אם הסתובבתם לאחרונה ברחובות תל אביב וכפר סבא וראיתם גבר בריטי אדום שיער וסמוק לחיים (ספק מרוב מאמץ, ספק בגלל השמש הארץ-ישראלית הקופחת), שמתרוצץ בין עצי צפצפה כסופה צעירים לפיקוסים ותיקים ובודק את שקיות ההשקיה שלהם, מנענע גזעים כדי לבדוק את יציבותם ומנתק אזיקונים וחוטים שכרוכים סביב ענפיהם ושעלולים לסכן את צמיחתם המוצלחת - כנראה שזה היה קנטון רוג'רס, מומחה עולמי לייעור עירוני, שביקר בישראל במטרה לבדוק מה הערים שלנו עושות כדי להתכונן באמצעות עצים להשפעות משבר האקלים ולספר לישראלים מה מתרחש בנושא הזה בבריטניה.
רוג'רס, שמנהל את חברת טריקונומיקס, שמייעצת לעיריות ולגופים גדולים אחרים בבריטניה ובשבדיה כיצד לתכנן יערות עירוניים גדולים, הגיע לארץ כאורח של המרכז לייעור עירוני והצללה, ארגון חברה אזרחית צעיר, שפועל במסגרת המועצה הישראלית לבנייה ירוקה ושמשמש כמרכז ידע לתחום הייעור העירוני וכגוף שמתכלל את הפעילות של משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים אחרים שאמורים להוציא לפועל את החזון של קירור והצללה במרחב העירוני בישראל באמצעות עצים.
בעקבות החלטת הממשלה 1022 להצללה וקירור של המרחב העירוני באמצעות עצי רחוב במסגרת היערכות לשינוי האקלים, זכו 21 ערים ברחבי ישראל בקול הקורא של המשרד להגנת הסביבה להכנת תוכניות עירוניות להצללה ולביצוע פיילוטים לנטיעת עצים ברחובות הליכתיים. המרכז מלווה את הרשויות המקומית ביישום התכנון והביצוע ומשמש גם כגורם מקשר בין כל הגורמים המעורבים באתגר הגדול והמורכב הזה.
במהלך הביקור שלו, רוג'רס סייר בתל אביב ובכפר סבא כדי לראות את המצב בשטח ואת התוכניות שלהן לעתיד, ונפגש עם מקבלי החלטות במשרד להגנת הסביבה, במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, במועצה הלאומית לכלכלה ובגופי ממשלה אחרים, בכירים ברשויות מקומיות, מתכננות עירוניות, עם אגרונומים, מומחים למיפוי ולחישה מרחוק, אדריכליות נוף, פעילים סביבתיים ועוד שלל בעלי תפקידים ועניין בתחום.
יערן בן יערן
רוג'רס הוא דור שני ליערנים, אבל קורות חייו המקצועיים מעידים על השינוי המשמעותי שחל בתחום המומחיות שלו עם השנים. "אבא שלי היה יערן מהסוג הישן, זה שיוצא במגפיים ומעיל, ועם גרזן גדול ביד, כדי לכרות עצים ולפנות נתיבי אש למניעת התפשטות שריפות יער", הוא מספר. "בזמנים ההם, יערנים עסקו בעיקר בשמירה על אספקת עצים רציפה לתעשייה ולבנייה. עצים היו אז חומר גלם ולפעמים גם מטרד, אבל אני יערן עירוני והעצים שעליהם אני שומר מספקים הרבה ערך לערים ולתושבים שלהן".
רוג'רס, בן 50, נולד בדרום-מערב אנגליה ועבר עם משפחתו למקומות שונים באנגליה ובוויילס בעקבות עבודתו של אביו, שנהג לקחת אותו מדי פעם ליער לבלות אתו את יום העבודה. "אהבתי את הטבע ובעיקר אהבתי להיות לבד בטבע, רחוק מאנשים. בדיוק בגלל זה בחרתי ללמוד יערנות. חשבתי שכך אוכל לעבוד בחוץ, רק עם עצמי, אבל בסוף רוב העבודה שלי היא להיות בקשר עם אנשים בעיר ואני דווקא נהנה מזה מאוד".
רוג'רס מספר שאחרי שחיפש, לשווא, עבודה כיערן באנגליה, הוא הועסק במגוון תפקידים בתחום: הוא התחיל כפועל יומי פשוט שמופקד על גיזום וכריתת עצים, עבר להיות אחראי על סקירות ומיפוי עצים בפארקים ובחורשות עירוניות ועבד גם כיועץ לעצים ליזמי נדל"ן. "בתקופה ההיא ראיתי איך כורתים עצים גדולים ונהדרים, רק כדי לפנות מקום לבניין משרדים חדש או למרכז קניות", הוא אומר. "זה היה מדכא. עבדתי קשה על תכניות שיגנו על העצים הקיימים ושישלבו אותם בפיתוח העירוני, אבל תוך זמן קצר היזם היה מוריד אותם".
"לקח לי זמן עד שהבנתי איך אני יכול לשנות את המצב. זה קרה אחרי ששמעתי הרצאה ג'ון מקניל, יערן קנדי, שדיבר על דרכים למדוד ולכמת את היתרונות השונים שעצים מציעים לאדם ולסביבה: הם מספקים לנו צל ומקררים את הערים שלנו, שהופכות לחמות יותר ויותר בגלל משבר האקלים, הם סופחים מזהמים מהאוויר וגם פחמן דו-חמצני שמאיץ את שינוי האקלים, עוצרים מי נגר עילי במדרכות ומונעים הצפות, מפחיתים זיהום רעש ותורמים רבות לבריאות הגופנית והנפשית של בני האדם", מוסיף רוג'רס. "זה שינה הכול מבחינתי. החלטתי להביא לבריטניה את התפיסה הזאת, שמפסיקה לראות בעצים מטרד וסיכון אפשרי ורואה בהם כבעלי ערך. למעשה, יש לנו רשימה של 20 קטגוריות שונות שמראות את הערך שעצים מספקים. עץ הוא מוצר' כל כך פשוט, וזול, שמספק כל כך הרבה תועלת - אף מהנדס, מוכשר ככל שיהיה, לא היה מצליח לתכנן 'מכונה' כזאת, שממשיכה לצמוח במשך 200 שנה ולספק תועלת גם לדורות הבאים".
4 צפייה בגלריה
רחוב מוטי קינד ברחובות שבו יתבצע פיילוט נטיעת עצים
(צילום: המרכז לייעור עירוני והצללה)
ב-2011 הקים רוג'רס את חברת טריקונומיקס, שהייתה בין החברות הראשונות שבכלל דיברה על 'ייעור עירוני' בבריטניה. "התחלנו לעבוד עם ערים שונות בבריטניה על תכניות הייעור האסטרטגיות שלהן. התחלנו עם עיר קטנה, טורביי, ועם הזמן עברנו לערים גדולות כמו בירמינגהם ולונדון וגם עם ערים באירלנד ובשבדיה" הוא אומר. "זה היה תהליך ארוך והדרגתי. כולם אומרים בהתחלה שהם רוצים עצים וצריכים יותר כיסוי צל בעיר, אבל לייעור עירוני יש השלכות על העיר ועל האנשים וצריך להיות מודעים לכך".
העץ הנכון, במקום הנכון
רוג'רס מספר שהוא חשב למצוא בישראל בעיקר רחובות צחיחים, "אבל הופתעתי מאוד לטובה ממצב העצים כאן. המלון שלי נמצא בשדרות בן גוריון, שנהנות כמעט לכל אורכן מכיסוי עץ מצוין. מבן גוריון הלכתי לשדרות חן ואז לרוטשילד, כולם רחובות מוצלים עם עצים גדולים, שמישהו החליט לנטוע לפני עשרות שנים במחשבה על העתיד. גם בכפר סבא ראיתי 'רשת ירוקה' של עצים ותיקים שמחברת בין שכונות ואזורים שונים בעיר. יש לכם גם מגוון טוב של עצים וממש מרגישים איך הם מקררים את העיר. זה בסיס נהדר ליער עירוני מוצלח, שעליו צריך להוסיף נטיעות חדשות ומדויקות כדי להשיג יותר כיסוי צל ויותר אפקט חיובי של העצים".
לצד המחמאות והחיוביות, רוג'רס מדגיש את הדחיפות הרבה שיש לפעולה מהירה ומשמעותית בתחום הייעור העירוני בישראל. "בריטניה ואירופה סבלו ממש לאחרונה מגל חום כבד וקשה, אבל באזור שלכם השפעות משבר האקלים מתרחשות במהירות רבה מאוד והוא משפיע במיוחד על תושבים בערים צפופות כמו שלכם", הוא אומר. "אני רואה שיש לכם הרבה בנייה חדשה והרבה פרויקטים גדולים של תחבורה ותשתיות ויש הרבה אזורים בעיר שחשופים לשמש ולחום ושקשה מאוד להיות בהם בשעות החמות. כל זה ביחד הופך את הצורך בייעור עירוני טוב ובהצללה ובקירור למשמעותי עוד יותר וגם מוסיף אתגרים רציניים של תכנון ושל ביצוע".
אז איך עושים את זה? רוג'רס מספר שאת תפיסת העולם המקצועית שלו אפשר לסכם במשפט אחד, פשוט לכאורה: לבחור את העץ הנכון, במקום הנכון ומהסיבה הנכונה. "הרבה מקבלי החלטות, וגם ארגונים סביבתיים, מצהירים שהם רוצים 'לנטוע 100 אלף עצים בעיר', או לנטוע 'עץ לכל תינוק חדש שנולד במדינה', או כל מיני הצהרות שנשמעות טוב מאוד בנאום, אבל לא בהכרח ישיגו תוצאה טובה", הוא אומר. "כדי לתכנן יער עירוני מוצלח צריך לשכוח מססמאות ולהתבסס על נתונים ועל מדע. לכן, צריך לבחור את העץ הנכון. אנשים תופסים עצים כמשהו קשוח, עמיד וסתגלן - ובאמת יש עצים כאלה בלב היער או במקומות צחיחים וקשים, אבל עצים בעיר חשופים להרבה איומים ובגלל זה הם צריכים להיות כאלה מהמין שיכול לשגשג בתנאים הייחודיים האלה. בבריטניה, למשל, התחלנו לנטוע עצים שיתאימו לאקלים הקשה הצפוי לנו בעוד 30 שנה ויותר ולא עצים שמתאימים רק לאקלים הנוכחי".
בעיר יש תחרות על מקום
מבחינת רוג'רס, אחד השיאים של הביקור שלו היה המפגש עם מומחים ישראלים למיפוי, חישה מרחוק ועבודה עם ביג דאטה הקשורה לייעור עירוני. בין היתר, הוצגו בפניו מיזמים למיפוי עצים וצל שמתבצעים במרכז למיפוי ישראל, בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ובסדנה לידע ציבורי. "זה קריטי לעבודה שלנו, כי לפני שעובדים על יער עירוני צריך להכיר את העיר - למפות את העצים, למדוד את כיסוי צל החופה שלהם. יש לכם הרבה כלים טכנולוגיים שעושים את זה מצוין ושהייתי רוצה לאמץ", הוא אומר. "המידע הזה שנאסף הוא חשוב כמובן מבחינה מקצועית, אבל הוא גם כלי משמעותי לעבודה עם מקבלי ההחלטות בעיר ובממשלה וגם לקהילות שגרות בערים - כך אפשר להמחיש להם את הבעיה ואת הפתרונות באופן ויזואלי וברור ולהבהיר להם שאי אפשר סתם לזרוק עצים איפה שרוצים. בעיר יש הרבה תחרות על מקום - כבישים, מכוניות, חנייה, בתים והרבה תשתיות מעל ומתחת לאדמה - וצריך למצוא את המקומות שבהם העצים יתנו את האפקט המועיל ביותר".
ומה לגבי הסיבה הנכונה לנטוע עץ? "כשמיפינו לראשונה את העצים בעיר טורביי, שיש בה כ-100 אלף תושבים, מצאנו שיש בה כ-800 אלף עצים. עשר שנים אחרי זה, אחרי ביצוע התכנית הייעור העירוני שלה, גילינו שיש בה 'רק' כ-600 אלף עצים. לכאורה, העיר 'איבדה' 200 אלף עצים, בעיקר בגלל בנייה ופיתוח עירוני שהיו נחוצים בגלל שאוכלוסיית העיר גדלה. אבל בבדיקה שלנו גילינו שהרבה מהעצים האלה צמחו באזורים מיוערים בצפיפות ושכיסוי הצל שלהם היה זהה גם אחרי שהיתה ירידה של 25 אחוז במספר העצים באזור. בנוסף, בעקבות התכנית, ששמרה על העצים 'הנכונים' והוסיפה מינון חכם של עצים חדשים, כיסוי הצל מחופות עצים גדל מ-12 אחוז ל-18 אחוז והמספרים האלה צפויים לגדול יחד עם העצים עצמם".
"הסיפור של טורביי מראה לנו שהסיבה הנכונה לנטוע עצים זה לא רק כדי שפשוט יהיו יותר עצים בעיר, אלא שהם צריכים להיות שם כי אנחנו חושבים שיש סיבה טובה לכך ושיש להם ערך לעיר, לטבע ולאנשים" מסכם רוג'רס.
בערב האחרון שלו בישראל, רוג'רס הרצה באירוע של המרכז לייעור עירוני והצללה, בפני שותפי המרכז, שאותה סיכם כך: "העצים שעוזרים לנו היום להתמודד עם משבר האקלים הם ירושה מדורות קודמים וקשר לעבר. זה משהו שאנחנו צריכים לשמור עליו, אבל גם להוסיף עליו במחשבה על העתיד הקרוב והרחוק. צריך בשביל זה סבלנות, אבל גם את הנחישות והידע לפעול מהר וביעילות. לכן אני שמח שבישראל יש גופים שמרכזים את המשימה החשובה הזאת ולא כל עיר צריכה להתמודד אתה בעצמה. זו עבודה קשה ומסובכת, וכל מי שמבטיח משהו אחר כנראה לא מבין אותה. לכן צריך לחלוק ידע בין אנשים ומדינות, כי למרות כל ההבדלים יש לנו הרבה מהמשותף. זה לא יהיה קל, אבל אני אופטימי לגבי העתיד".
