ממשלת ישראל הודיע בתחילת השבוע בקול תרועה על "חבילת אקלים" חדשה, או בשמה המלא "תוכנית יישום לאומית להתמודדות עם משבר האקלים". אבל איך שלא תקראו לה, התוכנית הזו מציעה לנו שוב את אותה הגברת בשינוי אדרת, וגרוע מכך, מדובר בתוכנית ללא תכנון וללא תוכן.
נתחיל בעובדה שהתוכנית ה"חדשה" לא כל כך חדשה, ואפילו נולדה בחטא. ומדוע? כיוון שהיא למעשה נשלפה מהארון - למשל, תוכנית מאוד דומה הוצגה על ידי השרה להגנת הסביבה הקודמת, ח"כ גילה גמליאל, כתוכנית ירוקה לחילוץ ממשבר הקורונה - או לכל היותר גובשה בחופזה, תוך כדי איסוף סעיפים ישנים ולא תמיד טובים מהיקב ומהגורן. היא גם ממחזרת תוכניות עבר, שלא יצאו לפועל ואפילו לא עבדו. כל זאת, כדי לתת מענה ללחץ הכבד שהופעל לאחרונה מבית ומחוץ על הממשלה, להוביל שינוי בתחום המאבק הלאומי במשבר האקלים, והרצון של הממשלה להציג הישג.
ברקע להחלטת הממשלה עומד בראש ובראשונה פרסום דו"ח חמור של מבקר המדינה בנושא "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים". הדו"ח מציג כישלון ממשלתי ותשתיתי ארוך שנים בתחום, והממשלה החדשה מבקשת להצביע על שינוי כיוון. גם הלחץ הגובר של פעילי וארגוני הסביבה, והדרישה שלהם מהנבחרים לפרוע את החוב ואת ההצהרות הרבות וההבטחות האקלימיות שלהם לפני הבחירות, חייבו אותם לתת מענה. בנוסף, ראש הממשלה נפתלי בנט, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, ושרת האנרגיה קארין אלהרר יטוסו בשבוע הבא לוועידת האקלים של האו"ם בגלזגו, ולכן חיפשו דרך להציג פעולות ולא רק יעדים. זאת ועוד, לאחר שהממשלה הצליחה שוב לא להסכים על "חוק אקלים", שבשונה מתוכנית והחלטת ממשלה הוא מחייב גם את הממשלה הנוכחית וגם את הממשלות הבאות - כרגע החוק נשאר רק סעיף בתוכני החדשה בסטטוס "בתהליך" - כי היו צריכים למצוא פטנט חדש.
מתניהו אנגלמן מבקר המדינה מדבר על דו"ח האקלים
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
צריך לומר ביושר, בעוד שהממשלות שכיהנו עד כה לא ממש התעניינו או עסקו בנושא משבר האקלים, כפי שכתב המבקר, אם כי גם הן הכינו תוכניות, הציבו יעדים ולפעמים אפילו הקציבו תקציבים, הממשלה הנוכחית אישרה תוכנית לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050 והקציבה תקציבים ייעודיים בתחום. ובכל זאת, נשאלת השאלה, מה מבטיח שהפעם המצב יהיה שונה? האם למדו לפני הכנת והצגת התוכנית החדשה מה היו החסמים והפערים בעבר? האם התוכנית הוכנה בראייה מתכללת? האם ברור מה תהיה ההפחתה בפועל הצפויה מכל סעיף וסעיף, והאם נעשה תהליך של בחינת עלות תועלת כדי להחליט מה הפעולות שיש להן את ההשפעה הכי משמעותית והיישום שלהן יהיה פשוט ומהיר יותר? לדאבוני, התשובה לכל השאלות הללו היא לא.
אולם הבעיה העיקרית עם התוכנית היא שלא ממש מדובר בתוכנית. אין בה מתווה, סדר עדיפויות, יעדי ביניים ומנגנון מעקב ובקרה על היישום. ללא כל אלה, יהיה קשה מאוד להגיע ליעד הנכסף. כך לדוגמה, בחלק הראשון של התוכנית מוצגים צעדי מדיניות רוחביים וצעדים נוספים בתחומים שונים, וברבים מהם הפעולות מסתכמות ב"קידום," "פיתוח," "קביעה" ו"תמיכה," מבלי להבין מתי כל זה יקרה וכיצד זה יקרה. למשל, יעד מרכזי בתחום האנרגיה הוא הפסקת השימוש בפחם על ידי "הסבת התחנות הפחמיות". אבל השורה הפשוטה הזו כבר התקבלה בהחלטת ממשלה בשנת 2018, עם יעד לשנת 2022, ורק לאחרונה חברת החשמל התריעה שלא תעמוד ביעד כנראה. אז מה מציעה הממשלה החדשה? כמו כן, האם ההסבה היא לתחנות מונעות גז מחצבים, שגם הפקה ושריפה שלו אחראית למשבר האקלים, או לאנרגיה סולארית? לא ברור.
גם בתוכנית היישום להפחתת הפליטות, שמציגה יעדי הפחתה כללים ולא שאפתניים, שנת יעד כזו או אחרת ואפילו תקציב כללי, אין מפת דרכים, כלומר איך ניישם, מתי בדיוק וכמה? לדוגמה, בסעיף "קידום נתיבי תחבורה ציבורית עירוניים בתקציב של 6 מיליארד שקלים עד 2026", לא ברור כמה נתיבים יקודמו והיכן, אילו נתיבים יקודמו תחילה, וכיצד נתמודד עם החסמים שלא אפשרו להקים נתיבים כאלו עד כה? דוגמה נוספת, בחלק של התוכנית שמתייחס לפסולת ובו יעדים שתואמים לתוכנית האסטרטגית שהכין המשרד להגנת הסביבה לפני כשנה, למשל יעד של "71% הפחתה בכמות הפסולת העירונית המוטמנת עד שנת 2030", ביחס לשנת 2018, לא ברור כיצד נצליח הפעם במהלך שעד כה המשרד הכריז עליו שוב ושוב ולא הצליח ליישם כבר 20 שנה, ובקיצור מה השתנה? ובכלל, מדוע עד כה לא הקציבו תמיכה מתאימה לתהליכים השונים הנדרשים ליישום התוכנית מהקרן לשמירת הניקיון, שאליה אנחנו משלמים היטל הטמנה והכסף בה רק הולך ומצטבר ומועבר לאוצר?
גם הסעיפים שמתייחסים להיערכות למשבר האקלים הם לא יותר מרשימה ארוכה של פעולות, שכמה שהן חשובות ואפילו הכרחיות הן בעיקר כרגע ברמת המשאלה. לדוגמה, בחלק של הערכות למשבר מזון כתוצאה ממשבר האקלים, מתייחסת התוכנית ל"קידום מערכות מזון בנות קיימה" ובתוך כך "הפחתת אובדן ובזבוז המזון", עד לשנת 2021. אבל שוב, לא מצוין כיצד זה יעשה ובכמה יפחיתו, והרי שנת 2021 כבר נגמרה כמעט.
משבר האקלים מציב איומים גדולים ומציג אתגרים מורכבים, וכל אלה מחייבים פעולה מידית ודרסטית. ימי החסד של הממשלה החדשה תמו, ואי אפשר להסתפק עוד בהכרזות ובהצהרות ובתוכניות ללא כיסוי. התוכנית החדשה שמציגה הממשלה היא לא התוכנית לה פיללנו. עכשיו נותר רק לקוות שדו"ח המבקר לא יהיה נבואה איוב שהגשימה את עצמה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
