לאורך ההיסטוריה, ההסתכלות אל הכוכבים היוותה אפשרות לחקור את מסתורי היקום, ולחלום על ההגעה לעולמות רחוקים. היום, כשאנחנו רואים משהו נע ברחבי שמי הלילה, סביר להניח שזה לא כוכב נופל, אלא משהו מעשה ידי אדם. שמי הלילה שלנו מתחילים להתמלא בלוויינים, חלקי משגרים ועוד הרבה זבל.
אנו מציינים השבוע את שבוע החלל הבינלאומי, המתחיל ביום השנה לשיגור הלוויין ספוטניק ב-4 באוקטובר 1957, המסמן את תחילת עידן החלל. בעבר, ההגעה לחלל, והפעילות סביב כדור הארץ או מעבר לו, הייתה נחלתן של ממשלות ושל גופים גדולים, וההשקעה הכספית הייתה עצומה. התקדמות הטכנולוגיה, העלייה בכוחות המחשוב ויכולות המזעור, הביאה לעידן ה"חלל החדש". כיום גם גופים פרטיים יכולים לקחת חלק ולשלב שימוש בתחום החלל בתחומים נוספים, כמו חקלאות, רפואה, תחבורה ובידור. השינוי הוא גם בתפיסה הכוללת - כיום כל אחד יכול להשתתף – תלמידות ותלמידי תיכון יכולים לבנות לוויין, חברות אזרחיות וחברות הזנק יכולות לגייס משקיעים ולחשוב על מאות ואלפי לוויינים שעובדים יחדיו. אבל בעוד אנו שומעים כמעט כל שבוע על שיגורים מרובי לוויינים, ונראה כי שיגור לחלל מתחיל להיות דבר שגרתי, האם החלל, שנחשב גדול ואינסופי, מתחיל להיות צפוף מדי?
אחת הדרכים להתמודדות עם פסולת חלל
בואו נסתכל על המספרים - אם מתחילת עידן החלל ב-1957 ועד לחודש האחרון שוגרו בסביבות 12 אלף לווינים, רק 7,250 מתוכם עדיין מקיפים את כדור הארץ, ואילו 4,700 הם כאלה שעדיין עובדים. אם עד לעשור האחרון שוגרו 100 לוויינים בכל שנה, הרי שהשנים האחרונות מראות גידול משמעותי. 1,200 לוויינים שוגרו ב-2020. 1,400 לוויינים שוגרו עד חודש ספטמבר השנה. אפילו אם רק חלק מכל התוכניות למערכים עתידיים יתגשמו, מתוכננים יותר מ- 30,000 לוויינים חדשים בעשור הקרוב.
בחלל, אם משהו מתקלקל, כיום אי אפשר לבוא ולהחליף אותו, והלוויין התקול ממשיך לשייט מסביב, במהירויות של כמה ק"מ לשנייה, ואם מסלולו חוצה מסלול לוויין אחר, האחרים צריכים להתמודד ולהימנע מהתנגשויות. תארו את נתיבי איילון, עם משאיות תקועות באמצע הכביש בעוד שכולם שועטים מסביב במאה קמ"ש...
אולם הסיפור הוא לא רק לוויינים תקולים: בחלל נמצאים חלקי משגרים שהביאו את אותם לוויינים למסלול, חלקי לוויינים שהתפרקו, תוצאות של התנגשויות או ניסויי טילים נגד לוויינים. כיום ניתן לעקוב אחר כ-30 אלף חלקים בגודל של 10 ס"מ ומעלה, אולם ההערכה היא שיש כמיליון שברים מסביב לכדור הארץ בגדלים קטנים יותר, ו-330 מיליון חלקיקים בגודל בין 1 ס"מ ל-1 מ"מ. החלקיקים הקטנים הללו, במהירויות הטיסה שלהם, יכולים לפגוע ולגרום להתפרקות של לוויין או לחור בחלון תחנת החלל.
למה זה משנה לנו? החלל, כמו האוקיינוסים על פני כדור הארץ, לא שייך לאף אחד, ואין בעלות או ארגון מנהל. מצד אחד, החופש הזה מאפשר כרטיס כניסה לכל מי שיכול, להגיע ולהשתמש ולשגר לחלל. מצד שני, אין תיאום משותף, אין אחריות משותפת, ואין התייחסות לכמויות המצטברות והסכמה על מה שצריך לעשות. מה שיש כיום - המלצות לסילוק הלוויין מהמסלול בגובה נמוך תוך 25 שנה לאחר סיום המשימה, הינן הנחיות לא מחייבות ללא גוף המפקח על ביצוען, והן בעצם מעבירות את הבעיה לדור הבא, ללא יכולות להתמודד עם העלייה בכמויות.
היום, איש הישר בעיניו יעשה, חברות פרטיות כמו SpaceX, ONEWEB או אמזון יכולות להקים מערכי לוויינים ענקיים, מבלי שיש פיקוח על מצב המערך באם הלוויינים מתקלקלים. מדינות יכולות לתכנן מערכי ענק לאותו אזור מסלול, ללא תיאום ביניהן או התייחסות לשכנים מסביב. בעוד שיש התקדמות טכנולוגית בתחום ההנעה, והתייחסות לתמרוני סוף חיים, הקצאת משאבים לתמרוני התחמקות או סילוק בסיום משימה היא עדיין מבחינת מותרות, דבר שקל לקצץ אם הפרויקט בתקציב לחוץ, מתוך הנחה כי מדובר במשהו נדיר, וסיכוי נמוך להתנגשות או מישהו אחר שיזוז מהדרך.
השנה, לראשונה מאז 2009, תועדה עוד התנגשות בחלל - בין לוויין סיני לזבל חללי. הלוויין עדיין מתפקד, אך כתוצאה מההתנגשות התפרק למספר חתיכות שמתנהל מעקב סביבם. במקביל, חברת SpaceX מדווחת שבחצי השנה האחרונה, צי הלוויינים שלה ביצע כ-1,250 תמרוני התחמקות מהתנגשות- בממוצע ארבעה תמרונים ביום, עלייה משמעותית ממה שמוכר אצל מפעילים אחרים. תמרונים כאלה דורשים יכולת מעקב אחר הזבל, תיאום בין המפעילים והחלטה מי זז, ויכולת לתמרן ולהתחמק. הנהלים הקיימים כיום לא מחייבים אף אחד, ואפשר במקביל להמשיך לא לעשות כלום ולהמר על הסיכויים.
דיבורים על תיירות בחלל, תחזיות טכנולוגיות לטיסות רבות משתתפים, לא מתייחסות לצפיפות הגדלה והולכת מסביב. הכמויות הגדלות גם משפיעות על שמי הלילה שלנו, ומפריעות גם לחוקרים המסתכלים על כוכבים וגם לחיות אשר סומכות על ניווט לפי גרמי השמיים בלילה.
טיפול בזבל שבחלל אינו משתלם כלכלית, מניעת הצטברות עתידית וסילוק הזבל הקיים, דורש השקעות ותקציבים. למרות שיש חברות המפתחות דרכים לסלק לוויינים תקולים – כגון חברת Astroscale (שיש לה חברת בת בישראל) – עדיין אין תמריץ או רגולציה לרכוש שירותים אלו או להשקיע בפינוי המערך בסוף החיים. עם זאת, נושא הקיימות בחלל, למרות שאינו בראש סדר העדיפויות, מתחיל לתפוס התייחסות בינלאומית.
עם השינוי בשיח המתרחש, אנחנו יכולים להביא לשינוי התפיסה והאחריות הכוללת. גם השחקנים הישראלים, השואפים לתפוס מקום בתעשיית החלל העולמית, צריכים להתייחס למכלול החיים השלם, ולדאוג לפעול בצורה אחראית בתוכניות העתידיות. בואו ננצל את החדשנות והמובילות הישראלית, גם לתחומים אלו, ולא לתת לזבל לעצור אותנו. העידן החדש כבר כאן, בואו נפעל לשמר את המרחב החללי, כדי שיהיה נגיש גם לדור הבא.
שבוע החלל הבינלאומי הינו אירוע עולמי שנתי, השנה בסימן "נשים בחלל" לציון הישגי נשים מובילות ופורצות דרך, ולעידוד השתתפות גדולה יותר של נשים במחקר, בהנדסה ובשיח הציבורי בתחום החלל. על ידי יצירת אפשרויות חדשות, עידוד מגוון של קולות ופתרונות, נוכל לקדם את תחום החלל, ולטפל גם בבעיות הקשות.
דנה לין ברנט – מהנדסת מערכות לווין ומשימה בכירה באלביט מערכות ויו"ר עמותת WiSpace לקידום נשים בתחום החלל הישראלי. לין ברנט תשתתף ביום חמישי בכנס הנשים שנערך במסגרת שבוע החלל על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע
