כבכל שנה, המשרד להגנת הסביבה פרסם הבוקר (יום ה') את דוח מרשם הפליטות לסביבה (המפל"ס). גם הפעם הדוח מפורט יותר מקודמו, ומכיל מרכיבים שלא היו בו בעבר, ובעיקר מונגש יותר לציבור הרחב, ויש לברך על כך. אולם מי שמבין עניין ומכיר את פרטי הפרטים, יכול למצוא לא מעט דברים גם בין השורות.
השורה הראשונה, כפי שציינה בהודעת המשרד, שבראשו עומדת תמר זנדברג, היא ש"נתוני דוח המפל״ס מראים המשך מגמת הפחתה ניכרת במזהמים וכן המשך הפחתת העלות החיצונית של פליטת חומרים מזהמים לאוויר בישראל, אך עדיין יש עבודה רבה לפנינו בהורדת זיהום האוויר בישראל, בעיקר בכל הקשור בתעשייה וכן בשריפות הבלתי חוקיות". וביתר פרוטרוט, במעבר משנת 2020 לשנת 2021 היתה ירידה כוללת, נוספת, בשיעורים בין 19-3% ברוב הפליטות של מזהמי אוויר, ובהשוואה יחסית לשנת 2012, ההפחתה היא של עד 84%.
לטענת המשרד, כל זאת "בעקבות יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה בהיתרי הפליטה של המפעלים, וכן עקב הגברת השימוש בגז מחצבים וצמצום השימוש בפחם לייצור חשמל". אך אם נקרא בין השורות, נגלה שאין מילה או חצי מילה על פיקוח ואכיפה, שהמשרד לא ממש מצטיין בהם, ומן הסתם היו מפחיתים עוד יותר את הפליטות ומבטיחים את העמידה בדרישות היתרי הפליטה. יתרה מכך, כמות הפליטות בעת תקלות לאוויר, לים, לנחל ולקרקע עלתה משנת 2012 ב-240%.
כמו כן, השנה נצפתה עלייה של 1.5% בפליטת חומרים חשודים כמסרטנים או מוכרים כמסרטנים בבני אדם, וגם היא מצביעה על פיקוח רופף. לדוגמה, מפעל רותם אמפרט נגב לבית כי"ל דיווח בשנת 2021 על עלייה בפליטת הבנזן (חומר מסרטן ודאי), בתואנה שיש יותר חומר אורגאני בחומר הגלם שלו, ואף הכין תוכנית לצמצום הפליטות. עם זאת, גם בדוח המפל"ס הקודם דווח על עלייה בפליטות הבנזן מרותם אמפרט נגב, לאחר שהמשרד איתר במפעל מקור פליטה חדש, אז למה שני הצדדים מחכים בעצם? גם ביהודה פלדות באשדוד דווח לראשונה בשנה שעברה על פליטות בנזן, לאחר שהמפעל ביצע לראשונה דיגום, והשנה הפליטות אפילו עלו, כשהסיבה, לפי המפעל, היא אי ניקיונות בפסולת המתכת המגיעה למפעל. ומה עשה המשרד? "המשרד יבחן עמידת המפעל בדרישת היתר הפליטה למיון הפסולת לפני כניסתה להתכה ובמידת הצורך יפעיל סמכויותיו בנושא זה".
בכלל השורה התחתונה בדוח המפל"ס הנוכחי נגלית בעיקר בהשוואה לדוח מהשנה הקודמת. לדוגמה, לפי הדיווח של שנת 2021, ולאחר עדכון מצאי הפליטות ממגזרי התעשייה, התחבורה והפסולת, כ-80% מכלל החומרים המסרטנים והחשודים כמסרטנים נפלטים משריפה פתוחה ולא חוקית של - פסולת עירונית (43%), משריפה פתוחה של פסולת חקלאית (33%) ומשריפת עץ לחימום ביתי ופחמי עץ (4%). בשנה שעבר, דרך אגב, המספר עמד על 66%. כלומר עיקר החומרים המסרטנים והחשודים כמסרטנים נפלטים כיוון שהמשרד להגנת הסביבה, שאמון על ניהול הפסולת שלנו, לא מנהל אותה בצורה נכונה ולא אוכף את החוק על פורעי החוק. דרך אגב, הפליטה של חלקיקים נשימים משריפת פסולת דומה לזו מתחבורה: מרכבים פרטיים ומסחריים, מרכבות ומכלי שיט.
2 צפייה בגלריה
עשרים המפעלים בעלות החיצונית הגדולה ביותר של פליטת מזהמים לאוויר
(מתוך דו"ח המפל"ס, המשרד להגנת הסביבה )
מחדל הפסולת מככב גם כשמסתכלים על פליטות גזי החממה בישראל. אם מרבית הפליטות של גזי חממה הם משריפת דלקים בתחנות כוח - כן גם שריפת גז מחצבים מייצרת פחמן דו-חמצני, הרי שפליטות המתאן, שהוא גז חממה הרבה יותר אגרסיבי מפחמן דו-חמצני, הן בעיקר ממגזר הפסולת, מגז מטמנות שלא נאסף. כל זאת מפני שאנחנו עדיין מטמינים כ-80% מהפסולת שלנו, למרות כל התוכניות של המשרד להגנת הסביבה לאורך השנים. במקרה זה, ובשונה מהשנה שעברה, גם לא צוין בדוח דבר על פליטות המתאן בשרשרת האספקה של הגז הטבעי, אך בהודעת הדוברות צוין כי "המשרד מכין עבודה בנושא אומדן פליטות מתאן משרשרת ההפקה והאספקה של גז מחצבים בישראל, ומתכנן לפרסם אותה בשבועות הקרובים. לכן, בשלב זה, הדו"ח אינו מציג את פילוח מקורות פליטת המתאן בישראל, שכן יש לקחת בחשבון גם את נתוני שרשרת ההולכה וההפקה של גז המחצבים." ועל כך נאמר: דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא.
בדוח החדש התייחס המשרד לראשונה לדיווחי אחריות תאגידית וגילוי סיכוני סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG- Governance Social Environmental) של החברות השונות. כפי שמצוין בדוח, למרות ש"דיווח ESG הוא בסיס להתנהלות בשקיפות ובאחריות סביבתית, חברתית וכלכלית", הרי "בישראל אין לחברות חובה רגולטורית לפרסם דוחות ESG", וחלק מהחברות שמכינות דו"חות לא חושפות אותם לציבור. אך מה שניתן לראות בברור הוא שרוב החברות המדווחות בתחום הן גם החברות עם הפליטות הגדולות ביותר של מזהמי אוויר וגזי חממה, והן מופיעות ברשימת "עשרים המפעלים שהעלות החיצונית של פליטת חומרים מזהמים לאוויר מהם היא הגדולה ביותר": תחנות הכוח של חברת החשמל והתחנות הגזיות, נשר מפעלי מלט, והחברות מקבוצת כי"ל ומקבוצת בז"ן.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןדרך אגב, אם מסתכלים ברשימה המפוקפקת, רואים שלצד התחנות הפחמיות, שממוקמות מעלה, רוב המפעלים הם תחנות כוח גזיות, ובהקשר זה, המשרד מפרסם, לראשונה, שחור על גבי לבן, ואחרי לחץ ציבורי של שנים, את מה שכבר ידענו מזמן: "תחנות הכוח הפחמיות פולטות יותר תחמוצות גופרית, תחמוצות חנקן, חלקיקים ומזהמים נוספים מתחנות הכוח הגזיות ואילו בתרכובות אורגניות נדיפות וחומרים מוכרים או חשודים כמסרטנים המגמה הפוכה - הפליטה מתחנות הכוח השורפות גז גבוהה יותר". דרך אגב, מבט בנתונים מראה כי חלק מהתחנות הגזיות פולטות יותר חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן לקוט"ש בהשוואה לתחנה פחמית עם סולקנים.
גם הפירוט על בחינת הקשר בין פליטות לאוויר מתעשייה לדירוג החברתי-כלכלי של הרשויות בישראל, המופיע בדוח החדש לראשונה, לא ממש צריך להפתיע אף אחד. הרי התוצאות היו די ברורות מראש: ככל שהדירוג החברתי-כלכלי של הרשות נמוך יותר הזיהום גבוה יותר. על פי המחקר, רשויות בדירוגים חברתיים כלכליים 7-4, שבהן מתגורר מעמד הביניים, הן אלה שבהן העלויות החיצוניות מפליטות מזהמים היו הגבוהות ביותר, ובעיקר ממגזר התעשייה וייצור החשמל; ברשויות עם הדירוג הנמוך שריפת הפסולת היא הגורם העיקרי; ואילו ברשויות החזקות הפליטות העיקריות הן מגידול בעלי חיים. והשאלה הגדולה היא מה המשרד להגנת הסביבה עושה כדי לשנות את המצב ולקדם צדק סביבתי-חלוקתי?
דוח המפל"ס הוא כלי חשוב לשקף לציבור את מצב איכות האוויר בישראל, ואת השינויים בפליטות מזהמי האוויר השונים. אין ספק שעברנו כברת דרך ארוכה לאורך השנים, ושהמצב השתפר. אך גם אין ספק שהמשרד להגנת הסביבה יכול וצריך לעשות הרבה יותר כדי להבטיח שכולנו נוכל לנשום לרווחה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
