית תרמה גם היא להפחתת אי-השוויון באוכלוסייה, בזכות הצורך בהון אנושי גבוה לשם תפעול הטכנולוגיה – נושא שעודד גלאור ואנוכי כתבנו עליו בהרחבה בספרנו "מסע האנושות". בעולם הטרום-תעשייתי, רוב האנשים התפרנסו מחקלאות, ולא היה להם צורך לדעת קרוא וכתוב או מתמטיקה. אבל מקצועות התעשייה הכבדה והשירותים דורשים השכלה והתמחות, אפילו ברמת הפועל הפשוט הנדרש לקרוא הוראות הפעלה של מכשור מתקדם. על כן הורים ומדינות החלו להשקיע בחינוך אוניברסלי, במקרים רבים בעידודם של התעשיינים. אין פלא שרמת ההשכלה בעולם עולה בהתמדה במקביל לקידמה הטכנולוגית.
7 צפייה בגלריה
מאתיים שנות חינוך. כיום ארבעה מכל חמישה אנשים בעולם זוכים לפחות לחינוך פורמלי בסיסי
( מקור: Our world in data)
אותו צורך בהון אנושי גם חיסל את הרווחיות של מוסד העבדות ושל עבודת הילדים. אחרי אלפי שנים שבהן כמעט כל תרבות גדולה בעולם החזיקה בצורה זו או אחרת עבדים נטולי זכויות, וילדים עבדו קשה מגיל צעיר בעזרה להוריהם בחקלאות ובמשק הבית, המסגרת האלה כמעט נעלמו מהעולם. לא היה זה מקרה שבמלחמת האזרחים של ארצות הברית, הצפון המתועש והמתקדם טכנולוגית התנגד לעבדות, ואילו הדרום החקלאי והמפגר טכנולוגית תמך בה. אין צורך בעובדי כפייה לא משכילים כשמכונות ורובוטים עושים את כל העבודה.
קריסת הסדר הפיאודלי ועלייתן של הדמוקרטיות הליברליות הם בעיקר תוצאה של הגידול בהשכלה ובכוח המיקוח של הפועלים, בהשוואה לאבותיהם שעסקו בחקלאות כפרית. האליטות הפוליטיות לא נתקפו סתם כך במגפה פתאומית של טוב לב בכל כך הרבה מדינות, והחליטו כאיש אחד להעניק להמונים זכויות חברתיות ופוליטיות. הוויתורים האלה נכפו עליהן עקב המחסור הגובר בפועלים ובחיילים, ובעקבות התפתחותו של מעמד ביניים שנהנה מרמה חסרת תקדים של השכלה ועושר. כך, למשל, מנגנוני הרווחה המודרניים הראשונים היו אלה שאומצו בגרמניה של המאה ה-19, כשקנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק ביקש לבלום את הגירתם של פועלים גרמנים לארצות הברית בחיפוש אחרי משכורות גבוהות יותר.
במילים אחרות, החברה המעמדית הקשיחה והמאוד לא שוויונית המתוארת ביצירות מדע בדיוני רבות, פשוט אינה יעילה בעידן הטכנולוגי המודרני. היא פוגעת בשוויון ההזדמנויות וביזמות ולא מאפשרת להעסיק חלק ניכר מהאוכלוסייה במגזרים טכנולוגיים מתקדמים. מדינות שזה מצבן בימינו נוטות להיות עניות ומפגרות, בהשוואה למדינות דמוקרטיות וליברליות. לכן אין פלא ששיעור המדינות הדמוקרטיות והליברליות נמצא במגמת עלייה כבר עשרות שנים, עם נסיגות זמניות פה שם.
7 צפייה בגלריה
שיעור המדינות הדמוקרטיות בעולם עולה באופן עקבי מאז המהפכה הצרפתית
( מקור: Our world in data)
תמונה מעוותת
חשוב להדגיש: איני טוען שלקידמה הטכנולוגית אין שום השלכות שליליות. יש קבוצות ספציפיות שעלולות להפסיד לא מעט בגללה. במאות הקודמות היו אלה הלודיטים בבריטניה, למשל, שאיבדו את עבודתם כאומנים מומחים בתעשיית הטקסטיל עקב כניסתן לשימוש של מכונות חדשות, או אצולת הקרקעות האירופית, שהפסידה לא מעט כשאיכרים החלו להגר בהמוניהם לערים הגדולות. כיום נהגי מוניות במדינות רבות חוששים לאבד את עבודתם לשירותי הסעה שיתופיים כמו אלה של חברת אובר, ומהפכת הבינה המלאכותית מחוללת שינויים מרחיקי לכת בתחומים שנחשבו עד כה למעוזם הבלעדי של בני האדם.קבוצות כאלה נאבקות נגד השינוי הטכנולוגי, ולא פעם מקדמות רטוריקה לוחמנית על יריבות בין האדם למכונה, בדומה ליצירות המדע הבדיוני ולמיתוסים העתיקים. מלבד זאת אין להתעלם מהחשש מפני פגיעה בסביבה, הרס של מוסדות חברתיים ותיקים, פיתוח כלי נשק חדשים שיובילו להשמדה המונית, ועוד.
הכשל של המדע הבדיוני אינו עצם העיסוק בצדדים השליליים של הקידמה הטכנולוגית, אלא עיוות הפרופורציות. הצורך בדרמה מוביל כמעט את כל יוצרי המדע הבדיוני להתמקד בצד השלילי של הקידמה, או לתאר את העתיד בגוונים קודרים. כתוצאה מכך הם משקפים לצופים תמונת מצב מעוותת של השלכות הקידמה על העולם האמיתי. נדמה מיצירותיהם שאין מנוס מצניחה חובקת עולם של רמת החיים או מפגיעה משמעותית בחירויות הפוליטיות. במציאות מדובר בתסריטי קיצון שסבירותם נמוכה, ושסותרים את המגמות של מאות השנים האחרונות.
יחס ציבורי שלילי כלפי טכנולוגיה מתקדמת משפיע בסופו של דבר על הפוליטיקאים ועל מדיניות. דוגמה בולטת לכך מהעשורים האחרונים היא ההתנגדות הפופולרית לשימוש בכורים גרעיניים להפקת חשמל, אף על פי שהם בטוחים מאוד, אקולוגיים מאוד ומשמשים תחליף מצוין לדלקי מחצבים כמו נפט, פחם וגז טבעי. דוגמאות אחרות הן ההתנגדות להנדסה גנטית בחקלאות, שיכולה להוריד משמעותית את מחירי המזון במדינות מתפתחות, או את הקריאות הנוכחיות לעצירת הפיתוח של טכנולוגיות בינה מלאכותית. בכל המקרים האלו רצוי לבחון גם את הצדדים השליליים של הטכנולוגיה, אך בלי להתעלם מהתרומה שלה לאנושות ובלי להיכנע לפחדים חסרי בסיס.
בחירתה של חוה
חוה לא טעתה כשאכלה מעץ הדעת. היא פשוט הייתה אנושית. הנטייה לחקור, להעז, להתקדם ולמרוד בסמכות, היא מאפיין אנושי בסיסי, לא פחות מהנטייה לשמרנות והפחד מהבלתי נודע. אלו הם שני כוחות שהמאבק ביניהם מתרחש לא רק בשדה הפוליטי, אלא גם בתוך המוח של כל אחד ואחת מאיתנו.
יצירות מדע בדיוני שעוסקות רק בנזקי הטכנולוגיה, או צובעות את העתיד בצבעים קודרים באופן לא סביר, לא תורמות לשיפור המציאות. הן מדרבנות אותנו לקחת תסריטים קיצוניים ונדירים ולהתייחס אליהם כאילו היו ודאות כמעט מוחלטת; מניאות אותנו מלחזור על החטא הקדמון של חוה המקראית, של בוני מגדל בבל, של פרומתאוס – יוצרות את הרושם שאסור לנו לשאוף להפר את שיווי המשקל, לחקור ולדעת ולנסות לשנות את העולם.
קשה לשלב דרמה, מתח ומסתורין בסיפור עתידני בלי להגזים בהשלכות השליליות של הטכנולוגיה, אבל יש כאלו שהצליחו. חשבו למשל על חלק ניכר מספריהם של ז'ול ורן ושל אייזק אסימוב, או על סדרות "מסע בין כוכבים" הישנות. בדרך כלל העתיד ביצירות הללו אינו קודר, אלא פשוט שונה, ובני האדם מתמודדים עם טכנולוגיות חדשות וגילויים מדעיים חדשים בשילוב ריאליסטי של פחד וסקרנות, חששות בריאים מהשינוי לצד רצון לנצל הזדמנויות חדשות. כך ניסיתי לעשות גם אני בטרילוגיית המדע הבדיוני שכתבתי, "האל המכאני", העוסקת במהות הקידמה הטכנולוגית.
עקב החיבה האנושית לדרמה, יצירות מדע בדיוני חיוביות תמיד נמצאו בצילו של המדע הבדיוני הטכנופובי, השלילי. אך אפשר לקוות שיבוא יום והאנושות תצליח להשתחרר מאותם המיתוסים העתיקים הכובלים את דמיוננו. לכולנו כיום יש חוב גדול לחוה המקראית ולגברים ונשים מסוגה, שבחרו לאורך ההיסטוריה למרוד בסמכות, להעז, ולקדם את המין האנושי לעתיד טוב יותר.
ד"ר אורי כץ, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
