בשיתוף קרן קימת לישראל
לפני כשנתיים הצליחה חבורה של ארבעה תלמידי תיכון ישראלים למצוא פתרון יצירתי לצמצום משבר המזון בקניה. בעזרת חוקרים ואנשי מקצוע נוספים הם הצליחו לגדל בחווה החקלאית בעין שמר צמח בשם "עדשת המים", שאינו דורש חשמל או מי ברז ומתרבה במהירות בטבע. מהפסולת שלו יכלו חקלאים מאזורים כפריים ונטולי חשמל בקניה להפיק ביו-גז ודשן לגידולים בשדות, מה ששיפר את היבולים. נועם גבע, מנהל החווה החקלאית בעין שמר-מנשה, מספר כי הפרויקט זכה בתחרות ISDG ואף הוצג על ידי התלמידים - נעמה אייזן, טל לרנר, אלה נאוי ויובל גופר - בפני שגרירים זרים ברחבי העולם בארגון המזון העולמי.
בשכונת שפירא בתל אביב אפשר לראות מזה שלוש שנים תריסר מיכלי קומפוסט ולצידם מכשיר למדידת משקל. היוזמה מאחורי המיכלים נקראת "לירה שפירא”. הרעיון: כל אדם שמפנה את הפסולת הרטובה מהבית שלו - קליפות ביצים, לחם ישן, ירקות שעבר זמנם וכדומה - שוקל את כמות התרומה שלו לקומפוסט. על כל קילו שהוא תורם הוא מקבל "לירה", שמכובדת בעסקים בשכונה, בתי קפה, מאפיות ועוד. בימים אלה מקימים בשכונה גינה קהילתית שתצמיח ירקות ופירות מהקומפוסט שייצרו התושבים, וגם אותם ניתן יהיה לרכוש גם במטבע השכונתי.
רובנו מחכים לממשלות שיחוללו את השינוי שימנע את משבר האקלים המתפשט. אבל בפועל, אפשר להתחיל אותו גם מהחצר הביתית שלנו, הבית, השכונה, הקהילה. אז למה רק מעטים מאיתנו נרתמים להיאבק במשבר שמאיים על עתיד העולם?
"לאנשים קשה להזדהות עם משבר האקלים", מסבירה ליאור גוטסמן פישר, מנהלת מרכז האקלים של קק"ל, "המשבר הזה לא אטרקטיבי, והם לרוב נרתעים מעיסוק בו כי זה מרגיש גדול מדי, רחוק מהם, מה שמוביל אותם לשאול מה כבר אפשר לעשות מול הדבר הענק הזה? אז בהחלט אפשר לעשות, והרבה. אני גם לא אוהבת את הגישה המיושנת שכל הזמן מפחידים את כולנו שסוף העולם כבר כאן. זה מרחיק את הציבור מלהיות שותף במניעת המשבר”.
גם ד"ר דני מישורי, חוקר פילוסופיה וביו-אתיקה מאוניברסיטת תל-אביב, מצטרף לגישתה של גוטסמן פישר. "יש עובדה בלתי ניתנת לערעור: קיים משבר אקולוגי רב ממדים. זה כולל את מיעוט יערות הגשם והיעלמות בתי גידול, קיבעון מיושן בדפוסי שימוש במשק המים ובבניית בתים, אובדן איכות וכמות קרקעות חקלאיות, וכמובן תהליך מידבור שרואים אותו גם באזורנו". אך גם הוא מדגיש כי “צריך לרדת משיח האזהרות מקטסטרופה אקלימית. זו חשיבה נגטיבית".
5 צפייה בגלריה
משבר האקלים אינו רק דובי קוטב שנאבקים בקרחונים נמסים, הוא בבית שלנו
(צילום: Shutterstock)
חשוב להבין: משבר אקלים אינו רק דובי הקוטב שנאבקים מול קרחונים נמסים. הוא גם ההצפות השנתיות בנתיבי איילון, גלי החום הכבדים שמובילים לכמות הולכת וגדלה של מאושפזים בבתי החולים, המזון המתייקר בעקבות שינויי מזג האוויר ותנאי אקלים קיצוניים, הוצאות חשמל שעולות כי יש יותר צורך בקירור בתים, ועוד. זה קורה בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, בחשבון הבנק של כולנו.
אז מה אפשר לעשות? גוטסמן פישר מספרת שקק"ל מקדמת כבר עשרות שנים את תחום האקלים, במיוחד באמצעות טיפוח ניהול היערות בישראל, אשר אחראים בין היתר לקליטת גזי חממה, קירור המרחב, קיבוע קרקע, צמצום שיטפונות ועוד. בשנה האחרונה הארגון חרט על דגלו את המאבק במשבר האקלים ומשקיע משאבים רבים במחקר ופיתוח בתחום. צעד מרכזי היה הקמת מרכז האקלים הארצי של קק"ל, המוביל פרויקטים בקנה מידה גדול ברשויות המקומיות ומול גורמים נוספים.
האם זה באמת ישים?
"הדור הנוכחי צריך לדאוג לא להרוס לדורות הבאים, שלא נהיה הבומרים שאכלו ושתו כאילו אין מחר", טוענת מנהלת מרכז האקלים של קק"ל. "יש פה בני נוער מרשימים מאוד שמבינים את זה. ילדים ונוער דורשים שהמבוגרים יקיימו עולם טוב יותר. בקרב אותם צעירים כבר מאופיינת 'חרדת אקלים' בזירה הפסיכולוגית. הנוער מבין שזה העתיד שלו והוא נראה לא טוב. ההתעוררות שלהם מדהימה וזה יוצר אופטימיות".
ד"ר מישורי מציע כי כדי שיקרה שינוי אמיתי כדאי להסתכל על העולם גם דרך תודעת שפע ולא תודעת מחסור. "תודעת מחסור גוררת אותנו לתרבות צריכה בלתי פוסקת" הוא מסביר ולא מסיר אחריות גם מהממשלה: "יש הרבה אנשים חכמים בחברה הישראלית ובעולם בכלל, הרבה אנשים שיכולים ורוצים לעשות שינוי לטובת האקלים, אבל כולם זקוקים גם לתשתית שתאפשר להם פעילויות מחוץ לקופסה, ברמה הממשלתית, השלטונית".
