בימים אלו, כשניטש ויכוח סוער כיצד להתמודד עם מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, המסית לטרור ובה בעת ממשיך ליהנות מהקלות כלכליות, חשוב לזכור שהרצועה מאתגרת את ישראל לא רק מבחינה ביטחונית, אלא גם הומניטרית. חרף צעדים שנעשו בשנים האחרונות לשיפור המצב, עזה סובלת מתת-תנאים תשתיתיים ותברואתיים המשקפים שילוב של נסיבות גאוגרפיות; שליטת ארגון הטרור חמאס; סבבי לחימה חוזרים; מגבלות חמורות שישראל מטילה על תנועת אנשים וסחורות ובפרט מוצרים דו-שימושיים (דו"ש), החיוניים לבניית תשתיות מצד אחד, אך מסייעים להתעצמות חמאס מצד שני; היריבות בין חמאס לרשות הפלסטינית; ירידה בתרומות הקהילה הבינלאומית, וכן מגפת הקורונה שהחריפה את המצוקה.
נכון לסוף שנת 2021 עמד התוצר לנפש ברצועה על 1,211 דולר, נמוך מזה של סוריה. כמחצית מכלל המשתתפים בכוח העבודה הינם מובטלים, 70% מהם צעירים, וכל אדם שני נמצא מתחת לקו העוני. אספקת החשמל בעזה נמשכת לכל היותר 12 שעות ביממה. 68% מתושבי עזה סובלים מאי-ביטחון תזונתי בינוני עד חמור.
בין השאר, כתוצאה ממשבר האנרגיה, הטיפול בשפכים מתבצע רק באופן חלקי. עזה סובלת ממחסור חמור במים כתוצאה משאיבת יתר של האקוויפר, וכ-90% מהאוכלוסייה מתבססת על מקורות מים שרובם אינם מפוקחים. ההיצע המוגבל הן בכמות המים והן באיכותם, בשילוב טיפול חסר בשפכים, מסוכן לבריאות הציבור בעזה, וכן בישראל כשפתוגנים כמו קוליפורמים, שיגלה, סלמונלה, כולרה, פוליו, ומחלת הפה והטלפיים ודלקת קרום המוח, עלולים לעבור דרך מערכת הביוב ונתיבי המים אל מחוץ לרצועה ואל תוך ישראל.
האתגר ההומניטרי בעזה צפוי להחריף בהתחשב במגמות הדמוגרפיות (האוכלוסייה צפויה לגדול לשלושה מיליון תושבים ב-2030 ולכ-4.5 מיליון ב-2050), וברגישותה הגבוהה של הרצועה לשינויי האקלים: התחממות מואצת, צמצום כמות המשקעים, ריבוי אירועי מזג אוויר קיצוני ועליית פני הים.
מערכת הביטחון והקהילה הבינלאומית מקיימות מאמץ לשפר את התנאים ברצועה, ובקרב כמה גופים, בעיקר יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים ופיקוד דרום, ניכרת תחילת חשיבה על עתיד הרצועה. עם זאת, טרם גובשה התייחסות להשפעה הצפויה של שינויי אקלים על אזור בעייתי זה.
כדי לגשר על הפער הזה כינס המכון למחקרי ביטחון לאומי, בשיתוף הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, סדנה בנושא שבה השתתפו נציגים ישראלים, פלסטינים ומהקהילה הבינלאומית, בהם גורמים ממשלתיים, אקדמאיים ונציגים מהחברה האזרחית. על רקע ועידת המדינות התורמות שהתקיימה לפני כשבועיים בבריסל, פרסם המכון את התובנות שעלו בסדנה. העיקרית שבהן הייתה שעל אף המיידיות של האתגרים ההומניטריים ברצועה, יש להבטיח שהמענה להם ייעשה בגישה מרחיבה, שתכלול תרחישים ומגמות ארוכי טווח בהקשר האקלים, שישפיעו על כל המרחב ובכלל זאת גם על ישראל.
המגמות האקלימיות ברצועת עזה
את המגמות האקלימיות של עזה קשה להעריך במדויק שכן אין שם תשתית לאיסוף נתונים מטאורולוגיים, עובדה שכשלעצמה מקשה על תושביה, לרבות יכולת ההתארגנות של חקלאים ודייגים התלויים בתחזיות. ואולם, השירות המטאורולוגי של ישראל פיתח לאחרונה תחזיות אקלימיות עד שנת 2100 לגבי עליית הטמפרטורה הצפויה, אירועי מזג אוויר קיצון כגון גלי חום מחד וסופות גשם מאידך, ובנוסף צפי לדפוסי משקעים, הנסמך גם על תחנות מדידה סמוכות לעזה.
לפי המודלים, הקיץ יתארך והטמפרטורה הממוצעת בעזה תעלה בכ-1.5 מעלות צלזיוס עד 2050. גלי החום ברצועה, כמו בישראל, צפויים להיות יותר ארוכים, אינטנסיביים ותדירים ויופיעו גם בחודשים שעד כה הופעתם נחשבה נדירה. עומסי החום יקשו על קיום בסיסי ופעילות כלכלית, יסכנו את בריאותן של אוכלוסיות ללא גישה למזגן (רוב אוכלוסיית עזה), ויעלו את הדרישה לקירור, שקשה יהיה לספקה עקב מצב התשתיות והחשמל.
כמו כן, בכל אזור מישור החוף הדרומי צפויה ירידה גדולה בכמות המשקעים הממוצעת, שתשפיע על אפשרות שיקום אקוויפר החוף, וכן על החקלאות ברצועה. בה בעת, מופעי הגשם יהיו אינטנסיביים יותר, עם סופות קיצוניות שיגרמו הצפות ושיטפונות, תופעה המוכרת כבר כיום בעזה (בינואר פגעו השיטפונות במאות בתים ושיתקו מערכות ניקוז). סופות עלולות גם להזיק לתשתיות החשמל והמים הרעועות ממילא. בנוסף, קיים תרחיש שלפיו תיתכן עליית פני ים של כ-1.8-0.7 מטרים עד סוף המאה, אשר צפויה להעמיק את חדירת מי הים לתוך היבשה בשיעור של כחצי קילומטר ולהחריף את מליחות האקוויפר.
ד"ר שירה עפרוןבעוד מערכת הביטחון בישראל והקהילה הבינלאומית מזהות את הקשר הגורדי בין המצב הביטחוני לבין המצוקה ההומניטרית בעזה, אין התייחסות להשפעה הצפויה של שינויי אקלים על המצב, ועל ההשלכות של אלו על ביטחונה הלאומי של ישראל. בהינתן ששינויי אקלים נחשבים "מכפיל איומים", המחריפים משברים הומניטריים וחברתיים-כלכליים, מייצרים תנאים נוחים לפריחת ארגוני טרור, מערערים יציבות גאופוליטית ודוחפים להגירה ופליטות, חובה לתת על כך את הדעת במיוחד בהקשר העזתי. לכן, על ישראל בראש ובראשונה לאמץ גישת תכנון לטווח הארוך, תוך ניהול סיכונים מחושב, במקביל להכרח התמידי לחפש פתרונות מיידיים לבעיות הבוערות.
אז מה אפשר לעשות?
סיכוני המים בעזה עלולים לפגוע גם בישראל ולכן יש לנסח מדיניות לניהול סוגיות סביבתיות חוצות גבולות מול הרצועה, כפי שקרא מבקר המדינה כבר ב-2017. דוגמה פשוטה יחסית ליישום היא מערכת התראה לשיטפונות, שקיימת בשירות המטאורולוגי בישראל ושניתן לשקלל בה את התנאים הספציפיים בעזה לשם אזהרה מוקדמת ולמניעת אסונות העלולים להתגבר עם העלייה הצפויה בתכיפותם של אירועי מזג האוויר הקיצוניים.
בנוסף, מדיניות תכנון ארוכת טווח בנושאי תשתיות מים וחשמל צריכה להיות מבוססת נתונים, שכיום אמינותם מוגבלת. לכן, מומלץ כי הקהילה הבינלאומית וממשלת ישראל ינתחו את הנתונים הזמינים ויאספו נתונים עדכניים כדי לפתח על בסיסם פרויקטים רלוונטיים.
כמו כן, חשוב שהקהילה הבינלאומית תשקיע בשיקום רשת החשמל העזתית, ששיפורה צפוי לעלות כ-200 מיליון דולר, וביצירת תמריצים למעבר לאנרגיות מתחדשות על מנת להגיע למצב הרצוי על פי הבנק העולמי, שלפיו עד 2030 יהיה תמהיל האנרגיה של עזה משולב מאנרגיה סולארית מקומית, מתחנות כוח פלסטיניות המופעלת על ידי גז ומייבוא חשמל מישראל וממדינות שכנות אחרות. בנוסף, יש מקום להתחיל בתכנון פתרון יעיל לאגירת מי הנגר וניצולם, שכן כיום מרבית מי הגשמים זורמים לים, בעוד אגירתם הייתה יכולה לסייע בפתרון בעיית המליחות של האקוויפר ולספק צרכים חקלאיים.
קים נחבאדיבות המכון למחקרי ביטחון לאומי INSSארגון אקופיס מציע שני פתרונות חוצי גבולות מעניינים, המאותגרים על ידי המצב הפוליטי והמדיני. הראשון הוא האפשרות שירדן תספק לתושבי הרצועה אנרגיה סולארית שתתמוך ביותר מתקני התפלה בעזה, ובתמורה תקבל מים. אמנם אין בעזה מספיק מים, אך אספקת חשמל רציפה (לצד יציבות פוליטית, מימון סדיר והקלה במגבלות דו"ש של ישראל), תאפשר הקמת תשתיות התפלה גדולות יותר, שיוכלו להתפיל עודף מים מעבר לדרישה המקומית ולמכור אותו לירדן בתמורה לחשמל סולארי. הפתרון השני המוצע הוא הקמת חוות סולאריות בשטחי C שיעבירו את החשמל דרך הרשת הישראלית לתוך רצועת עזה.
ולבסוף, ישראל והקהילה הבינלאומית צריכות להמשיך לדחוף לשילוב הרשות הפלסטינית בניהול רצועת עזה, כדי שתסייע לפתור את בעיות המשילות ולהתמודד עם משבר האקלים. אמנם הרשות, המודעת להשפעות שינויי האקלים על הגדה ועל עזה, הצטרפה להסכם פריז ופיתחה תוכנית להתמודדות עם שינויי האקלים עד 2100, אך בפועל התוכנית לא מיושמת וחוסר שליטתה ברצועה מקשה על מיצובה כשותף פעיל בהתמודדות עם משבר האקלים.
ד"ר שירה עפרון היא ראש תחום המחקר בפורום מדיניות ישראל (Israel Policy Forum), חוקרת בכירה וראשת התוכנית שינויי אקלים וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, ויועצת למשרד הביטחון בנושא היערכות מערכת הביטחון למשבר האקלים.
קים נח היא עוזרת מחקר בתוכנית "שינויי אקלים וביטחון לאומי" שבוחנת את ההשלכות של שינויי האקלים על הביטחון הלאומי.
