שוחים ולא נסחפים: נחילי המדוזה הנפוצה בישראל, החוטית הנודדת, מכוונים את שחייתם לכיוון מערב באופן שמשפיע על כיוון ההתקדמות שלהם, כך עולה ממחקר חדש שנערך בבית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Current Biology.
(צילום: רותם שדה, רשות הטבע והגנים.)
"עד עתה נהוג היה לחשוב כי נחילי המדוזות שוחים באופן אקראי ושהתנועה שלהם במרחב מוכתבת אך ורק על ידי זרמי הים, אולם בזכות שיטות מחקר חדשניות מצאנו כי לאורך חופי הארץ המדוזות שוחות לכיוון מערב, כלומר נגד כיוון הגלים", אמר עורך המחקר - ד"ר יואב להן מהחוג למדעים גאו ימיים באוניברסיטת חיפה.
המדוזות שייכות למערכת הצורבנים וקימות כבר כ-500 מיליון שנים. בזמן הארוך הזה הן לא עברו כמעט שינויים מורפולוגים – ועדיין, במובנים רבים, רב הנסתר על הגלוי לגבי מה שיודעים החוקרים לגביה. אחת הסוגיות המסקרנות בכל הקשור לנחילי המדוזות קשורה ליכולת לנסות ולהבין את דפוסי הנדידה של הנחילים ואת מסלולי התנועה לאורך חופי הארץ.
חוסר יכולת זו מקשה על ההיערכות לקראת הגעתן של המדוזות למקומות שונים, כגון תחנות כוח ומתקני התפלה. "אילו המדוזות היו פסיביות, כלומר ללא יכולת תנועה עצמית ולמעשה נסחפות בעזרת הזרמים בלבד, היינו יכולים לחזות את התנועה של הנחילים. העובדה שאנחנו לא מצליחים, העידה על כך שיש למדוזות יכולות שחייה, שאנחנו עדיין לא מצליחים להבין", אמרו החוקרים.
במחקר הנוכחי ביקשו ד"ר להן וצוות חוקרים וחוקרות מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני יחד עם חוקרים מהטכניון, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, לבדוק ולהבין את דפוסי הנדידה של נחילי החוטית הנודדת בחופי הארץ – וכך לנסות ולהבין את יכולות השחייה של המדוזות.
שלב איסוף הנתונים במחקר היה מורכב מאוד והחוקרים השתמשו בשיטות חדשניות לצורך כך. בשלב הראשון מטוס קל חג לאורך קו החוף, החל מחופי אשקלון בדרום ועד חופי נהריה בצפון, במטרה למפות את תפוצת הנחילים, ולאתר את הנחילים הגדולים.
בשלב השני, החוקרים עקבו וצילמו את כיוון התקדמות של הנחילים באמצעות רחפנים שהופעלו מספינת מחקר ששטה בקרבת הנחילים. בשלב האחרון בחנו החוקרים את כיוון השחייה של הנחילים ביחס לזרמי הים ולכיוון גלי הים. "השימוש בשיטת מחקר ייחודית שמבוססת על איסוף נתונים ממטוסים קלים, רחפנים וספינות מחקר אפשרה לנו לאפיין את דפוסי השחייה והתנועה של אלפי מדוזות ולנתח אותם בעזרת מודלים מתמטיים", אמר ד"ר להן.
החוקרים גילו במסגרת המחקר כי נחילי המדוזות ממין חוטית נודדת מגלות יכולות ניווט. הן שוחות ביחד באופן רציף וללא הפסקה במהירות של כ–10 ס"מ בשנייה לכיוון מערב, נגד כיוון הגלים, מרחיקות את עצמן מהחוף ובכך מגדילות את יכולת ההישרדות שלהן. בנוסף נמצא כי דפוסי השחייה עשויים להשתנות בין מינים שונים של מדוזות וסביבות ימיות שונות.
"כאשר הזרמים החזקים של גאות ושפל הם הדומיננטיים, ייתכן שהמדוזות יכוונו את שחייתן נגד הזרם ולאו דווקא נגד הגלים, כדי להפחית את הסיכון להישטף לחוף. במקרים אחרים, מדוזות עשויות דווקא להעדיף להישאר בקרבת החוף במפרצים או בשפכי נהרות, ולכן שחייה לכיוון הים הפתוח אינה תמיד הבחירה המועדפת. המטרה בסופו של דבר היא להגיע למקום שבו סיכוי השרידות שלהן היא הגבוהה ביותר", אמרו החוקרים.
אז למה המדוזות מגיעות בכל זאת לקרבת החוף, ובמקרים רבים אף נשטפות לחוף ומתות? לדברי החוקרים, הכיוון ומהירות התנועה הסופיים של המדוזות נובעים משילוב של השחייה ושל הסחף על ידי הזרמים והגלים. כשאין גלים והזרם חלש - התנועה תקבע על ידי השחייה בלבד.
לעומת זאת כאשר הסחף חזק, תהיה לו השפעה משמעותית על התנועה. "כך, למשל, אחרי סערות הרבה מדוזות מגיעות לחוף, כי השחייה לא יכולה להתגבר על הסחיפה שנוצרת על ידי הגלים. מה שברור הוא שנחילי המדוזות אינם נסחפים באופן פסיבי לכיוונים שונים. המחקר מקדם אותנו ביכולת להבין את התנועה של המדוזות ואולי אף לחזות בעתיד מתי הנחילים יגיעו לרצועות החוף ומתי הם יעזבו ", סיכמו החוקרים.
