האם מתקיימים חיים על פני אחד מירחיו של אורנוס? הערכה זהירה אומרת שכן. מירנדה (Miranda), ירחו הפנימי ביותר מבין ירחיו של אורנוס - כוכב הלכת השביעי במרחקו מהשמש - התגלה כמי שעשוי להתקיים עליו חיים, כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת The Planetary Science Journal.
"למצוא עדות לאוקיינוס בתוך ירח קטן כמו מירנדה זה מפתיע מאוד", אמר ד"ר טום נורדהיים ממעבדת ג'ונס הופקינס לפיזיקה יישומית במרלינד, שנמנה על צוות החוקרים. "מדובר בפרק נוסף בסיפור ירחיו של אורנוס, אחד מכוכבי הלכת הרחוקים ביותר במערכת השמש שלנו".
3 צפייה בגלריה
מירנדה, הירח הפנימי ביותר מבין ירחיו של אורנוס, כפי שתועד על ידי גשושית המחקר וויאג'ר 2 ב-24 בינואר 1986
(צילום: NASA/Jet Propulsion Laboratory-Caltech)
התמונות היחידות של מירנדה התקבלו הודות לגשושית המחקר וויאג'ר 2, שתצפתה עליו בזמן שחלפה על פני אורנוס בינואר 1986. על פניו של מירנדה ישנם מבנים גאולוגיים רבים, ביניהם הצוק הגבוה ביותר במערכת השמש, שגובהו יותר מ-5 ק"מ.
מבנים אלו מעידים כי בשלב כלשהו בעברו, הייתה על הירח פעילות גאולוגית אינטנסיבית, שהונעה והוזנה ככל הנראה על ידי כוחות הגאות (שמתחו את פני הירח כלפי מעלה ומטה וכך נוצר חום). להערכת החוקרים האוקיינוס של מירנדה נוצר מתחת לפני השטח הקפואים של לפני כ-500-100 מיליוני שנים, תחת מעטה עבה של קרח בשיעור של עד 30 ק"מ ועם עומק שנאמד בלפחות 100 ק"מ. בהתחשב ברדיוס של מירנדה - 235 ק"מ בלבד - ייתכן כי האוקיינוס כיסה כמעט מחצית משטחו.
המפתח ליצירת האוקיינוס הזה, כך מאמינים החוקרים, היו כוחות גאות ושפל בין מירנדה לירחים סמוכים. הכוחות גברו על ידי תהודה מסלולית - מצב שבו שני גרמי שמיים או יותר מקיפים גוף אחר, מסיבי יותר, וקיים קשר פשוט בין זמני ההקפה שלהם כתוצאה מפעולה הדדית של כוח הכבידה.
המערכת של צדק מהווה דוגמה לתהודה מסלולית, שכן הירח איו (Io) נמצא בסיבוב סינכרוני סביב צדק, בתהודה מסלולית של 2:1 עם ירח אירופה (Europa), כלומר על כל שתי הקפות שלו את צדק, אירופה מקיף את צדק פעם אחת, מה שמוביל לכוחות גאות ושפל שמקיימים אוקיינוס תת-קרקעי.
המסלולים הללו וכוחות הגאות והשפל הנובעים מכך מעוותים את הירחים כמו כדורי גומי, מה שמוביל לחיכוך וחום פנימי, מה שיוצר בתורו עושר של מאפיינים גאולוגיים על פני השטח. על פי ההשערות, למירנדה ולירחיה השכנים הייתה תהודה מסלולית בעבר, מה ששימר את החום הפנימי של מירנדה, ותרם לקיום האוקיינוס התת-קרקעי. בשלב מסוים, התהליך פסק, מה שהאט את תהליך החימום, והוביל להתקררות והתמצקות הדרגתית.
עם זאת, מחברי המחקר סבורים כי חלקו הפנימי של מירנדה לא קפא לגמרי, שכן פני השטח שלו היו אמורים להיסדק - מה שלא קרה בפועל. על כן, נראה כי תהליך ההתקררות לא הסתיים, כך שגם בימים אלה קיים אוקיינוס מתחת לפני השטח שלו. "למרות שמדובר באוקיינוס רדוד בהשוואה לממדיו בעבר הרחוק, הסברה כי ייתכן שאוקיינוס תת-קרקעי מתקיים כיום על אחד הירחים הרחוקים ביותר במערכת השמש הינה יוצאת דופן", אומר קיילב סטרום מאוניברסיטת צפון דקוטה, שנמנה על צוות המחקר.
הקביעה מזכירה את התגלית על אנקלדוס (Enceladus), הירח השישי בגודלו של שבתאי. בתחילת 2006 גילתה החללית קאסיני-הויגנס, שחגה סביב אנקלדוס, סילוני מים שפורצים מפני השטח בקוטב הדרומי שלו ומגיעים לגובה רב. התגלית באה בסתירה לסברה שרווחה עד לאותה העת, לפיה מדובר בירח קפוא וסלעי, שכן כנגד כל הציפיות התגלתה פעילות גאולוגית שהפכה את אנקלדוס ליעד מרכזי בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ.
החוקרים סבורים כי למירנדה עשוי להיות סיפור דומה, שכן הוא דומה בגודלו ובהרכבו לאנקלדוס. "אנחנו מנצלים את מלוא הנתונים שנאספו על ידי וויאג'ר 2. לעת עתה, אנחנו נרגשים מהאפשרויות ומשתוקקים לחזור ולחקור לעומק את אורנוס ואת ירחיו, שעשויים להוות סביבה תומכת לקיום חיים", מסכם ד"ר נורדהיים.
